סקרלט
אני לובשת חולצה שחורה מכופתרת, מכנסיים שחורים מחוייטים, ונעלי עקב שחורות. מעל אני שמה בלייזר אפור כהה, וצעיף.
שערי הבלונדיני מבולגן, אני צריכה להתאפר ולאכול ארוחת בוקר וכל זה ב40 דקות. אני מתחילה לסדר את שערי ברישול, מסרקת אותו ושמה קליפס קטן, וממהרת להתחיל להתאפר. אין לי הרבה איפור. אף פעם לא היה לי כסף לשלם על איפור יקר אז הסתדרתי עם מה שיש. קצת קונסילר מתחת לעיניים, מסקרה, סומק, וגלוס.
אני מכינה לי קפה במטבח, ואוכלת את הצנימים ששמתי בטוסטר.
אני לוקחת את התיק הקטן שלי, וממהרת לצאת.
מרשל מחכה לי למטה, תודה לאל, כי בחיים לא הייתי מספיקה להגיע ברגל.
״היי מרשל, בוקר טוב.״ אני אומרת בחיוך ונכנסת.
״בוקר טוב, מיס סינקלייר.״ הוא עונה.
״כבר אמרתי לך שאתה יכול לקרוא לי סקרלט. צנים?״ אני מציעה לו.
״לא, תודה רבה לך.״ הוא מחייך חיוך קטן.
״אז, מרשל. יש לך ילדים?״ אני שואלת בישירות.
״כן. שלושה מלאכים קטנים.״ הוא עונה. אבא שלי בחיים לא היה מדבר עליי ככה. הוא תמיד קרא לי ״זונה״ או ״טעות״.
הוא מוציא תמונה שלהם מכיסו, ונותן לי אותה.
״אמליה, בליית, וראייה.״ בתמונה נמצאים שלושה ילדים, וגבר ואישה.
״יש לך אחים?״ הוא שואל.
״כן, 5 אחים קטנים.״ אני עונה. לא מסוגלת להוריד את החיוך מפני.
״אורורה, סויר, ג׳וליאן, ביאטריס, וג׳יימסון.״
״אלה שמות יפים.״
״כן, אמא שלי בחרה אותם.״ אני עונה.
הוא עוצר את הרכב, ואני מבינה שהגענו.
הבניין גבוהה, ועל הגג יש אותיות גדולות שחורות שכתוב עליהן ״בי-טאג״.
״תודה מרשל. שיהיה יום טוב.״
״גם לך, מיס סינקלייר.״ הוא עונה.
אני נכנסת דרך דלתות הזכוכית השחורות, ועולה לקומה 55, קומת המשרדים. כשאני יוצאת, מחכות לי שתי נשים. אחת גבוהה עם שיער בלונדיני, והשנייה נמוכה עם שיער חום.
״היי, את בטח סקרלט. אני גרייס, ואני אהיה המנטורית שלך בעבודה.״ היא אומרת בחיוך.
״נעים להכיר, גרייס.״ אני אומרת.
האישה השנייה נועצת בי מבטי שנאה גלויים, שלא מסתירים את הבוטוקס הכושל שלה.
״בואי, אעשה לך סיור.״גרייס מושכת בידי.
היא מובילה אותי לכיוון מסדרון שמתפצל לשניים.
״המשרדים שלנו נמצאים בצד ימין. המשרדים בצד שמאל שייכים למר אדריאנו ומר לוקאס.״
״אה, אוקיי.״
היא מובילה אותי למשרד קטן בעל שולחן ועליו מחשב, עם מגירות ובתוכם ניירות תיוק.
״זה המשרד שלך! המשרד שלי הוא המשרד ליד אז אם תצטרכי משהו תמיד תוכלי לבוא לשאול!״ היא אומרת בהתלהבות.
״תודה רבה גרייס.״
״אני אתן לך להסתגל.״ היא אומרת ויוצאת.
אני מתיישבת בכיסא, ומתחילה לעבוד.
הדלת נפתחת ואדריאנו עומד בכניסה.
הוא לובש חליפה שחורה, וחולצה מכופתרת לבנה שלא מסתירה את שרירי החזה שלו. שיט.
הוא לא מדבר איתי. רק מסתכל עליי.
״אתה צריך משהו?... מר ג׳יימס?״
הוא עדיין לא עונה.
הוא פשוט מסתובב והולך.
מה לעזאזל?
אני מתעלמת, ומתחילה לעבוד. אחרי שעה גרייס דופקת על דלת משרדי.
״זמן להפסקה, סקרלט!, בואי, אקח אותך למטבח.״ אני עוקבת אחריה במסדרון עד שאנחנו עוצרות בפתח חדר גדול ובו שולחנות עגולים ומסביבם כיסאות, כיור ושיש, וארונות.
בדרך כלל בהפסקות שלי אני יוצאת לעשן, אבל שיהיה.
אנחנו מתקדמות לעבר אחד השולחנות, שבו יושבים גבר ואישה.
״אווה, טום!״ היא קוראת להם.
הם קמים וניגשים אלינו, והאישה מרעיפה עליי חיבוק.
״היי! אני אווה! אני כל כך שמחה לפגוש אותך!״ היא אומרת.
״אל תפחידי אותה, היא רק הגיעה לפה.״ הוא מושיט לי את ידו.
״טום.״
״סקרלט.״
״בואו נלך לשבת. אני גוועת ברעב.״ אומרת אווה.
הם מובילים אותי לשולחן עגול בעל שישה כיסאות סביבו, ואנחנו מתיישבים.
״אז, סקרלט, את לא מניו יורק, נכון?״ שואל טום.
״לא. עברתי לפה משיקגו.״
״שיקגו, מה? בן הדוד שלי גר בשיקגו. הוא מנהל שם בר.״
״איך קוראים לבן הדוד שלך?״ אני שואלת. קווין מופיע בראשי.
״קווין הרפר.״
״קווין?״
״את מכירה אותו?״
״הוא החבר הכי טוב שלי.״
״קווין? חברים? חמודה, החבר הכי טוב של קווין היה חתול שהוא מצא ברחוב.״
״טוב, תתפלא. הרחבתי את מעגל החברים שלו.״
הוא צוחק.
״סקרלט, יש לך קעקוע?״ שואלת אותי אווה. מבטה נוחת על מפרק כף ידי.
״כן. עשיתי אותו עם אחים שלי.״ אני אומרת ומראה להם את הקעקוע של האות s על מפרק כף ידי הימנית.
״הוא מהמם!״
״תודה רבה.״
״כמה אחים יש לך?״ שואלת גרייס.
״חמישה.״
היא מסתכלת בשעונה.
״ההפסקה נגמרה. בואי סקרלט.״
אנחנו הולכות ונכנסות למשרדים שלנו.
אחרי כמה דקות אני שומעת את דלת משרדה של גרייס נפתחת, והיא רצה במסדרון.
אני רצה אחריה לכיוון השירותים, כנראה, והיא נכנסת לאחד התאים ומקיאה.
אני מחזיקה את שיערה ומרגיעה אותה, ושהיא מסיימת אני מושיטה לה את בקבוק המים שלי.
״את בסדר, גרייס?״
״כן. זה קורה לי לפעמים שאני מקיאה אחרי שאני אוכלת וממהרת מידי. את לא צריכה לדאוג.״
״אבל אני כן דואגת, גרייס. זה יכול להיות מסוכן.״
״אל תדאגי. יש לי תרופה בתיק.״
״אוקיי. בואי אלווה אותך למשרד שלך.״
אנחנו יוצאות מהשירותים אחרי שהיא שוטפת את פיה, והולכות למשרד שלה.
״את בטוחה שאת בסדר?״
״כן, סקרלט. תודה.״
אני יוצאת ממשרדה שאדריאנו מחכה מחוץ לדלת.
״אלוהים!״
״מה קרה לה?״ הוא שואל.
״היא הקיאה בשירותים.״
״זוזי.״
״מה? מה אתה רוצה ממנה?״
הוא לא עונה, עוקף אותי, נכנס למשרדה של גרייס, ונועל את הדלת.
YOU ARE READING
ביום שבו נפגשנו
Romanceהספר ׳ביום שבו נפגשנו׳ הוא הספר הראשון בסדרת שלושת הימים.💗 סקרלט- היא עזבה. היא חזרה. היא מתה. היא השאירה אותי לבד לטפל בבעלה השיכור ובילדיה הקטנים. גם אני הייתי ילדה. שהייתי בת 10, היא עזבה כי טענה שהיא לא מסוגלת לגדל אותנו. אחרי 6 שנים היא חזרה כ...
