Awkward / מביך

פרק 39

פרק 39.

פעימה מביכה.

האוויר סביבנו עצר מלכת ואני שאבתי נשימה וסגרתי את שפתיי, כאילו רציתי להשאיר אותה בפנים.

עיניו של קית ריחפו מעל הפנים שלי, במורד צווארי וחזרה למעלה שוב. החיוך שלו נעלם והוא הזיז את לשונו סביב החלק הפנימי של הפה שלו לפני שהוסיף בשקט, ". . . אם לא הבהרתי את זה עדיין."

הוא הבהיר? ניסיתי להיזכר בפרטים, אבל המוח שלי היה נעול, קפוא על הרגע הספציפי הזה.

כשלא הגבתי ופשוט בהיתי בו בתהדמה, קית הרפה את אחיזתו עליי. אף בחור מעולם לא אמר לי שהוא אוהב אותי לפני כן, אבל תמיד דמיינתי שכשזה ייאמר לראשונה, זה יהיה עם תקווה והתרגשות לחוצה. כל מה שיכלתי לראות בעיניים של קית היו כמיהה ואבדון, כאילו הוא כבר ידע איך כל זה הולך להיגמר.

"למה?" שאלתי לבסוף, קולי לא נשמע יותר בלחישה.

והמגע שלו נעשה מרוחק. "זה משנה?"

"אני לא יודעת," עניתי, מטלטלת את ראשי בהיסח דעת.

באמת לא ידעתי. המחשבות שלי היו בלגן אחד גדול, סדרה של מילות קללה ושאלות טסות מאוזן אחת לשניה. וקית המסכן, עם השיער המבולגן שלו ומבטו המתרכך וידיים שהחזיקו אותי כאילו פחדו שאברח - לא הייתי מסוגלת להסתכל עליו יותר. לא רציתי לצפות בעיניו מאבדות את הבוהק שלהן.

"אני, אמ. . ." היה כל מה שיכלתי לומר כשהתכופפתי מתחת לאחת מזרועותיו וזזתי מתחת לסדינים של המיטה. קית שחרר אותי ובזמן שהתגלגלתי הוא סגר את עיניו בתבוסה, יודע שהוא איבד אותי. "אני צריכה ללכת לשירותים."

לא יכלתי להגיע לשם יותר מהר ולמרות שהרגליים שלי הרגישו כמו מתכת כבדה שנגררת על הקרקע, פחות או יותר רצתי אל השירותים, לא מסתכלת לאחור.

ברגע שהדלת נסגרה במרחב הפרטי שלי, הנחתי את ידיי על קצה השיש כדי לייצב את עצמי, תולה את ראשי נמוך כשניסיתי להסדיר את נשימתי. הלב שלי פעם כל כך חזק בחזה, עד שזה באמת כאב, כאילו הוא עבד שעות נוספות אבל כאב לו מדי בשביל לשאוב דם לאורך כל הגוף שלי.

מה עשיתי?

היה חלוק אמבטיה תלוי על גבי הדלת, אז החלקתי אותו סביבי וקשרתי אותו בידיים רועדות.

הוא אמר שהוא אוהב אותי.

עמדתי מעל הכיור והשפרצתי מים קרים על הפנים שלי, מקווה ללא תועלת שזה יעיר אותי מהסיוט הזה.