סקרלט
הוא נישק אותי.
הוא נישק אותי.
הוא נישק אותי.
אני במקלחת, והדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו הוא טעם שפתיו על שפתי.
אלוהים, הגבר הזה יודע איך לנשק.
שאני יוצאת, אני מגלה שהבגדים שלי לא פה.
המניאק כנראה לקח אותם שיצא.
אני מתעטפת במגבת, והולכת למטבח.
״שיט, סקרלט!״ הוא אומר.
״איפה הבגדים שלי?״ אני שואלת.
״לא יודע.״ הוא משקר.
אני נאנחת, והולכת לחדר הארונות.
המגירות ריקות, וכל הבגדים המקופלים לא שם.
״אדריאנו! אני אהרוג אותך!״ אני צועקת ושומעת אותו צוחק מהמטבח.
אני לוקחת זוג חזייה ותחתונים שנשארו בארון, ולובשת אותם.
אדריאנו עומד במטבח עם חיוך מתוח על פניו.
״אני נשבעת לך שאם לא תחזיר לי את הבגדים אני-״
לפני שאני מספיקה להשלים את המשפט הוא מרים אותי ומניח אותי על השיש.
״את מה?״ הוא שואל ומלקק את דרכו מכתפי עד לצווארי.
״אני...״
ידו המחזיקה במותני עולה לכיוון השד שלי.
הוא חופן אותו בידו,מנשק את האזור מעל לשדיים שלי, ומתוך אינסטינקט ידי נשלחות לשיערו.
״את פאקינג מהממת, יהלום שלי.״ הוא אומר לתוך צווארי.
אני ממהרת להתאפס ולדחוף אותו ממני.
״איפה הבגדים שלי, אדריאנו?״ אני שואלת.
״לקחתי אותם.״
״לאן לקחת אותם?״
הוא לא עונה. במקום זה, הוא מוציא זוג תחתוני תחרה מהכיס האחורי שלו.
״אני שומר את זה לעצמי.״ הוא אומר ומחזיר את התחתונים לכיס.
״אני לא יכולה להסתובב עירומה, תן לי לפחות חולצה ומכנסיים.״
הוא מוריד את החולצה שלו ומושיט לי אותה.
״תלבשי את זה.״
אני לובשת את החולצה שלו, חולצת טריקו שחורה, והיא מגיעה לי עד לאמצע הירך.
אני מריחה ריח של אוכל.
על הכיריים עומד סיר פסטת שמנת.
״אתה הכנת את זה?״
״כן. תאכלי.״ הוא אומר ומעמיס לי פסטה על הצלחת.
אני טועמת את הפסטה, וגונחת.
״טעים?״
אני מהנהנת וממשיכה לאכול.
״אתה לא אוכל?״ אני שואלת אותו.
הוא לוקח ממני את המזלג ואוכל את הפסטה.
״תיקח לך צלחת משל עצמך!״ אני מחטיפה לידו.
״את לוחמנית.״ הוא מעסה ידו, מראה שהכאבתי לו.
״אתה רוצה שאנשק לך את המכה?״
הוא מושיט לי את ידו ואני מנשקת אותה.
״אני רוצה עוד אחת. פה.״ הוא אומר ומצביע על פיו.
אני מגלגלת עיניים ומנשקת אותו.
אחרי שאני מסיימת לאכול אנחנו הולכים לחדר השינה.
חליפה שחורה מונחת על המיטה.
״אתה נשאר לישון פה?״
״כן. ביקשתי ממרשל שיביא לי חליפה למחר.״
אני מפילה אותו על המיטה.
״אתה לומד מהר.״
״יש לי מורה טובה.״
אני מתיישבת על ירכיו, והוא שוכב מתחתי.
אני מתכופפת קדימה, ומנשקת את החזה שלו.
הטלפון שלי מתחיל לצלצל.
אני קמה ולוקחת אותו.
סויר מתקשר.
״היי, סויר, מה קורה?״
״אני בסדר, סקרלט. רק רציתי לדבר איתך קצת. אני מתגעגע אלייך.״
אני חוזרת לשבת בחיקו של אדריאנו.
״גם אני מתגעגעת אלייך, סויר. אל כולכם.״
״היה לנו משחק ביום שישי. ניצחנו.״ סויר משחק בנבחרת הכדורסל של חטיבת הביניים.
״כל הכבוד!״
״המאמן אומר שאם אמשיך ככה אגיע לנבחרת של הבוגרים בשנה הבאה.״
״אני בטוחה שתגיע.״
״תודה, סקרלט. איך בניו יורק?״
״נחמד פה. אבל זה לא אומר שאני לא מעדיפה אתכם ואת שיקגו.״
״את חסרה לנו מאוד.״
״אני יודעת.״
״בית המשפט שלח משהו. הם רוצים שנבוא.״
״תעביר אליי ותן לי לטפל בזה.״
״אוקיי. אעשה את זה עכשיו.״
״ביי, סקרלט.״
״ביי, סויר.״
אני מעבירה את ידי בשערי.
״מה קרה, יהלום שלי?״
״בית המשפט מתחיל לעשות בעיות.״
אני קמה כדי להביא את המחשב אך הוא תופס אותי וכולא אותי בין זרועותיו.
״את רוצה שאדבר עם מישהו שיוכל לסדר את העניין?״
״אני לא יודעת... תן לי לבדוק מה כתוב שם קודם.״
הוא משחרר אותי ואני הולכת לסלון, מביאה את המחשב וחוזרת אליו.
הינכם מתבקשים להגיע לשימוע ביום שני.
נא להגיע בשעה 8 למשרדי בית המשפט של דרום שיקגו.
וזה הכל.
״שימוע? איזה שימוע?״ הוא שואל אותי.
״אני לא יודעת. אני צריכה לדבר עם אורורה.״ אני מעבירה את ידי בשערי.
״תסתכלי עליי, סקרלט.״ הוא אומר ולוקח מידי את הטלפון.
״הכל יהיה בסדר. אני מבטיח לך.״ הוא מחבק אותי.
״הם רוצים שנבוא לשימוע בגללו.״ אורורה אומרת לי מהצד השני של הטלפון.
״מה הוא כבר עשה שצריך שימוע?״ בדרך כלל הם היו משחררים אותו ישר. כנראה שהוא עשה משהו רציני יותר מלהתחיל קטטה בבר.
״אני לא יודעת. ניסיתי לדבר עם ג׳יימי אבל הוא לא אמר לי כלום.״
״את רוצה שאחזור?״ אני שואלת אותה.
״לא! את נשארת שם, סקרלט! אל תחשבי על זה אפילו!״
אני נאנחת.
״אוקיי. רק תגידי לי מה קרה שם, בסדר?״
״ברור.״
״קניתי עם בטי את השמלה ליום ההולדת.״
יום ההולדת של בטי חל בנובמבר, אבל היא אוהבת לקנות הכל חודשיים לפני.
״היא בטח ממש התרגשה.״
״כן. אחרי זה היא רצתה שנלך לקנות לה כתר ונעלי בובה.״
״אני לא מאמינה שהיא תהיה בת 11.״
״וגם ג׳וליאן.״
״הם גדלו כל כך.״
״אל תתחילי עם ההתרגשויות שלך. עזבת לפני פחות משבוע.״
״אני יודעת, אני יודעת. אבל אני מתגעגעת אליכם.״
״גם אנחנו.״
אדריאנו נכנס לחדר עם מגבת סביב מותניו.
״אני חייבת לסיים, ביי, אורורה.״
״ביי, סקרלט.״
YOU ARE READING
ביום שבו נפגשנו
Romanceהספר ׳ביום שבו נפגשנו׳ הוא הספר הראשון בסדרת שלושת הימים.💗 סקרלט- היא עזבה. היא חזרה. היא מתה. היא השאירה אותי לבד לטפל בבעלה השיכור ובילדיה הקטנים. גם אני הייתי ילדה. שהייתי בת 10, היא עזבה כי טענה שהיא לא מסוגלת לגדל אותנו. אחרי 6 שנים היא חזרה כ...
