Awkward / מביך

פרק 10

פרק 10.

במשך השעה הבאה, בזמן שאכלנו ודיברנו והגענו להבנה למה קית׳ היה כל כך נוירוטי בנוגע לחינוך שלו אך למרות זאת עדיין משוחרר ורפוי כשזה מגיע למוסר שלו, אוגוסט והבנים האחרים חלקו שתיה והמשיכו בטורניר הביליארד וכל כמה זמן, הגניבו אלינו מבטים.

לא הבנתי למה אוגוסט לא ניגש לומר שלום אם יש ביניהם קשר משפחתי, אבל הבחנתי במבטים האלה כשנעשיתי שיכורה בהדרגה ומאיזשהי סיבה - שהייתה מעובדת במבטים של אוגוסט עלינו והשכרות שלי - התעורר בי חשק להעלות הופעה.

אני חושבת שאפילו קית' היה מבולבל מההתנהגות שלי, במיוחד כששילבתי את הזרוע שלי בשלו לאחר הארוחה והשכבתי את ראשי על כתפו בזמן שחיכינו לחשבון. יכול להיות שדיברתי אל אוזנו, מילים שלא היו סודות בכלל.

והוא כמובן לא יכל להגיב לזה, כי היינו אמורים להיות ביחד. מלבד הפגנת החיבה המוגזמת שלי, לא הייתי שיכורה ברמה שאפשר להבחין בה. ואני לא חושבת שהוא רצה לציין את זה מול האמא הביקורתית שלו בשביל לא לחבל עוד יותר ברושם שהותרתי מאחוריי.

המצב היה כמעט מושלם והייתי מעבר לנרגשת.

שולחנות הביליארד היו תפוסים והבר היה מפוצץ עד הזמן שעזבנו את המקום, כיאה לשעה הזו. קית׳ נתן נפנוף דיסקרטי לחברים שלו לפני שהעביר לי את המעיל שלי ועקב אחריי אמא שלו על פני המסעדה ובמורד המדרגות בדרך ליציאה.

כשאני מתעלמת מההבחנות של ג'וליס על גודל המקום וטווח הגילאים של הלקוחות, רדפתי אחרי קית׳ ותפסתי בידו, דוחפת את שיערי מבעד לכתף ולא מוכנה להרפות מההצגה. לאכזבתי, אוגוסט לא הסתכל - אבל אלפי החזיק את הפלאפון שלו ביד ועמד על הברזל של הכיסא בשביל לצלם תמונה מעל הראשים הגבוהים בקהל.

נעצתי בו מבט נוקב. הוא חייך, שלח אליי קריצה והצביע על הפלאפון שלו בשמחה.

אבל זה לא היה משנה, שום דבר לא היה לי משנה כשקיבלתי את הסיפוק מהידיעה שאוגוסט ראה לפחות כמה סצנות מהחיבה הפומבית שהראיתי לבן הדודה שלו. אם עשיתי עבודה טובה ואם הרגשות שלו לא קיימים רק אצלי בראש, הייתי אומרת שעשיתי עבודה מצוינת.

"איפה את גרה?" בן שאל כשנכנס אל איזור הנהג. לא הייתה שום לימוזינה הפעם, בן טען שהוא שנא את כל השופוני שגברת הרינגטון כל כך אהבה. ובכל זאת המכונית בה הוא נהג הייתה יקרה להחריד, ריפוד מעור וחימום במושבים. "אנחנו יכולים להוריד אותך ראשונה."

"אה," קית׳ התפרץ, לא ידעתי למה. זה לא שאנחנו גרים ביחד, מה הבעיה שיוריד אותי בבית שלי? "בן, זה בסדר. אתה יכול לקחת את שנינו לדירה, אני רוצה ללוות את ג'ון הביתה יותר מאוחר, היא גרה לידי."