ביום שבו נפגשנו

19

סקרלט

אני סוגרת את המחשב שאחותם הקטנה של אדריאנו ולוקאס נכנסת למשרדי.
״היי, סקרלט! סליחה שאני מפריעה, אני יכולה לדבר איתך על משהו?״ היא שואלת.
״בטח.״ אני אומרת והיא מתיישבת בכיסא שמולי.
״על מה רצית לדבר?״
״עלייך ועל אדריאנו.״
אדריאנו?
״מה זאת אומרת?״
״את אישה יפה, והוא גבר חתיך הורס...״
אני צוחקת והיא מסתכלת עליי במבט שואל.
אה. היא רצינית.
״קמילה, אם כמה שאני רוצה לצאת עם אחיך אני לא יכולה. הוא הבוס שלי.״
״אז מה? האהבה מנצחת הכל, לא? גם את הנהלים המזדיינים.״
״אני רק בת 21... אני אפילו לא יודעת בן כמה הוא.״
״הוא בן 32.״
״אז זה בכלל לא אפשרי, קמילה. יש בנינו הפרש של 11 שנים.״
״תראי, אני יודעת שזה ישמע לך מוזר אבל אני חושבת שיש לו רגשות כלפייך.״
״באמת?״
״כן. אני רואה איך הוא מסתכל עלייך. ואחי הגדול אף פעם לא הסתכל ככה על אף אחד. הוא מאוהב בך.״
היו לי אקסים אבל זה היה בעיקר זוגיות של לא יותר מחודש.
״יש לך רגשות כלפיי אחי?״
״אני לא יודעת... כן? לא? זה מסובך.״
״שהוא מסתכל עלייך, מה את מרגישה?״
״שהוא מסתכל עליי אני מרגישה שהמבט שלו משגע אותי. אבל לא במובן הזה. משגע אותי במובן של פרפרים בבטן, אבל אני לא יודעת. בחיים שלי לא הייתי במערכת יחסים של יותר מחודש, ואלה היו מערכות יחסים לא טובות.״
״אדריאנו יהפוך אותך לאישה הכי מאושרת בעולם אם רק תתני לו.״
״אז את חושבת שאני צריכה ללכת על זה? הנהלים לא מאפשרים לנו..״
״תשכחי מהנהלים. תחשבי מהלב שלך. מה הוא רוצה?״
״אותו.״
״בדיוק. את צריכה ללכת על זה.״
״אוקיי.״
היא מחבקת אותי ויוצאת.
אני לא יודעת מה לעשות.
מצד אחד, הראש שלי אומר לי לא ללכת אליו.
מצד שני, הלב שלי רוצה אותו. משתוקק אליו.
אני צריכה לדבר עם אורורה.
היא תדע מה לעשות.
אני מחכה עד שקולה הישנוני נשמע מהצד השני של הקו.
״סקרלט, השעה עכשיו 2 לפנות בוקר, זה דחוף?״
״סליחה, אורורה. אני פשוט צריכה עצה לגבי משהו.״
״דברי אליי.״
״אם אני לא בטוחה שאני מאוהבת במישהו, אבל הלב שלי אומר שכן, וכנראה שגם הוא מרגיש כמוני, אני צריכה ללכת על זה?״
״ברור שכן!״
״אבל הבעיה היא שאסור לנו להיות ביחד...״
״אז מה? ממתי אכפת לך מהחוקים?״
אני צוחקת.
״מאז שהתחלתי לעבוד בעבודה נורמלית.״
״את עכשיו בעבודה?״
״כן. נחמד פה. הכרתי כמה אנשים.״
״אז בקיצור, אני חושבת שאת צריכה ללכת על זה, וזין על הכל. אני יכולה לחזור לישון? אני אדבר איתך מחר בבוקר. ביי, סקרלט.״
גם אורורה אומרת לי שאני צריכה ללכת על זה.
קמילה אמרה שאדריאנו מרגיש כמוני, אבל אני לא מאמינה.
דפיקה נשמעת על הדלת וראשה של אווה מציץ מהדלת.
״היי, סקרלט. מה נשמע?״
״אני בסדר. איך את?״
״את יודעת... עבודה.״
״את צריכה משהו?״
״לא. אני רק אוהבת להיכנס למשרדים של אנשים ולדבר איתם.
לפעמים כל כך משעמם פה.״
״את רוצה לדבר? איתי?״
״כן. אבל רק אם את רוצה.״
״אוקיי. כן. תיכנסי.״
״אז... על מה את רוצה לדבר?״ אני שואלת.
״יש את המסיבה הזאת בשישי בערב, ורציתי לדעת אם תרצי לבוא?״
״אממ, כן, אני אשמח לבוא.״
״יופי! מחר אחרי העבודה הולכים לשופינג!״
״אוקיי.״
״משם נלך לספר שלי, הארי, והוא יעשה לנו פן ואיפור, ומשם נלך לפדיקור- מניקור!״
״וואו, זה נשמע...״
״יהיה לנו כל כך כיף, סקרלט!״
היא קמה מהכיסא ולא נותנת לי להשלים את המשפט.