Awkward / מביך

פרק 23

פרק 23.

בערב שלאחר מכן, בערב שבת, מרגו סיימה את המשמרת שלה בהאב קאב שעה לפניי. היא הזכירה שהיא הולכת להיפגש עם חברים בפאב של הבראד יורק - או בהאב פאב, כמו שהתייחסו אליו בדרך כלל - מול הרחוב בקמפוס ושאני אצטרף אליהם כשאני מסיימת לעבוד.

מאחר ולא היה לי שום דבר אחר לעשות - טוב, חוץ מללמוד למבחנים שלי - ותמיד חיפשתי דרך להוריד משקה או שניים - במקרה שלי המספר הזה תמיד עלה לשישה - אז הסכמתי.

אחריי העבודה, זרקתי מעליי את המעיל, תליתי על כתפי את התיק שלי ובעטתי לתומאס ברגל שוב על זה שהוא התנהג כמו מניאק חצי מהמשמרת. בדרך כלל, הייתי רוצה לרוץ הביתה קודם כדי להחליף בגדים, להסיר מעליי את ריח הסנדוויצים ולסדר את השיער, אבל זה היה היופי בעונת המבחנים; אף אחד לא טרח להיראות ייצוגי, אז למה שאני כן? תלמידים טיילו ברחבי הקמפוס במכנסיי טרנינג ושיער שמנוני שכנראה לא חפפו כבר כמה ימים טובים. בנוגע אליי, אני התקלחתי מוקדם יותר באותו היום. אז למרות העובדה שלבשתי את החולצת עבודה המזעזעת והלא מחמיאה בצבע בורדו וקירזולים המוזרים שנוצרו לי בשיער כתוצאה מכובע מצחיה שהייתי מחויבת לחבוש, החשבתי את עצמי גם ככה שלב אחד מעל כולם.

היה חושך מצריים כשעזבתי את מרכז הבילוי, אבל המנורות בצידו השני של הרחוב אפשרו לי לראות את אלפי הולך על המדרכה ומשחק בחוסר מטרה עם המצלמה שלו. קראתי בשמו והוא חיכה לי מעבר לכביש כדי שאפגוש אותו.

"לאן אתה הולך?" שאלתי כשהמשכנו באותו המסלול.

"פוגש את סויר בהאב פאב," ענה.

"באמת? אנחנו יכולים ללכת ביחד. שם אני פוגשת את מר-" עצרתי את עצמי באמצע המשפט, חושבת על זה. כשמרגו אמרה לי שהיא פוגשת כמה חברים בהאב קאב, היא לא ציינה אילו חברים. פתאום, הייתה לי תחושה חזקה שהמילה ׳חברים׳ הייתה מכוונת לסויר יותר.

מעניין.

"הממ?" אלפי שאל, מחזיר את תשומת ליבו למצלמה בזמן שהמשכנו ללכת.

"אה? אה, כלום, אני פשוט. . קבעתי לפגוש שם את מרגו." אמרתי בהיסוס.

"הבנתי." הוא עבר על התמונות וסרטי הוידאו עם האגודל, לא קולט את התגלית שהרגע עליתי עליה. הוא היה כל כך שקוע שהייתי צריכה לתפוס את שרוול הז'קט שלו כשהגענו למעבר החצייה כדי למנוע ממנו ללכת הישר לתוך התנועה הזורמת ואפילו אז, הוא לא הרים את ראשו כשעצר. טרגדיה הולכת רגל, הוא היה.

"אז מה, מרגו וסויר?" שאלתי, מחליטה לוותר לו על זה בזמן שחיכינו שהאורות יתחלפו ברמזור.