ביום שבו נפגשנו

13

אדריאנו

לא ישנתי הלילה.
הייתי במכון, מנסה להוציא את כל המחשבות שלי על האימונים.
המחשבות עליה, שרודפות אותי מהשנייה הראשונה שעיניי פגשו בעיניה.
אני חייב לדעת מה קורה איתה, לפחות לדעת שהיא הסתדרה עם עניין הכסף.
אחרי שהעברתי לה את עשרת אלפיים הדולרים, ביקשתי מהמנהל של חשבון הבנק שלי לרשום שההעברה הייתה אנונימית.
לא רציתי שהיא תדע שאני שלחתי את הכסף.
לא רציתי שהיא תחשוב שאכפת לי.
לא אמור להיות לי אכפת.
היא חיה עם חמשת אחיה הקטנים לגמרי לבד, ללא הורים.
איך לא אמור להיות לי אכפת מזה?
הכרתי את הבחורה רק לפני יומיים.
היא הייתה אמורה לעבוד אצלי, למען השם.
ככל הנראה שלא אראה אותה שוב יותר לעולם.
שהיא אמרה שהיא לא תבוא לעבוד, הרגשתי פגוע, ולפי הבעת הפנים שהייתה לה, אני חושב שהיא שמה לב לזה.
למה לעזאזל, הרגשתי ככה?
ממתי אני נפגע בקלות כזאת?
אסור לי להיפגע. לא אחרי מה שקרה.
אני נשבעתי שאהיה חזק יותר מזה.
הטלפון שלי מצלצל, והשם של לוק מופיע על המסך.
״מה קורה, לוק?״ אני שואל.
״חדשות טובות, אדי.״
חדשות טובות? על מה הוא מדבר?
״מה קרה?״
״אישתך לעתיד תהיה בניו יורק בעוד 3 ימים.״
״מה? מה זאת אומרת אישתי לעתיד?״
״סקרלט, אידיוט אחד. אני מדבר על סקרלט.״
״אבל היא סירבה לעסקה שלנו, לוק.״
״אני יודע. בגלל זה אני ואורורה הזמנו לה כרטיס טיסה לעוד יומיים והיא תטוס לפה. תכין את הדירה.״
״מה?!״
״כן. אורורה הצליחה לשכנע אותה. היא תבוא לעבוד פה שנה שלמה, ואחרי שהשנה תסתיים היא תחליט מה היא רוצה לעשות.״
אני לא עונה. אני לא יודע מה לענות.
״אדריאנו? אתה שם?״ הוא שואל אחרי שאני לא עונה.
״כן, לוק. אני עדיין כאן.״ אני עונה בחוסר נשימה.
״דיברתי איתה היום בטלפון, סיכמנו את כל הפרטים. רק נשאר לסדר לה עמדה בחברה.״
אני לא מגיב.
״נצטרך לבקש מגרייס שתעשה לה תדרוך קטן אבל היא תסתדר. היא נראית אחת שקולטת מהר.״
גרייס היא אחת העובדות החרוצות והטובות ביותר בחברה.
היא הגיעה לפה לפני 3 שנים, נואשת לעבודה, וכמו סקרלט, גם לה הצענו עסקה לשנה, רק שהיא החליטה להישאר לעבוד פה.
״אדריאנו, אתה בכלל מקשיב לי?״
״כן, כן, בטח שאני מקשיב.״
״אז מה היה הדבר האחרון שאמרתי?״
״שסקרלט תבוא לעבוד פה וצריך לדבר עם גרייס שתעשה לה תדרוך.״
״לא, אידיוט, אמרתי שהיא החליטה שלא להביא את האחים שלה ושהם נשארים בשיקגו.״
שכחתי שהצענו לה שתביא אותם איתה.
״אה, אוקיי, מתי ההורים שלהם חוזרים?״
״היא לא אמרה לי.״
״תן לי לעשות שיחה עם בעל הדירה שיסדר לה אותה ואחזור אלייך.״
ואני מסיים את השיחה.
פאק, היא באה לפה. היא מגיעה לפה בעוד 3 ימים.
אני לא יכול להיות קרוב אליה.
אני לא אוכל לשלוט בעצמי בקרבתה.
אני שומע דפיקות על הדלת.
גרייס דופקת על דלת חדרי, ונכנסת.
״בוקר טוב, מר אדריאנו. שמעתי שעובדת חדשה צפויה להגיע?״
״איך את יודעת?״
״שמועות.״
״אז כנראה שהשמועות נכונות. עובדת חדשה תגיע לפה בעוד 3 ימים ואני צריכה שתעזרי לה להתאקלם.״
״אוקיי.. איך קוראים לה?״
״סקרלט.״
ששמה יוצא מפי אני מרגיש את חזי רועד.
מה לעזאזל, קורה לי?
אסור לי להתאהב. אני לא בנוי לשיט הזה.
אני צריך להתאפס על עצמי, ומהר.
״היי, אחי, הבאתי דונאטס וקפה אם אתה רוצה?״ לוק שואל ונכנס בלי לדפוק בדלת.
״היי, גרייס, רוצה אחד?״ הוא שואל אותה.
״לא, אני בסדר גמור, תודה. כבר אכלתי אחד היום.״ היא עונה בחיוך קטן.
היא מתנהגת ככה כבר שבועיים.
היא לא אוכלת כלום. רק סלט.
וזה לא מוצא חן בעיניי.
״שיהיה יום טוב, מר אדריאנו. מר לוקאס.״
היא אומרת ויוצאת.
״אתה מזיע.״
״מזיע?״
״כן. כולך נוטף זיעה. מה קרה? שמעת שסקרלט החליטה לבוא אז אתה בלחץ?״
״לך תזדיין, לוק.״
הוא צוחק בקול.
״תודה כבר שהתאהבת בה ותן לי לטפל בכל השאר, אדי.״
״אני לא מודה בזה כי אין במה להודות.״
״שמענו עלייך.״
״למה אתה חושב שהיא שינתה את דעתה?״ אני שואל את השאלה שעניינה אותי מהרגע הראשון של השיחה בינינו.
״אני חושב שזה כי היא צריכה כסף. או שהיא פשוט רוצה לעזוב את שיקגו לזמן מה. אבל היי, זה רק המחשבות שלי.״
גם אני חושב כמוהו. היא באמת דיברה על זה שחסר להם הרבה כסף, ושבית המלון מקצץ להם בשכר בכל חודש.
אני מקבל הודעה בטלפון שלי. זה מהבנק.
לכבוד מר אדריאנו ליאו ג׳יימס.
החשבון שאליו העברת 10,000 דולרים, דחה את בקשתך להעברה.
האם עדיין תרצה להעביר את הכסף?
היא החזירה את הכסף.
אבל למה? חשבתי שזה מה שהיא צריכה.
גם לוק מקבל הודעה מהטלפון שלו.
״כלבה.״ הוא מסנן.
״תראה לי.״
הוא מושיט לי את הטלפון.
אורורה: חשבתם שלא אגלה שאתם אלה שהעברתם לנו את הכסף? חתיכת מזדיינים. אנחנו לא צריכים מכם נדבות.
אל תיצור עם אחותי קשר שוב, כי זה לא יגמר טוב בשבילך.
אני אהיה בניו יורק בעוד 3 ימים וזה יהיה מאוד מהנה להכות פרצוף יפה כמו שלך.
״זאת סקרלט.״
״מי עוד זאת יכולה להיות?״
״אני חושב שהיא צודקת,לוק.״
״על מה אתה מדבר?״
״עדיף שתתרחק ממנה.״
״אתה לא רציני, נכון?״
״לוק, תחשוב על זה רגע. אחותה הגדולה הרגע איימה עלייך להתרחק ממנה.״
״אני לא שם עליה זין, אדריאנו.״
״תשמור על הפה שלך שאתה מדבר עליה.״
״לא אדריאנו. אני לא אפסיק לדבר איתה רק בגלל שאחותה באה לפה. אני לא מפחד ממנה. אני יכול לשבור אותה לשניים אם ארצה.״
״אם רק תיגע בה אני אשבור לך את היד.״
״תדבר איתי שתחשוב בהיגיון.״
הוא קם מהכיסא ויוצא מהחדר.