אדריאנו
סקרלט יוצאת מהמקלחת, עטופה במגבת.
״יש שמלה בשבילך בחדר הארונות.״ אני אומר.
״קנית לי שמלה?״ היא שואלת ומעבירה את ידה על שרוולי בהתגרות.
אני אוחז בידה ומנשק אותה. ״לכי תמדדי אותה.״
שהיא עוברת לידי לכיוון היציאה מהחדר, ידי סוטרת לישבנה והיא קופצת.
אחרי כמה דקות היא נכנסת לחדר.
פאק, אני מאוהב באישה הזאת.
היא יפייפיה, לבושה בשמלה בצבע אדום, הכתפיות נקשרות סביב צווארה, יוצרות מחשוף עמוק, וגבה חשוף.
השסע של השמלה מגיע עד לירכה.
״תסגור את הפה, אדריאנו. שלא יכנס לך זבוב.״ היא צוחקת ומתקרבת אליי.
״את פאקינג מהממת, יהלום שלי.״
״גם אתה נראה לא רע בעצמך, מר ג׳יימס.״ היא אומרת ומעבירה את ידה על החליפה האפורה שלי.
סקרלט הולכת לכיוון המגירה.
היא מוציאה תכשיט כסף, שרשרת.
על השרשרת תליון של האות A.
״מה זה?״
״אמרת שאתה רוצה שכולם ידעו שאני שייכת לך.״
היא מתקרבת אליי, כורכת את זרועותיה סביב כתפיי.
״כולם ידעו שאני שלך. רק שלך.״ היא מנשקת אותי.
אני חושב שאני מכור. מכור אליה. אובססיבי, יותר נכון.
האישה הזאת הצליחה להפיל אותי לרגליה.
היא הצליחה לחדור לתוכי. לנשמתי השחורה והאפלה.
אם היא תעזוב אותי, לא ישאר ממני כלום.
״אתה מתכוון לנשק אותי, מר ג׳יימס?״ היא שואלת.
אני חוזר למציאות, אוחז בפניה היפות, ומנשק אותה נשיקה אלימה.
לשוני חוקרת את פיה, נדחפת עמוק פנימה.
ידי מוחצות את ישבנה, וחזה נצמד אל חזי.
הזין שלי עומד, נצמד לבטנה.
היא מוצצת את שפתיי התחתונה ואני גונח.
שפתיה יורדות לכיוון צווארי, מנשקות את הנקודה המחברת בין צווארי וכתפיי.
היא מוצצת את העור הרגיש בצווארי. משאירה סימנים.
״עכשיו כולם ידעו שאתה שייך לי.״ היא לוחשת על עורי ומנשקת את הנקודה שנמצאת מתחת לתנוך אוזניי.
היא מפסיקה לנשק אותי וצוחקת.
״מה?״ אני שואל בקול צרוד.
״בוא תראה בעצמך.״
היא אוחזת בידי ואנחנו הולכים למקלחת.
שאני מביט במראה, אני מבין למה היא צחקה.
פניי וצווארי מכוסות בסימני שפתיים אדומות. הנשיקות שלה.
סקרלט מוציאה מהמגירה את אחד המוצרים שהיא משתמשת בהם,
תחילה היא מנקה את פניי. שהיא מנסה לשים אותו על צווארי, אני עוצר אותה.
״אני לא יכולה לנקות אותך אם לא תתן לי להוריד את האודם מהצוואר שלך.״
״אל תורידי את זה.״
״מה?״
״אל תורידי את זה. אני רוצה שכולם יראו את זה.״
״אדריאנו...״ היא נאנחת ומנסה לשים את החומר שוב על צווארי, ואני כורך את ידי סביב מותניה, מרים אותה, ומושיב אותה על השיש.
אני מנשק את עצם הבריח שלה, ויורד לכיוון החזה.
ידי נשלחת אל הקשר שעל צווארה, ואני כמעט קורע את הכתפיות שלה.
״תאט, חתיך.״ היא צוחקת.
״את צוחקת, מה? נראה אם עוד תצחקי אחרי מה שאעשה לך.״
שדייה נחשפים אליי, ושפתיי נכרכות סביב הפטמה השמאלית שלה, בעוד ידי משחקת בשנייה.
היא גונחת וידיה אוחזות בראשי כדי שלא אפסיק.
ראשה נשען על המראה, וקולות עונג יוצאים מגרונה.
יד אחת שלה עוזבת את ראשי, ואוחזת בידי שעל השד שלה.
״אדריאנו..״ היא גונחת.
״פאק, יהלום שלי.״
שיני נושכות את הפטמה שלה והיא צועקת.
ידי מטפסות במעלה ירכיה עד שהן מגיעות אל התחתונים שלה. היא רטובה. כל כך פאקינג רטובה.
אני מזיז את תחתוניה הצידה, ומכניס אצבע אחת לתוכה.
היא מקמרת את גבה, מצמידה את פניי לחזה.
ציפורנייה שורטות את גבי מעל חולצתי.
רגלייה נכרכות סביב מותניי, מקרבות אותי אליה.
סקרלט מרקינה את ראשה, ואני מנשק את פיה.
האצבע שלי עדיין בתוכה, והיא מתחילה לרכוב עליה.
״כן, יהלום שלי. תזייני לי את האצבע. תגמרי עליה.״
מילותיי מדליקות אותה והיא מגבירה את הקצב.
לשונה נכרכת סביב לשוני, ידיה מושכות בשערי.
״תגמרי.״ אני פוקד עליה.
היא קוברת את ראשה בעיקול צווארי שהאורגזמה מפלחת אותה.
״תזיין אותי כבר ותגמור עם זה.״ היא אומרת. ספק לי ספק לעצמה.
אני צוחק. ״זה יקרה. בקרוב מאוד.״
״אני לא חושבת שאוכל לחכות עד אז.״
״אל תדאגי. הסבלנות תהיה שווה את זה.״
״אני מקווה מאוד בשבילך שכן. כי אם לא, אני נשבעת שאחנוק אותך עם הכרית שתישן.״
״את רומזת שאני זיון גרוע?״ אני צובט את הדגדגן שלה.
״אולי.״ היא מחייכת.
״את תתחרטי על זה.״
״נראה אותך.״
״הו, את בהחלט תראי.״
״אני לא יכולה לחכות.״
אני צובט אותו חזק יותר, והיא גונחת בקול.
דמעות זולגות מעיניה, ולחייה סמוקות מהאורגזמה.
״כשאסיים לזיין אותך, את לא תוכלי ללכת שבוע שלם.״ אני לוחש באוזנה.
היא נושכת את שפתה התחתונה, ואני מרגיש את הרטיבות שבין רגלייה על אצבעותיי.
אני מוציא אותן ומוצץ בלי להסיר את מבטי ממבטה.
עיניה הכחולות בוערות מתשוקה.
״אתה אומר שתזיין אותי, שתגרום לי להתחנן, לצרוח, לגמור,
אבל מתי זה יקרה? אני חייבת להרגיש אותך בתוכי, אדריאנו. אני צריכה אותך.״
לעזאזל, אני פאקינג ארד על הברכיים אם היא רק תבקש.
אני נושק לשפתיה, נשיקה נואשת, עמוקה, איטית.
״תסתובבי.״ אני מקים אותה ונושק לכתפה.
היא עומדת עם הגב אליי, ופניה מול המראה.
״את רואה כמה שאת יפה?״
היא מהנהנת.
״את האישה הכי יפה בעולם, יהלום שלי.״
אני מסדר את כתפיות שמלתה, ואנחנו יוצאים לחדר השינה.
עקביה הכסופות נוקשות על רצפת הדירה.
היא לוקחת את הבושם שלה, ומשפריצה אותו על ז׳קט החליפה שלי.
״עכשיו יהיה לך גם את הריח שלי.״ היא מחייכת.
ריח הבושם שלה הוא כריח יין. משכר, מתוק.
מבטי יורד אל השרשרת שסביב צווארה. עם האות הראשונה של שמי מופיעה עליה בניצוצות כסופים.
זה מסמל כל כך הרבה דברים. כל כך הרבה רגשות.
אני חושב על הפעם הראשונה שפגשתי אותה.
על הרגע שבו מבטי הצטלב עם מבטה, ואיך לא יכולנו להוריד זה מזה את העיניים.
על עיניה הכחולות שנצצו, שהיו מוקפות בריסים שחורים וארוכים.
אני חושב על איך לפני פחות מחודש היינו זרים לחלוטין, ועכשיו... אני לא יודע מי אני בלעדיה. היא כל העולם שלי. החיים שלי. הנשמה שלי.
היא מתקרבת אליי ואוחזת בשני צידי פניי, ונושקת לי נשיקה עדינה.
״בוא, לא ניתן למרשל לחכות.״ אצבעותיה משתלבות באצבעותי, ואנחנו יוצאים מהדירה יד ביד.
YOU ARE READING
ביום שבו נפגשנו
Romanceהספר ׳ביום שבו נפגשנו׳ הוא הספר הראשון בסדרת שלושת הימים.💗 סקרלט- היא עזבה. היא חזרה. היא מתה. היא השאירה אותי לבד לטפל בבעלה השיכור ובילדיה הקטנים. גם אני הייתי ילדה. שהייתי בת 10, היא עזבה כי טענה שהיא לא מסוגלת לגדל אותנו. אחרי 6 שנים היא חזרה כ...
