Awkward / מביך

פרק 36

פרק 36.

קית הבריז בלית ברירה מיום לימודים כדי להגיע למסיבת הרווקים של בן - אירוע שהיה חשוב עבור אמא שלו ועבורו, היה חושב שמגוחך, במיוחד מאחר שלא היה להם שום דבר במשותף והטייטל של בן היה אמור להחליף את אבא שלו וגם בגלל שהערב לא הבטיח שום דבר מעבר בירה, סיגרים, משחקי פול עם החברים בגיל של בן. לפי כן, הוא בא לבקשת אמא שלו. זה הסתדר בקלות לי ואלפי, הוא חזר בבוקר למחרת עם המכונית של אמא שלו כדי לאסוף אותנו. אחרי ששלושתנו סיימנו את הלימודים באותו היום וארזנו תיקים, קית הסיע אותנו דרום מערבה עד בריסטול - עיר הולדתו של ג'ולייט - לחתונה.

בנוגע אליי ואל קית, לא דיברנו הרבה מאז אותו הלילה שהברחתי מהדירה את הג'ינג'ית. קית כנראה זכר לפחות חלקיק קטן מהחלפת המילים שלנו ברגע שהוא התעורר מעורפל בבוקר למחרת, אבל לא רצה להזכיר שום דבר. מצד שני, זה היה כל מה שחשבתי עליו אבל לא העליתי את זה מתוך הפחד לערער אותו שוב.

כפי הנראה, אף אחד מאיתנו לא חשב שזה סביר לצרף את אלפי לתוך המצב הדביק שלנו. ברגע שהוא מילא את הטנדר עם כל ציוד הצילום שלו, הוא מחא בידיו והכריז, "בדרך כלל הייתי אומר שוטגאן, אבל מחר יום האהבה, אז אני אתן לשני המאהבים לשבת ביחד."

קית גלגל את עיניו לפני שטיפס לתוך מושב הנהג.

"זה בסדר, אלפי," עניתי, "שב מקדימה; לא אכפת לי."

"לא, לא. כולו שלך," השיב, פותח את הדלת עבורי. "אבל תזכרי שאני יושב מאחורייך, אז בלי מציצת דרך או עבודה ביד."

נושפת נשימה ארוכה, קפצתי לתוך מושב הנוסע, ממלמלת לפני שהדלת נסגרה עליי, "אידיוט."

אם לומר את האמת, הייתי אסירת תודה על אלפי בנסיעה בת השעתיים הזאת. קית ואני לא היינו במצב רוח לדיבורים, אבל אלפי חלק בעליזות את החטיפים שלו איתנו ודאג שהשיחה תמשיך לזרום. רוב הזמן לא הקשבתי למה שהוא אמר, אבל זה היה עדיף על שתיקה כבדה ומעיקה.

"אז מי בא לדבר הזה, קית?" אלפי שאל ברגע שהנושא הפך לחתונה. "אוגוסט? לא בעצם, מי מהבנות דודות שלך רווקות?"

אחיזתו של קית על ההגה התהדקה בעצבנות, אך הוא השיב ברוגע, "יש לי שלושה בני דודים מצד אמא, רק אחת מהן היא בת."

"מעולה, איך קוראים לה?"

"דיינה."

"מצוין."

"היא בת עשר, אלפי."

"שיט." אלפי קילל מתחת לנשימתו.