Awkward / מביך

פרק 43

פרק 43.

הלוואי והוא היה נוגע בי. זאת הייתה המחשבה העיקרית שלי כשהלכנו בקצב מהיר חזרה אל הדירה - מהר בגלל הרוח הקפואה או הציפייה שלנו, לא הייתי בטוחה.

אם הוא היה יכול להחזיק לי את היד, או לכרוך את ידו סביב הכתפיים שלי, הייתי בטוחה שאני אפסיק להרגיש את שפתיים של קית על העור שלי.

"אני אלווה אותך למעלה," הוא אמר ברגע שהיינו בקומת הקרקע של הבניין, תחת העמדת הפנים שהוא פשוט הוריד אותי שם. שנינו ידענו שהכיוון היה שנעשה יותר מזה, אבל אף אחד מאיתנו לא רצה להודות בזה ראשון. "לא תזיק לי דקה להתחמם, בכל מקרה."

עלינו במעלית בדממה, אבודים במחשבות שלנו. שלי מתמקדות בעובדה שקית עשוי להיות בבית. הבטן שלי התכווצה רק מעצם המחשבה. אם זה היה המקרה, נלך אל אוגוסט, במקום או שהוא יתקפל ויעזוב לבד? שאלה יותר לוחצת; מה אני אגיד לקית? יותר מזה, איך אני אוכל להסתכל לו בעיניים שוב?

כל זה היה מאוד מורט עצבים ומה שהיה אמור להיות מרגש, רק גרם לי לבחילה.

לאחר זמן מה, עצבנתי את עצמי עם המחשבות המייסרות האלה. קית הביא הביתה עשרות בחורות מאז שנכנסתי לגור איתו וידעתי שהוא מעולם לא חשב על זה פעמיים. הנה הייתי, מוכנה לעזוב את כל מה שחיכיתי בשבילו כדי לא להעציב אותו.

זה היה מה שאמרתי לעצמי, למרות שידעתי שהנסיבות לא היו בדיוק זהות.

בזמן שהלב שלי קפץ בתוך החזה, אוגוסט עקב אחריי לאורך המסדרון. עצרתי מחוץ לדלת, עוצמת את עיניי לקצרה ושואבת נשימה עמוקה לפני שבדקתי את ידית הדלת.

היא הייתה נעולה.

נשפתי בהקלה, יודעת שקית לא היה בבית. זה לא האט את הלב שלי, אך זה הקל על המצפון שלי פי עשרה.

מצאתי את המפתח והכנסתי את שנינו פנימה, בידיעה שזאת לא הייתה שאלה יותר. לאחר שסגרתי את הדלת מאחורינו, הסרתי את המעיל שלי והנחתי אותו על הספה. "אני יכולה לשאול אותך משהו?" 

אוגוסט הנהן, משאיר את הז'קט שלו עליו ומסתכל עליי בסקרנות.

ייחלתי שהייתי שותה יותר. הראש שלי היה מטושטש, אבל קיוויתי שהייתי מרחפת במקום רועדת באי יציבות על הקרקע.

"זוכר את הפעם הזאת. . ." דעכתי כשהורדתי את המגפיים שלי. ואז הנדתי בראשי, לא מסוגלת להמשיך. ׳זוכר/ת את הפעם הזאת׳ היה משחק בשביל גבר אחר. לשחק אותו עם מישהו אחר, אפילו עם אוגוסט, היה לא מתקבל על הדעת. "לא משנה. אתה בטח לא זוכר."