Awkward / מביך

פרק 40

פרק 40.

בדרך כלל, הייתי נשארת בקמפוס להפסקה ארוכה בין השיעורים של ימי רביעי אחר צהריים. הייתי קונה קפה ומבקרת את מרגו בהאב קאב או הולכת לספרייה תחת התירוץ שאני משלימה חומר של הכיתה אבל בסופו של דבר מעבירה את הזמן בלתצפת אחר אנשים.

ביום רביעי מסוים, לעומת זאת, עשיתי טיול בחזרה לדירה המשותפת שלי ושל קית במהלך ההפסקה הזאת. ברוב הימים, קית היה בודק את תחזית מזג האוויר המקומית ומספר לי אם משהו חריג התקרב כדי שאוכל להתלבש בהתאם - אבל מאחר שלדבר עם קית הפך להיות כמו לדבר עם קיר לבנים, לא טרחתי לבקש או לצפות לעדכונים.

בגלל זה התחלתי את היום עם ג'ינס דקים, כפכפים וז'קט אביבי, רק כדי לקלל כשיצאתי מתוך האולם ההרצאות לתוך שלולית בגדול של הים התיכון. איפשהו באמצע, התחיל לרדת גשם. כולם בקמפוס מסתבר קיבלו את העדכון ושלפו את המטריות שלהם, אבל תוך שניות, הייתי ספוגה.

מטפטפת מים ועדיין מקללת את בשמיים הארוריים על הגשם השוטף, התפרצתי דרך דלת הדירה. קית לא היה בבית, אבל בכל זאת טרקתי את דלת החדר שלי כדי להחליף בגדים יותר מתוך עצבנות ותסכול מאשר דבר אחר. בזמן שהתקשיתי לקלף את הג'ינס הקרים והרטובים שלי מהרגליים, שמעתי את הדלת הראשית נפתחת שוב, קולות עמוקים מסתננים דרך הדירה.

"זה לא חומר קשה, אבל היא שואלת שאלות מכשילות," קית אמר.

"אתה צוחק? האישה הזאת היא הרוע בהתגלמותו." הלב שלי האיץ, מיד מזהה את הקול השני בתור הקול של אוגוסט. אלה היו רק שניהם.

קית גיחך בשעשוע, "כן, פחות או יותר. חכה כאן שניה, אני אביא את החוברת. היא מתחת למיטה שלי איפשהו."

הייתי באמצע משיכת זוג ג'ינס חדשים, אבל קפאתי כשהם הגיעו לברכיים שלי, מקווה שקית לא יגלה את הנוכחות שלי בזמן שיהפוך את החדר שלו בחיפוש אחר החוברת המדוברת. הדבר האחרון שרציתי היה להצטרף אליו ואל אוגוסט בטיול שלהם חזרה לקמפוס. לא יכלתי לדמיין שלישיה יותר מביכה מזו.

לא היה לחי גם נוח לעמוד חצי לבושה בחדר שלי ולהקשיב לקית מעיף דברים הצידה ומקלל דרך הקיר.

לאחר בערך דקה של הצחקוקים של אוגוסט והתסכול של קית, הוא קרא בקול, "מצאתי!"

הקשבתי כפות רגליו מטופפות במורד המסדרון וחזרה למפתן הדלת לפני שהרגשתי מספיק בטוחה לסיים להתלבש.

"הנה."

"מעולה, אני חייב לך, אחי. הקורס הזה הורג אותי עכשיו."