סקרלט
אני מדמיינת?
האם זה באמת הוא?
לא, זה לא יכול להיות שזה הוא.
זה רק האלכוהול. זה לא הוא.
״זה לא שני הגברים שסיפרת לי עליהם מהמלון?״ שואלת אורורה, שאנחנו מתקרבות לכיוון הבר. ולכיוונם של שני הגברים.
״כן, אלה הם, אורורה.״ אני אומרת.
״אה. וואו.״
אנחנו מגיעות, ומזמינות שוטים.
אני מרגישה את המבט שלו עליי. את העיניים הירוקות שלו מביטות בי.
אני מעבירה את ידי בשערי הבלונדיני והארוך ומחליטה להביט בו בחזרה.
הוא מושלם.
שיערו החום מסורק ומסודר, חולצתו הלבנה הזהה לזו של הגבר שאיתו משתלשלת מתוך מכנסיו.
עיניו הירוקות סורקות אותי מכף רגל ועד ראש.
אני נזכרת בהצעת העבודה שהוא נתן לי, ומחליטה לגשת אליו.
״היי, בוס. מה אתה עושה פה?״ אני שואלת בלגלוג.
״בוס?״ הוא שואל בבלבול.
״כבר שכחת שהצעת לי לבוא לעבוד אצלכם בחברה?״
״אה, כן. נכון. אז יש לך תשובה בשבילנו? כבר החלטת?״
״האמת שלא. עדיין לא החלטתי.״
״טוב, אנחנו עוזבים מחר על הבוקר, אז אני מנחש שהתשובה היא לא.״
״מה? לא. למה אתה חושב שאני מסרבת?״
״אנחנו צריכים תשובה. אנחנו לא יכולים לנחש שהסכמת שאת אומרת לנו שעדיין לא החלטת.״
״אה, טוב, אז אני מקווה שתהנו שם בחברה שלכם בניו יורק.״
אורורה פונה אליו ואומרת, ״סקרלט תשמח לבוא לעבוד אצלכם בחברה.״
״מה?! לא! אורורה, מה את עושה?!״
״את חייבת ללכת לשם, סקרלט! לפי מה שסיפרת זה הרבה יותר עדיף לעבוד שם מאשר בבית מלון מחורבן!״
״אני לא יכולה פשוט לעזוב הכל וללכת לשם!״
״כבר אמרתי לך שאנחנו נממן את כל מה שתצטרכי, סקרלט.״
״אני לא צריכה שתממנו לי שום דבר, כי אני לא עוזבת!״
״סקרלט לא שוב זה..״
אורורה ואני מתחילות להתווכח בינינו בעוד שני הגברים בוהים בנו בציפייה.
לבסוף, הגבר הצעיר יותר אומר, ״סקרלט, מה אם נעשה עסקה?״
עסקה?
״איזו עסקה?״ אני שואלת.
״את תעבדי אצלנו שנה שלמה, ובתמורה נממן לך דירה בניו יורק. אנחנו נשלם לך משכורת בשכר מלא.
לאחר שהשנה תסתיים ותחליטי לעזוב, עדיין נשלם לך את הכסף שמגיע לך, ואת תחזרי לשיקגו.״
אורורה תוקעת בי מרפק, מנסה לשכנע אותי להסכים.
אני מלאה בחרדה.
אני לא יכולה פשוט לעזוב ולהשאיר את הכל מאחורי כאילו כלום לא קרה.
״אחזיר לך תשובה בסוף הערב.״ אני אומרת לבסוף.
״אוקיי.״ הוא אומר.
השיר האהוב עליי ועל אורורה, Candy של דוגה קאט מתחיל להתנגן.
״זה השיר שלנו!״ היא צועקת באוזניי.
היא גוררת אותי לאמצע הרחבה ואנחנו מצמידות את גופינו,
מתחילות לרקוד לפי קצב המוזיקה, אני עוצמת עיניי.
אני עדיין מרגישה את המבט שלו עליי.
אני מדמיינת אותו כורך את זרועותיו מסביב למותני,
ורוקד איתי לצלילי השיר.
אני פותחת את עיניי, ורואה אותו בוהה בי, לשונו מלקקת את שפתו העליונה.
״אני יוצאת לנשום אוויר לרגע.״ אני אומרת לה ופונה ליציאה.
שהוא הסתכל עליי, הרגשתי שהכל סוגר עליי פתאום.
״לאן את הולכת?״ אני שומעת קול שואל. הקול שלו.
״למה אכפת לך?״
״את לבד באזור מסוכן, ואת לובשת בגדים חשופים.״
״סליחה? אתה בכלל לא מכיר אותי, אז אני לא חושבת שיש לך זכות להעיר לי על בחירת הלבוש שלי, אדוני.״
״טוב, אולי אני לא מכיר אותך, אבל אני כן יודע שאסור לך לצאת לבד בבגדים האלה, גברתי.״
מניאק.
״אז עכשיו את יכולה להגיד לי לאן את הולכת?״ הוא שואל שוב.
״זה לא עניינך.״
רגליי רועדות מהקור של חודש נובמבר.
״קר לך.״
״אז?״
״אולי את רוצה שנכנס פנימה? איפה שחם?״
״לא, אני בסדר. אבל אתה מוזמן להיכנס פנימה.״
״אני לא משאיר אותך פה לבד.״
מה? למה אכפת לו אם אני פה לבד?
״למה הצעתם לי לבוא לעבוד אצלכם?״
אני שואלת את השאלה שעניינה אותי מהשנייה הראשונה שדיברנו.
הוא מסמיק במבוכה.
״טוב, במקרה שמענו שאת מדברת על זה שחסר לך
קצת כסף וחשבנו שתרצי לעבוד בעבודה עם שכר משתלם יותר.״
מה? על איזה שיחה הוא מדבר?
״איזה שיחה שמעתם?״
״שבאנו לבר של החבר שלך שמענו אותך ואת... אורורה? מדברות על זה שחסר לכן כסף.״
הם שמעו אותנו מדברות על זה??
״טוב אמממ, תודה, אבל אני לא יכולה לבוא לעבוד אצלכם.״
״למה לא?״
״כבר הסברתי לך בבר במלון למה לא.״ אין לי כוח להתחיל שוב את השיחה הזאת.
״שכחתי. תצטרכי להסביר שוב.״ הוא אומר בחיוך קטן שבאלי לתת לו סטירה שתמחק אותו.
״אני צריכה לטפל באחים שלי. כבר אמרתי לך את זה.״
״למה את צריכה לטפל באחים שלך? ההורים שלך לא מטפלים בהם?״
אני מתחילה להרגיש לא בנוח עם התחקור הזה.
״טוב אתה יודע מה? באמת קר פה, בוא נכנס חזרה פנימה.״
״אוקיי. נכנס פנימה.״
רק עכשיו הבנתי שאני לא יודעת איך קוראים לו.
״איך אמרת שקוראים לך?״
״אדריאנו. אדריאנו ליאו ג'יימס.״
זה השם היפה ביותר ששמעתי.
שאנחנו בפנים, אני ממהרת לכיוון של אורורה שלפתע אני מרגישה יד אוחזת בזרועי, ומקרבת אותי לחזה שרירי.
״אל תשכחי לתת לי תשובה בסוף הערב.״ הוא לוחש באוזני.
אני מרימה את מבטי ורואה את אותן עיניים בצבע ירוק מביטות בי.
אני מתחילה להרגיש שהוא רוצה תשובה לשאלה אחרת לגמרי.
״לא אשכח. ביי אדריאנו.״
אני ממהרת לכיוונה של אורורה שמביטה בי בעיניים פעורות.
״מה זה היה?״ היא שואלת.
״כלום. בואי נלך לרקוד.״
YOU ARE READING
ביום שבו נפגשנו
Romanceהספר ׳ביום שבו נפגשנו׳ הוא הספר הראשון בסדרת שלושת הימים.💗 סקרלט- היא עזבה. היא חזרה. היא מתה. היא השאירה אותי לבד לטפל בבעלה השיכור ובילדיה הקטנים. גם אני הייתי ילדה. שהייתי בת 10, היא עזבה כי טענה שהיא לא מסוגלת לגדל אותנו. אחרי 6 שנים היא חזרה כ...
