Awkward / מביך

פרק 14

פרק 14.

קול באמת היה סיכון לא קטן בסביבת מכשירי הכתיבה, כך שגיליתי, בלילה שבו נערך סבב הפאבים. איתרתי אותו לראשונה כשיצאתי מחדרי, עם שטרות תחובים בתוך החזיה במקום ארנק וכמויות מוגזמות של איילינר שחור על העיניים שלי בשביל להבליט אותן.

"מה אתה עושה?" שאלתי לראשונה. מפרק היד שלו היה באוויר והעט שהחזיק היה קרוב באופן חשוד לדלת של אוגוסט.

קול הניח אצבע על שפתיו בשביל להשתיק אותי. עם חיוך ממזרי, הוא פנה חזרה אל הדלת.

הוא בקושי הספיק לגעת בדלת עם החוד של העט כשאני חציתי את המסדרון במהירות, תופסת בידו בשביל למשוך אותו איתי. "לא!" גערתי בו, כאילו היה ילד בן חמש.

מופתע על ידי הנזיפה שלי, קול הזעיף פנים. "למה? זה יהיה מצחיק!" הוא התחיל להתווכח בלחישה.

"יכול להיות, אבל הבטחתי לאוגוסט שהשטח של הדירה הזאת תהיה נקיה מונדליזם עד סוף הלילה." עזבתי את ידיו ושילבתי את שלי. בין ההתלחשות הבהולה שלנו, דלתו של אוגוסט נפתחה בתנוחה והוא יצא אל המסדרון, זרועותיו משולבות גם כן מעל החזה שלו.

"בלי זיינים." הוא אמר, תולש את העט משל קול.

"אין בעיה, אחי," קול הסכים. "בלי זיינים ואתה יוצא היום."

"בלי זיינים ואני נשאר כאן."

קול לא השתכנע, "ככה אף אחד לא זוכה!"

אוגוסט נאנח, "תראה, אם הייתי יכול הייתי יוצא אתכם, אבל יש לי פרויקט ענק להכין ליום שני ואני כנראה אעשה לילה לבן היום ומחר גם ככה. אני צריך מינימום שמונים ושש כדי להעלות את הממוצע שלי בשלושה אחוזים ואפילו אז זה לא יהיה מספיק. זה השבוע האחרון של הלימודים - אני חייב להיות רציני אם אני רוצה לקבל את חיי החברה שלי."

עם משיכת כתפיים, קול אמר, "בחודש שעבר כתבתי חיבור על המהפכה הצרפתית בארבע לפנות בוקר אחריי יציאה שיכור מהתחת. קיבלתי תשעים."

"נפלא. תודה על המידע." קולו של אוגוסט היה מונוטוני ויבש וידעתי שהגיע הזמן לרדת ממנו.

"אוקיי." מחאתי בידיי והתחלתי למשוך בכתפו של קול. "אוגוסט, תחזור לחדר שלך. תעבוד קשה, אנחנו נלך עוד חצי שעה ולא יהיה ונדליזם בשום מקום, בדיוק כמו שהבטחתי."

הוא גנח, "זוכרת את הפעם ההיא שאני הייתי להוט על להביא לכאן חברים ולעשות מסיבות ואת היית מכבה את האווירה?" שאל, נכנס איתי ללופ נוסף של 'זוכרת את הפעם ההיא' כמו שתמיד נהגנו לעשות. "איך לעזאזל התהפכו היצרים?"