ביום שבו נפגשנו

23

סקרלט

אווה מושיטה לי שמלת סטרפלס שחורה.
״תמדדי אותה, סקרלט.״ היא אומרת ודוחפת אותי לתוך תא המדידה.
אני מורידה את בגדיי, ולובשת את השמלה.
השמלה מדגישה את גופי בכל המקומות הנכונים.
המחוך צמוד, והשמלה מגיעה עד לאמצע ירכי.
״נו, סקרלט! אני רוצה לראות אותך!״
אני פותחת את הוילון והיא מסתכלת עליי בהלם.
״את נראית מהממת, סקרלט. את חייבת לקנות אותה.״
אני מסתכלת על תג המחיר. 250 דולר.
אין לי מספיק כסף כדי לשלם עליה.
אני נכנסת לתא ומורידה את השמלה, מחזירה אותה לקולב.
״למה את מחזירה אותה?״ שואלת אווה.
״אני לא יכולה לקנות אותה.״
״למה לא?״
״אין לי מספיק כסף. היא יקרה מדי.״
״אני אשלם.״
״לא אווה, באמת שזה בסדר..״
״לא. אני משלמת.״ ולפני שאני שמה לב היא לוקחת את שתי השמלות שלנו, והולכת לקופה.
אני ממהרת אחריה אבל היא מהירה יותר ממני.
העובדת שבקופה לוקחת מידה את השמלות ואווה מושיטה לה שטר של 500 דולר.
״אווה, את לא..״
״סקרלט, באמת שזה בסדר. אני רוצה לשלם.״
״את בטוחה שזה בסדר?״
״כן. תוכלי לפצות אותי בזה שתעזרי לי למצוא גבר חתיך לחזור איתו הביתה.״ אנחנו צוחקות ויוצאות עם השקיות.

״הארי!״ אווה צועקת ורצה לידי הספר שלה.
״אווה, מותק, מה שלומך?״ הוא אומר ומנשק את שתי לחייה.
״אני בסדר. הבאתי איתי חברה.״ היא אומרת ומציגה אותי.
״ומה שמך, יפיפיה?״ הוא שואל אותי.
״סקרלט.״
״יש לך שם של מלאכית. בואי, אני הולך להפוך אותך לאישה שתפיל כל גבר לרגליה.״
הגבר היחיד שאני רוצה לראות מול רגליי הוא אדריאנו.
אבל הוא הגבר שאסור לי להיות איתו.
הוא מושיב אותי על כיסא, ומתחיל לסרק את שערי.
״את נראית כמו נסיכה. יש לך יופי מיוחד.״
״תודה.״ אף פעם לא אמרו לי שאני יפה. כן החמיאו לי, אבל אף פעם לא בצורה כזאת.
״איך זה שאף פעם לא נפגשנו? כל הנשים של ניו יורק הגיעו לסלון שלי.״
״עברתי לפה לפני כמה ימים.״
הוא מפעיל את מכונת הפן.
״איך את מכירה את אווה שלי?״
״אנחנו עובדות ביחד. היא הזמינה אותי לבוא איתה למסיבה.״
״המסיבה של כריסטיאן?״ הוא שואל את אווה.
היא מהנהנת.
״אף אחד לא יוצא מהמסיבות של כריסטיאן פיקח. תיזהרו.״
הוא מזהיר.. בצחוק?
״זאת בדיוק המטרה שלי, הארי. להשתכר ולמצוא גבר חתיך שיזיין אותי כל הלילה.״
״את שובבה, אווה.״
״ומה איתך, סקרלט? גם את מחפשת גבר?״ הוא שואל.
״האמת שלא. היו לי מערכות יחסים, אבל הן לא נמשכו יותר מחודש אז אני כבר לא מחפשת זוגיות.״
שקר. אני כן מחפשת זוגיות. איתו. אבל הוא לא מוכן.
״טוב, חבל מאוד, כי אני מכיר גברים שהיו נלחמים עלייך.״
הגבר היחיד שאני באמת רוצה אפילו לא ניסה להילחם עליי. הוא פשוט ויתר.

אני נכנסת הביתה, אחרי שאני ואווה יצאנו מהסלון של הארי, הלכנו לאכול ביחד.
היא סיפרה לי שכריסטיאן הוא האקס שלה, והיא הולכת כדי לגרום לו לקנא.
הם היו ביחד 3 שנים, עד שהוא החליט שהוא לא אוהב אותה יותר ורוצה להיפרד ממנה.
״איפה היית?״
אדריאנו עומד בסלון, עדיין לבוש בבגדי עבודה.
״איך נכנסת לפה?״ אני שואלת.
״אני לא אשאל אותך שוב, סקרלט. איפה היית?״
״הלכתי לאכול עם אווה.״
״אני מחכה לך פה 3 שעות, ואת יוצאת לאכול?״
״למה אכפת לך איפה אני? אתה לא הבן זוג שלי.״
״מה יש בשקית?״ הוא שואל, מתעלם ממחיאותי.
״שמלה. עכשיו תצא מפה.״
אני דוחפת אותו לכיוון הדלת אך הוא גדול ממני וכמעט לא זז.
״אני צריך לדבר איתך.״
״כבר דיברנו, פעמיים. אני לא רוצה לדבר איתך יותר.״
״סקרלט...״
״לא, אדריאנו. אני כבר לא מעוניינת לשמוע את מה שיש לך להגיד. שאלתי אותך מה אתה מרגיש כלפיי, שאלתי אותך מה אנחנו, וענית לי שהיחסים בנינו יכולים להיות יחסי עבודה ולא מעבר לזה, ושכלום לא יכול לקרות בנינו. ועכשיו אתה אומר לי שאתה רוצה אותי, אבל לא מוכן להתחייב.״
״אני באמת רוצה אותך. תאמיני לי שאני רוצה.״
״גם אני רוצה אותך, אדריאנו. אבל הבעיה היא אצלך.״
הוא מסתכל עליי לכמה שניות ונאנח.
״את צודקת.״
הוא מעביר את ידו בשיערו.
״פאק,״ הוא אומר ומצמיד אותי לדלת.
״אני פאקינג רוצה אותך אבל אני לא יכול.״
אני כורכת את ידיי סביב צווארו, והוא נצמד אליי עוד יותר, ידיו על מותניי.
פניי מול פניו. מצחו צמוד למצחי. אנחנו מתנשפים, ואני מרגישה את נשימתו על צווארי.
״בחיים שלי לא הרגשתי ככה כלפיי מישהי עד היום שראיתי אותך בבר.״
הוא שופך אליי את ליבו, אומר לי שהוא אוהב אותי ורוצה אותי.
״אז למה אתה לא רוצה?״ אני שואלת.
״כי את צריכה מישהו שיתייחס אלייך כמו שמגיע לך. שיתייחס אלייך כאילו את כל עולמו. אני לא יכול לתת לך את זה.״
״מה אנחנו, אדריאנו?״ אני שואלת שוב את מה ששאלתי אותו ביום הראשון שלי פה.
הוא לא עונה. משאיר את השאלה שלי תלויה באוויר.
אנחנו עומדים ככה עוד כמה דקות עד שהוא מתרחק ממני.
אני מנסה להתקדם אליו, אך הוא נסוג לאחור.
הוא לוקח את הדברים שלו, ויוצא.