ביום שבו נפגשנו

2

אדריאנו

לפני כ6 שעות נחתנו בשיקגו כדי למצוא את הבר המושלם לקנות ולהשקיע בו. אנחנו כבר 6 שעות מסתובבים כמו אידיוטים ברחובות שיקגו בשביל למצוא בר מחורבן.
״אחי, לא נראה לי שנמצא פה בר בכלל, תסתכל על המקום הזה.״ אומר בכעס אחי הצעיר לוקאס.
״לוק, אני אומר לך שהאיש בטלפון אמר שיש ממש פה בר למכירה.״ אני אומר, מיואש.
״אז אולי חשבת על להתקשר אליו ולשאול אותו איפה נמצא הבר המזדיין הזה, חתיכת אידיוט?!״ הוא צועק עליי, ובצדק.
״אוקיי,אוקיי, אבל תירגע ותנשום לפני הפעם הבאה שתדבר איתי.״ ואני מחייג. אחרי 3 שניות קול גברי נשמע מהצד השני.
״הבר של קוו כיצד אוכל לעזור?״ הוא שואל.
״כן... בוקר טוב... קוו, סיכמנו שנדבר על הבר היום אבל לא בדיוק מצאנו את הבר.״ לפתע נשמעים קולות צחקוק נשיים מהצד השני של הקו. ״תשתקי, כלבה, את לא רואה שאני בטלפון?״ קווין צועק.
״עם מי בדיוק אתה מדבר, קוו? עם הזונה שלך?״ היא שואלת, צוחקת אפילו חזק יותר.
״מה?! לא! אין לי זונה בכלל!״ הוא עונה לה.
״קווין? אתה עדיין שם?״ אני אומר, מנסה להחזיר אותו לשיחה.
״אה, כן, מצטער, הלקוחות פה פשוט קצת רועשים.״
״אוקיי, תוכל לכוון אותי לכיוון הבר?״ אני שואל בתקווה לסיים את השיחה הזאת.
״הבר נמצא ברחוב פורסט הייל, דרום שיקגו.״ הוא אומר בסוף.
״אהיה שם בעוד 10 דקות.״ אני אומר ובזה מנתק.
״בוא נזוז.״ אחי מתניע את הרכב, ואנחנו נוסעים.
שאנחנו מגיעים, אנחנו עומדים באמצע רחוב שומם, ומולנו יש דלת אדומה שהצבע בה התקלף. אני פותח את הדלת ואנחנו נכנסים. יש כמה שולחנות בפינה, כמה חדרי שירותים, ואת הבר במרכז החדר. שתי נשים יושבות ליד הבר עם כוסות וודקה מונחות מולן, ומאחורי הבר עומד גבר גבוה עם שיער שחור וקצר.
הם משוחחים ביניהם עד שהוא מבחין בנו ומסיים את השיחה.
שלושה ראשים מופנים אלינו.
הגבר, ששמו קווין, יוצא מאחורי הבר ובא לכיווננו, אך דעתי מוסחת על ידי זוג עיניים כחולות שמסתכלות עליי כאילו אני לא אמיתי. שקווין אוחז בידי אני סוף סוף מסיר את מבטי מהאישה היפה ביותר שראיתי בחיי, ופונה להביט בקווין. ״אתם בטח אדריאנו ולוקאס.״ הוא אומר. ״כן, כן, אלה אנחנו.״ לוק עונה.
אני מסתכל ורואה שהאישה מדברת עם מי שיושבת לידה, אך המבט שלה עדיין עליי. קווין מכוון אותנו לכיוון חדר, כנראה המשרד שלו, ובדרך אנחנו עוברים על פני שתי הנשים ואני שומע את שיחתן. ״סקרלט, אנחנו חייבות להשיג את 6,000 הדולרים האלה או שינתקו לנו את החשמל.״ היא אומרת לה, נשמעת לחוצה.
״את חושבת שאני לא יודעת את זה?״ עונה סקרלט בייאוש, פניה היפות נראות עייפות, כאילו לא ישנה מספיק.
״אנחנו נסתדר, נכון?״ זה הדבר האחרון שאני שומע לפני שקווין סוגר את דלת המשרד ופונה לשבת מול שולחן שמולו שני כיסאות. כנראה שהם בשבילי ובשביל לוק. אנחנו מתיישבים, והוא אומר,
״אז. בואו נתחיל לדבר על עסקים.״
כשאנחנו מסיימים, אנחנו פונים לכיוון היציאה ואני שם לב שסקרלט והאישה שהייתה איתה כבר לא פה. אני לא יודע למה, אבל מעניין אותי לאן היא הלכה. אני רוצה לראות אותה שוב.
״תרצו לשתות?״ קווין שואל ומחזיק בידו בקבוק ויסקי.
״כוס אחת וזזנו.״ אני אומר ומתיישב. הוא מוזג לנו ואנחנו שותים.
״עוד אחת.״ אומר לוק.
״כן, בוס.״ קווין מוזג עוד ויסקי לכוס של לוק.
״לוק, מספיק, אתה יודע מה קורה אחרי שאתה שותה יותר מדי.״
״אז קצת הקאתי אחרי ששתיתי במסיבה של קמילה, מה קרה?״
הוא שותה את הויסקי, ודופק על השולחן פעמיים, מסמן לקווין למזוג עוד לכוס שלו.
״לוק, זה מספיק.״ אני אומר בכעס.
״אדריאנו, תירגע אחי, אתה כזה לחוץ בזמן האחרון, שב ותשתה, תשתחרר קצת.״ זהו זה. אנחנו עפים מפה. אני זורק שטר של 10 דולר על השולחן, תופס בזרועו של לוק ומושך אותו מהכיסא. כשאנחנו בחוץ, אני שומע אותו ממלמל מאחורי, ״אוף, כבר לא כיף איתך, ממתי נהיית כזה רציני?״ אני מתעלם ופותח את דלת הנוסע, דוחף את גופו הענק לתוך המושב וחוגר אותו.
אני נכנס לצד של הנהג, מתיישב ומתניע את האוטו.
אני מתקשר לליאם, הטייס של המטוס הפרטי שלי, כדי לברר מתי הכי מהר הוא יוכל להכין את המטוס כדי להחזיר אותנו לניו יורק.
״ליאם, כמה מהר תוכל להכין את המטוס?״ אני שואל.
״מר ג׳יימס, צפויה להיות סופה מחר, אתה ולוקאס תיאלצו לשהות במלון עד שנוכל להטיס מטוס שיחזיר אתכם לניו יורק.״
״פאק.״ זאת המילה היחידה שיוצאת מפי.
״לוק, תסגור לנו חדר במלון. אנחנו נשארים פה עוד קצת.״