Awkward / מביך

פרק 42

פרק 42.

לא סיפרתי לקית על הדייט שלי עם אוגוסט.

לא בגלל שהסתרתי ממנו מידע, כי אחרי כל השקרים והמזימות, חשבתי שהגיע לו לדעת לא משנה כמה זה יכאיב לשנינו. לא, הסיבה לשתיקה שלי הייתה העובדה שלא הייתה לי הזדמנות. הוא היה מחוץ לדירה כשהתעוררתי בבוקר והיה לי שיעור בצהריים. פגשתי אותו לזמן קצר מאוד במעלית באחר הצהריים המאוחרים - אני עליתי למעלה, הוא ירד למטה. לבוש בחליפה ועניבה, הוא מלמל משהו על הקצת מודל עסקי לפני שהחלפנו מקומות ודלתות המעלית נסגרו עליו.

וזה היה הכל. אלא אם כן הייתי שולחת לו הודעה או משאירה לו פתק על המיטה, אפשרויות שהחשבתי את שתיהן לא אישיות באופן דוחה בשלב הזה, לא נשארו לי הזדמוניות. אני היה בדייט שלי עד שהוא יחזור הביתה.

יחסית למשהו שציפיתי לו כמעט ארבע שנים, הכל הגיע די מהר.

בדרך כלל לא כזאת מודאגת לגבי עצמי, התייסרתי על ההופעה שלי במשך שעות, אוגוסט היה צוחק עליי על כך. קיוויתי שעדיין הייתה לי את מרגו כדי שאני אוכל לשאול בגדים מהשותפות שלה. לא - תמחקו את זה. קיוויתי שהייתה לי את מרגו כדי שאוכל לדבר עם מישהו על זה.

זה היה אמור להיות הלילה המרגש ביותר בחיים שלי לצאת ושני האנשים שהייתי יכולה לחלוק איתם את זה נעלמו.

אבל השתדלתי, כמיטב יכולתי, לשכוח מזה ולהתרכז רק באוגוסט.

אוגוסט.

אוגוסט.

עד שהוא צלצל בפעמון של הבניין, העצבים שלי היו כל כך גדולים עד שהופתעתי שבכלל הצלחתי להגיע עד הדלת.

איתרתי אותו ברגע שיצאתי מתוך המעלית, ידיים בכיסי הג׳ינס השחורים שלו כשהוא רכן קדימה מנגד לדלפק הקבלה. הוא לבש את ז'קט העור האופייני לו, גורם לבטן שלי להתהפך. האיברים בתוכה בצעו עוד כמה תרגילי התעמלות קרקע כשעיניו סרקו אותי מלמעלה למטה בהערכה.

"אני שמח שאמרת לי כן," הוא אמר ברגע שהתקרבתי.

חיוך רחב נפרש על פניי. "אני שמחה שהצעת."

הוא משך בכתפיו, עוטה חיוך משל עצמו. "לקח לי מספיק זמן, אני מניח." הוא דחף את עצמו מהדלפק והוביל את הדרך אל הדלת הראשית, מחזיק אותה פתוחה עבורי. כשהוא צעד החוצה מאחורה הוא הוסיף, "אל תנטרי לי על זה."

לא נטרתי. לא אחריי שצותתי לשיחה שלו עם קית. אבל לא רציתי שהוא ידע מה שמעתי, אז פשוט הנדתי בראשי.