סקרלט
אני נכנסת לתחנת המשטרה, מנסה לשכוח מאירועי הלילה.
מיס לורנס נמצאת בדלפק.
״היי מיס לורנס,״ אני אומרת בחיוך. ״מה שלומך? את יכולה להגיד לי בבקשה איפה אבא שלי נמצא כדי שאוכל לקחת אותו הביתה?״
״היי, סקרלט מותק, אני בסדר, תודה רבה. אבא שלך נמצא בתא מעצר כרגע. תצטרכי לחכות כמה דקות עד שישחררו אותו.״
״אוקיי. תודה מיס לורנס, שיהיה לך יום טוב.״
״גם לך, מותק.״ היא אומרת ומסתכלת עליי במבט מרחם.
אני שונאת את המבט הזה. כולם הסתכלו עליי ככה כשגילו מה קרה להורים שלי. מה קרה לנו.
אני מתיישבת באחד הכיסאות במסדרון, ומחכה שישחררו את אבא שלי. הוא בטח שוב השתכר בבר והתחיל קטטה.
אני מוציאה את הטלפון שלי ומגלה שנגמרה לי הסוללה. פאק.
השוטר ג'יימי יוצא מחדר החקירות, כנראה סיים לחקור שם מישהו.
הוא שם לב אליי ואני קמה ממקומי.
״היי סקרלט, מה שלומך? אבא שלך ישוחרר מחר בבוקר, אז את יכולה ללכת הביתה.״
מחר בבוקר? מה?
״למה מחר בבוקר? בדרך כלל שאני באה אתם משחררים אותו מיד.״
״הוא התחיל קטטה בבר שבה נפגעו 3 אנשים. הוא צריך טיפול רפואי ואנחנו מעדיפים להשאיר אותו פה למשך הלילה.״
״אוקיי, אז אני אלך, תתקשר אליי מחר בבוקר כדי שאבוא לאסוף אותו?״
״אני אוכל להביא אותו אלייך הביתה אם את רוצה?״ הוא שואל.
״אוקיי, תודה רבה, ג'יימי. להתראות.״
עדיף ככה. כמה שהוא רחוק מהבית ככה זה אומר פחות בלגן.
אני יוצאת מתחנת המשטרה ומזהה את הרכב של אדריאנו ולוקאס חונה ממול לתחנת המשטרה. מה הם עושים פה?
החלון בצד האחורי נפתח וראשו של אדריאנו צץ מבפנים.
״צריכה טרמפ?״ הוא שואל שוב.
״מה אתם עושים פה? אתם הייתם בחוץ כל הזמן הזה?״
״כן. חיכינו לך.״ הוא אומר.
״חיכיתם לי?״ למה שהם יחכו לי?
״עדיין לא נתת לנו תשובה לעסקה.״
הוא רציני?
״אתה צוחק עליי?״
״אני נראה לך כמו אחד שצוחק?״
ממש לא. אני רוצה לענות, אבל לא עושה זאת.
״תכנסי למכונית, סקרלט.״
אני לא רוצה להתווכח מחוץ לתחנת המשטרה, אז אני פשוט מוותרת ונכנסת למכונית.
״מה הכתובת של הבית שלך?״ הוא שואל.
״מה?״
״הכתובת של הבית שלך.״
״אה. רחוב אלדר סטרייט.״
הוא מסתכל עליי, ואני מרגישה את מבטו חודר לתוכי. אני מסיטה את מבטי ממנו.
״אז יש לך תשובה בשבילי?״
״תן לי לחשוב רק עוד קצת...״ אני אומרת בייאוש.
הוא לא מתכוון לרדת מזה עד שיקבל תשובה.
״אני נותן לך לחשוב עוד קצת עד שאנחנו מגיעים לבית שלך.״
אוקיי. יש לי עוד כמה דקות.
אני צריכה להתקשר לאורורה. אני צריכה את אורורה.
״אני יכולה להשתמש בטלפון שלך?״
״בטח. הנה.״ הוא נותן לי אותו. יש לו אייפון x. למה אני לא מופתעת.
אני מחייגת את המספר של הבית ומחכה שהיא תענה.
״הלו?״ היא אומרת.
״אורורה, אני צריכה שתחכי לי מחוץ לבית על שביל הגישה. אגיע עוד כמה דקות.״
״אוקיי, אני יוצאת עכשיו.״
אני מנתקת ומושיטה לו חזרה את הטלפון.
אני מבינה שהוא הביט בי במשך כל השיחה.
אנחנו מגיעים, ואני רואה את אורורה עומדת בשביל הגישה במכנסי טרנינג וסוודר. אני ממהרת לצאת אליה, והיא שואלת, ״איפה אבא?״
״הם אמרו לי שהוא צריך להישאר עוד קצת בתחנה ושהם יחזירו אותו מחר.״
היא נמנעת מלהסתכל בעיניי.
אני שומעת שתי דלתות נטרקות ורואה את אדריאנו ולוקאס באים לכיוון הבית.
״מה אתם עושים?״ אני שואלת.
״מחכים שתתני לנו תשובה.״ עונה אדריאנו.
״תשובה לגבי מה?״ שואלת אורורה.
״לגבי העסקה שלנו.״
״עדיין לא החזרת להם תשובה?״
״מה רצית שאעשה? שפשוט אסכים להשאיר את כולכם כאן לבד ולנסוע לעבוד בניו יורק?״ אני אומרת.
הם לא יוכלו לבוא איתי גם אם אסכים לעבור.
״היא מסכימה. אנחנו נסדר לה כרטיס טיסה לשבוע הבא. יום טוב, אדונים.״ היא אומרת ופונה לכיוון הבית.
״מה?! אורורה! בואי לפה!״
״שמחתי לעזור!״ היא אומרת וטורקת את דלת הכניסה.
״אני לא הסכמתי לכלום.״ אני אומרת.
״אז תתני לנו תשובה. עדיף היום.״ אדריאנו אומר.
״התשובה היא לא.״
אדריאנו נראה פגוע.
למה? מה הוא ציפה? שאסכים? כנראה.
אם כמה שרציתי להגיד כן, אני לא יכולה.
אני פשוט לא יכולה.
YOU ARE READING
ביום שבו נפגשנו
Romanceהספר ׳ביום שבו נפגשנו׳ הוא הספר הראשון בסדרת שלושת הימים.💗 סקרלט- היא עזבה. היא חזרה. היא מתה. היא השאירה אותי לבד לטפל בבעלה השיכור ובילדיה הקטנים. גם אני הייתי ילדה. שהייתי בת 10, היא עזבה כי טענה שהיא לא מסוגלת לגדל אותנו. אחרי 6 שנים היא חזרה כ...
