אדריאנו
מחר בערב אני ולוקאס חוזרים לניו יורק.
היום בערב סקרלט צריכה לתת לי תשובה.
אני לא יודע מה אני רוצה יותר.
שהיא תגיד כן או שהיא תגיד לא.
אני עדיין לא יודע מאיפה היה ללוק הרעיון האידיוטי הזה להציע לאישה שראינו פעם אחת בחיים ולא יודעים עליה דבר עבודה, אבל שיהיה. רוב הסיכויים שהיא תסרב.
לוק יוצא מהמקלחת, מותניו עטופות במגבת, והוא לוקח חולצה מכופתרת לבנה מהמזוודה.
״אז לאן אמרת שאנחנו הולכים?״ אני שואל אותו.
״כבר אמרתי לך אדי, זאת הפתעה. תסמוך עליי.״
״טוב, אני לא סומך עלייך, ואמרתי לך להפסיק לקרוא לי ככה.״
״חבל מאוד, אדי, כי הכינוי הזה ישאר איתך עד הקבר.״
״לך תזדיין.״
״ואני באמת הולך. היום בלילה.״ הוא עונה בחיוך מלא שיניים לבנות.
אני צוחק. ״ואיך אתה כל כך בטוח בזה?״
״מי לא תרצה להזדיין איתי?״ הוא שואל.
״מתי הייתה הפעם האחרונה שהזדיינת בכלל?״
״בשבוע שעבר.״
״אתה בטוח?״
״כן. כן. בשבוע שעבר.״
״רק לפני יומיים התלוננת על זה שלא הזדיינת כבר כמעט חודש..״
אני מזכיר לו.
״למה אנחנו בכלל מדברים על חיי המין שלי?!״
״היי, אתה התחלת את השיחה הזאת. לא אני.״
״לך לעזאזל, אדי.״
״אם אני הולך אתה בא איתי, לוק.״
שנינו צוחקים ומסיימים להתארגן.
מונית שחורה עוצרת ביציאה מבית המלון, ואני ולוק נכנסים לתוכה.
״לאן נוסעים?״ שואל נהג המונית.
״למועדון ״דה ריוובר״.״ אומר לוק ומסתכל עליי.
״לאן אתה לוקח אותי, לוק?״ אני לא אוהב את הכיוון שזה מתפתח אליו.
״כבר אמרתי לך אדי, זאת הפתעה. אני לא יכול להגיד לך מה ההפתעה לפני שנגיע.״
״פשוט תספר לי, בשביל שתהיה לי אפשרות לעשות אחורה פנה לפני שיהיה מאוחר מדי.״
״בסדר, הורס הפתעות שכמוך. אנחנו הולכים למסיבה.״
״מסיבה?״
״כן. מסיבה.״
״לוק... כבר אמרתי לך שסיימתי עם כל השטויות האלה...״
לוק ואני היינו במועדונים ומסיבות במשך כל שנות הנעורים שלנו.
היינו יוצאים ללימודים, חוזרים, ויוצאים למועדון.
הפעמים היחידות שהיינו בבית היו שהוא היה שם.
״נו באמת, אדי... אתה צריך להשתחרר קצת... אתה רק עובד ועובד ועובד. אתה צריך לצאת קצת.״
״לוק. אמרתי שסיימתי עם זה. תלך לבד, ותתקשר שתרצה לחזור ואבוא לקחת אותך.״ אני אומר ובא לפתוח את דלת המכונית.
״אדריאנו, אני דואג לך. אתה כמעט ולא ישן בלילות, ואתה תמיד עצבני ומתוח כל כך.״
הוא צודק. אני לא ישן. אני עובד בלילות עד מאוחר ולאחר מכן אני הולך לחדר הכושר בשביל להתאמן.
אני מחליט להצטרף אליו, רק הפעם הזאת.
״אוקיי, אני אבוא איתך. אבל בלי יותר מדי אלכוהול.״
״אף פעם אין דבר כזה יותר מדי אלכוהול.״ הוא עונה ואנחנו נוסעים.
שאנחנו מגיעים, מקבל את פנינו שלט ניאון גדול שכתוב עליו,
״דה-ריוובר.״ בגווני כחול.
המקום כמעט מלא, אנשים רוקדים, חלקם יושבים בפינות הישיבה עם כוסות אלכוהול.
״רוצה שוט?״ לוק צועק באוזני בגלל רעש המוזיקה מסביב.
השיר my oh my של קמילה קביו מתנגן בפול ווליום.
חבורת נשים עוברות לידי וליד לוק, והן נועצות בנו מבטים משועשעים. לוק מחייך אליהן בהתגרות.
אנחנו מתקדמים לכיוון הבר, שמאחוריו עומדת בחורה עם שיער שחור ארוך, ופירסינג בגבה.
״מה תרצו?״ היא שואלת. מחשבותיי נודדות לאישה מהבר בבית המלון.
״שני שוטים בבקשה.״
״מיד מגיע אדוני.״
היא מביאה לנו את המשקאות, ואנחנו שותים את השוטים בלגימה אחת.
״בואי נזמין שוטים, סקרלט!״ מישהי צועקת מאחורי.
רגע.
סקרלט? יכול להיות שזו היא?
לא, זה לא יכול להיות.
אני מסתובב לאחור ורואה שלוש נשים באות לכיוון שלי.
אחת עם שיער חום, עיניים כחולות-אפורות, והיא לובשת שמלת מיני שחורה ללא שרוולים. אני מזהה אותה. זאת האישה שישבה עם סקרלט בבר.
השנייה עם שיער שחור מתולתל, עור שזוף, ועיניים ירוקות. היא לובשת שמלה ירוקה שמבליטה את צבע עיניה.
והאחרונה שאני קולט במבטי, זו סקרלט.
היא לובשת שמלה כחולה קצרה בעלת כתפיות דקות.
עיניה צבועות בצלליות כחולות עדינות.
היא מהממת.
YOU ARE READING
ביום שבו נפגשנו
Romanceהספר ׳ביום שבו נפגשנו׳ הוא הספר הראשון בסדרת שלושת הימים.💗 סקרלט- היא עזבה. היא חזרה. היא מתה. היא השאירה אותי לבד לטפל בבעלה השיכור ובילדיה הקטנים. גם אני הייתי ילדה. שהייתי בת 10, היא עזבה כי טענה שהיא לא מסוגלת לגדל אותנו. אחרי 6 שנים היא חזרה כ...
