Awkward / מביך

פרק 37

פרק 37.

אני וקית ישבנו בשולחן הראשי יחד עם החתן והכלה ושאר השושבינים. הוכרתי לכל אורח קיים באולם, כך נראה, בלי שום זכר לשם או לפנים של אף אחד. ג'ולס התרגשה ודיברה עוד ועוד על כמה נפלא האירוע זורם בעוד שבן דיבר עם אחיו שיחה עליזה על המצב הנוכחי של הגולף בקאנטרי קלאב וקלייר הרעיפה את אלפי עם שאלות על קולנוע בכל פעם שהוא קפץ לצלם.

קית היה בעיקר שקט בארוחה, שממנה הוא אכל שני ביסים לפני שדחף את הצלחת הצידה.

"אתה לא רעב?" שאלתי, היחידה שהבחינה בתיאבון החלש שלו.

הוא הניד בראשו. "לא, יש לי בחילה."

הזעפתי פנים בבלבול, "אבל שתית רק כוס יין אחת. איך-" עצרתי באמצע המשפט, רואה את פסל הנייר הקטנה שתחובה בתוך כיס הטוקסידו שלו. "אתה לחוץ בקשר לנאום שלך?"

הוא הנהן ברובוטיות.

"אל תחשוב על זה."

מקמט את מצחו, הוא השיב, "קל יותר לדבר מאשר לעשות."

"למי אכפת? זה בסך הכל נאום חתונה. אולי הקהל יהיה שונה, אבל זה קטן עלייך."

קית תופף עם אצבעותיו על קצה השולחן בזמן ששקל את מילותיי. "שיחת עידוד מעוררת השראה, ג'ון." אמר ביובש.

גלגלתי את עיניי. "טוב. אני יודעת איך להרגיע את העצבים שלך."

"איך?"

"שלישה שוטים רצופים של ייגרמייסטר." קימרתי את גבותיי במכוון למרות שמבטו של קית היה ממוקד על ארוחת הערב הנטושה שלו.

"תודה," קית אמר בקצרה. הוא לקח את מפית הבד מברכיו והניח אותה על השולחן לפני שדחף את הכיסא שלו לאחור. "אבל אני מעדיף לא לצאת מזה בדרך של הפחדנים הפעם." 

הפנים שלי נפלו כשהוא קם מהכיסא שעליו ישב ועזב את אולם הנשפים, אפילו לא טורח לדבר עם אלפי כשחלף על פניו בדרך החוצה. ההצהרה שלו הייתה חותכת ושנינו ידענו שהיא נועדה לשרוף.

נשארתי לבד בשולחן של זרים ומהר מדי, האוכל הפך לחסר טעם בפה שלי. סיימנו עם הארוחות שלנו ואלרי שהצלחות פונו, ג'ולס החלה לחקור בחיפוש אחר קית. יכלתי רק למשוך בכתפיי כשהיא הגיעה אליי, אבל כשעשר דקות חלפו ומנחה האירוע עלה על הבמה כדי לברך את האורחים ולהציג את מי שהולך לדבר, הנחתי שזה היה התפקיד שלי לאתר ולהחזיר אותו בזמן לנאום שלו.

"ראיתי אותו יוצא דרך הדלת," אלפי אמר כשעברתי על ידו.

הנהנתי, חוצה את מבואת הכניסה ודוחפת סט דלתות זכוכית אשר גבלו עם פטיט שמשקיף על מסלול הגולף. באוויר הערב הקליל, קית היה מקדימה, גבו מופנה אליי כשהוא נשען מנגד למעקה ובהה אל החשכה.