אדריאנו
״אתה פשוט מתכוון לעמוד שם?״ היא שואלת אותי ונושכת את שפתה.
היא שוכבת על המיטה, לבושה בחולצה שלי.
הזין שלי עומד מתחת למגבת וכמעט מפיל אותה ממותני.
אני נכנס לחדר והולך לכיוון המיטה, נשען קדימה ונושק לה.
ידי נכנסות מתחת לחולצה ואני אוחז במותניה.
היא כורכת את ידיה מסביב לכתפיי ופי יורד לכיוון צווארה.
״את נראית מהממת שאת לבושה רק בחולצה שלי, יהלום שלי. אבל את תראי יפה יותר בלעדיה.״ אני לוחש.
היא אוחזת בפניי ומנשקת אותי.
לשונה מתנגשת בלשוני.
היא נושכת את שפתי התחתונה ואני גונח.
״אז תוריד אותה ממני.״
אני מפסיק לנשק אותה ומתרומם.
״לא עכשיו.״
היא קמה ועומדת על קצות אצבעותיה כדי להגיע לפני.
״אתה יודע שהחוק הכי חשוב בזוגיות הוא שאתה בחיים לא אומר לי לא?״
אני צוחק והולך לחדר הארונות, שם נמצאים כמה בגדים שביקשתי ממרשל להביא. היא לא עוקבת אחרי.
אני מתלבש וחוזר לחדר השינה. היא לא שם.
שהיא לא חוזרת אחרי כמה דקות אני יוצא מחדר השינה ומתקדם לסלון.
היא יושבת על הספה, מחזיקה תמונה בידה, ואני רואה דמעות יורדות מעיניה.
״למה את בוכה, יהלום שלי?״ אני שואל אותה.
אני מתיישב לידה ומקרב אותה אליי, מנגב את דמעותיה.
היא מרימה את מבטה, מחייכת.
בידה תמונה של ילדה, לבושה בשמלת נסיכה כחולה.
״זה מיום ההולדת ה3 שלה.״ היא אומרת ומעבירה את אצבעה על פרצופה בתמונה.
״זו אחותך?״
״כן. בטי שלי.״
״כל שנה אנחנו קונים לה שמלה, כתר, ונעליים, ועורכים לה מסיבת יום הולדת בסגנון נסיכות. היא תמיד מתרגשת שאנחנו הולכים לחנות. מודדת את כל השמלות, וחובשת את כל הכתרים.״
אני שותק.
״השנה היא תהיה בת 11. והשנה אני לא אהיה שם כדי לחגוג איתה.״
אני נושק למצחה.
״את כן תהיי. אנחנו נטוס לשם ביחד ונחגוג איתה.״
היא לוקחת תמונה נוספת, ובה מופיעה בטי, ולידה עומד נער שנראה בדיוק כמוה. ג׳וליאן.
״תראה אותם.״
הם עומדים אחד ליד השני, לבושים בתלבושת בית ספר.
״זה היה שנה שעברה. ביום הראשון ללימודים. בטי הייתה לחוצה, וג׳וליאן חיבק והרגיע אותה. שהם חזרו הביתה בטי סיפרה לי שהוא היה איתה לאורך כל היום, במקום עם החברים שלו.״
זו אהבה אמיתית של אחים. מקריבים הכל אחד למען השני.
״לבטי היו בריוניות בבית הספר. היא לא סיפרה לי. עד שיום אחד היא חזרה עם סימן אדום על לחיה. היא בכתה ואמרה לי שאחת מהן הכתה אותה. כבר הייתי מוכנה ללכת כדי לטפל בהן, אבל ג׳ו אמר לי שהוא ידאג לזה. והוא באמת עשה את זה.
ביום למחרת ליוויתי אותם לבית הספר בתקווה להתנגש בהן.
הן עמדו בכניסה לבית הספר, ובשנייה שראו אותנו הן הסתובבו וברחו. בטי הסתכלה עליי ואמרה לי שלא אלך למקרה שהן יחזרו. ג׳ו לקח את ידה של בטי ואמר לה שהוא ישמור עליה. והם נכנסו לשם. ביחד.״
היא מחייכת חיוך מלא גאווה.
מבטי עובר לתמונה המשפחתית שבה הם מכוסים בשלג, שניצבת על שולחן הסלון. הם נראים כל כך מאושרים. כל כך מאוחדים.
הם נראים כמו המשפחה שאני לא זכיתי שתהיה לי.
אני מרים את התמונה ומניח אותה בחיקנו.
״מה הסיפור מאחורי התמונה הזו?״ אני שואל.
וככה אנחנו יושבים, סקרלט מספרת לי את סיפורי משפחתה, ואני מקשיב.
YOU ARE READING
ביום שבו נפגשנו
Romanceהספר ׳ביום שבו נפגשנו׳ הוא הספר הראשון בסדרת שלושת הימים.💗 סקרלט- היא עזבה. היא חזרה. היא מתה. היא השאירה אותי לבד לטפל בבעלה השיכור ובילדיה הקטנים. גם אני הייתי ילדה. שהייתי בת 10, היא עזבה כי טענה שהיא לא מסוגלת לגדל אותנו. אחרי 6 שנים היא חזרה כ...
