Awkward / מביך

פרק 32

פרק 32.

זה היה סמסטר חדש וטרי - האחרון שלי באוניברסיטה, למעשה - והייתה לי תכנית חדשה וטרייה. מרגישה מלאת השראה, הכנסתי אותה לפעולה עוד ביום הראשון ללימודים.

לא זכרתי את המיקום המדויק של משרד המורים בפרטיים של סויר בבנין דונלדסון ודפקתי פעמיים על שתי דלתות לא נכונות לפני שמצאתי את האחת הנכונה.

"סויר לא כאן," אמר המורה הפרטי שפתח לי אותה.

"טוב, אז איפה הוא?" דרשתי די בחריפות. היה לי נאום שלם מוכן רק בשבילו והייתי צריכה להוציא את זה ממני לפני שאשכח ממנו לגמרי.

"לא יודע." הבחור הסתכל עליי כאילו הייתי משוגעת. "שיעור, חדר כושר, פגישות של מועצת התלמידים, בית. . . יש מבחר שלם של אפשרויות."

מתעלמת מהתגובה החמוצה שלו, "הוא יהיה כאן יותר מאוחר?" שאלתי.

"אני באמת לא יודע."

לבסוף מעוצבנת, קיללתי מתחת לנשימה שלי. ממש בניתי על למחוק את החלק הזה מרשימת המשימות היומיות שרשמתי לעצמי לפני שעברתי למשימה הבאה.

"להגיד לו שבאת?" המורה הפרטי שאל, אבל אני כבר הסתובבתי על עקביי והלכתי משם.

בדקתי במרכז הבילוי, במטה מועצת התלמידים, הלכתי לסמינר שלי וחזרתי על עקבותיי מחדש. סויר פחות או יותר חי בקמפוס - הוא חייב להיות איפשהו. כשהגעתי בחזרה אל משרד המורים הפרטיים שלו, אחרי שדפקתי פעם נוספת על הדלת הלא נכונה, הדלת שלו הייתה פתוחה לרווחה וסויר ישב ליד השולחן עם לפטופ פתוח מולו, שני מורים פרטיים נוספים עובדים להם בקצב אחיד.

"אהה." בירכתי את עצמי, "שלום, וולדו," אמרתי, מכניסה את עצמי בגסות ומפריעה לדממה. כל שלושת המורים הפרטיים הרימו את ראשם, כמו צבי שנתפס באורות הפנסים. "אתה בחור שדי קשה למצוא אותו בקמפוס בהתחשב בעובדה שאתה תמיד כאן."

"ג'ון," סויר היה הראשון לומר, מופתע אך ידידותי. "היי. מה?"

"יש משהו שאנחנו צריכים לדבר עליו." הצטרפתי אליו ליד השולחן, מושיבה את עצמי עליו ונותנת לרגלי להתנדנד מעבר לקצה.

עדיין מבולבל, סויר שאל, "איך את יודעת איפה המשרד שלי?"

"התמזמזתי כאן לפני שבועיים ואם אתה לא תקשיב, אני אתמזמז גם איתך," אמרתי. אם שני הבחורים לא צותתו לפני כן, הם בהחלט לא נקטו אמצעים כדי להסתיר את זה עכשיו. "וכדאי שאזהיר אותך," הוספתי, "אכלתי שלוש כפות מלאות בחמאת בוטנים היום." מהנהנת לכיוון שני הבחורים, ביטאתי בדממה עם שפתיי, "הוא אלרגי."