ביום שבו נפגשנו

30

סקרלט

אני נכנסת למשרדה של אווה.
״צאי מפה.״ היא אומרת לי ולא מסתכלת עליי.
״אווה..״
״לא. אני לא רוצה לשמוע. פשוט תצאי מפה.״
״לא ידעתי שזה היה הוא.״
״זה לא תירוץ. עשית את מה שעשית, וזהו.״
״את לא יכולה לכעוס עליי כי לא הייתי מודעת למה שאני עושה.״
״מה?״
״רקדתי איתו ולא ראיתי את הפרצוף שלו, ואחרי זה הוא ניסה לשכר אותי.״
״הוא... נגע בך?״
״לא. אדריאנו עצר אותו בזמן.״
״אדריאנו? אדריאנו... הבוס שלנו?״
״כן. הוא היה שם ולקח אותי הביתה.״
״הוא לקח אותך הביתה?!״
״כן.״
אנחנו שותקות, ואחרי כמה שניות היא אומרת, ״נו? למה את מחכה? שבי כבר.״
אני מתיישבת, והיא שואלת אותי, ״עשיתם את זה?״
״מה?! לא!״
״את רצינית? לא עשיתם שום דבר?״
״למה את חושבת שעשינו משהו?״
״את אישה סקסית ויפה, הוא גבר חתיך עם סקס אפיל מטורף, הוא לוקח אותך הביתה... זה די ברור שעשיתם משהו.״
״לא עשינו כלום, אווה. הייתי שיכורה. וחוץ מזה, הוא הבוס שלנו, אז גם אם הייתי פיקחת לא הייתי חושבת בכלל על לגעת בו.״
שקר. במשך כל סוף השבוע התנשקנו ומיששנו אחד את השני.
אבל לא באמת עשינו סקס.
״מה עם ראיין?״ אני משנה את הנושא.
״הוא לקח אותי הביתה.״ היא אומרת בהתרגשות.
״ו.... עשיתם את זה?״
״כמעט. נתתי לו את מספר הטלפון שלי וקבענו להיפגש שוב.״
״את מרגישה משהו כלפיו?״
״אני לא יודעת. כן יש בנינו משיכה, אבל אני לא בטוחה אם אני מאוהבת בו.״
״מה את מרגישה שהוא מסתכל עלייך?״ אני שואלת את השאלה שקמילה שאלה אותי על אדריאנו.
״אני מרגישה אדרנלין. אני מרגישה שאני רוצה לקרוע את הבגדים ולשכב איתו.״
״נראה שדווקא מצאת חן בעיניו.״ אני אומרת.
״הוא חמוד, אבל הוא לא בדיוק הטעם שלי.״
״אז זה סטוץ?״
״ככל הנראה שאחרי שאעשה את זה איתו אמחק את המספר שלו.״ היא מאשרת את דברי.
אנחנו צוחקות, ויוצאות ביחד לכיוון המטבח.
גרייס וטום מצטרפים אלינו ואנחנו יושבים מסביב לשולחן.
״אז, סקרלט. מה את חושבת על העבודה בינתיים?״ שואל טום.
״זה בסדר.״
״ומה את חושבת על הבוס?״
״הבוס?״
״כן. הבוס שנועץ בך מבטים מהיום הראשון.״
״מה?״
״לא שמת לב?״
אני מסתכלת מסביב ורואה את אדריאנו ולוק עומדים ומדברים ביניהם.
לוק מדבר איתו, אך מבטו עליי.
הוא מביט בי כאילו הוא לא יודע מה הוא רוצה יותר. לנשק אותי או לזיין אותי. אני מעדיפה את שתי האופציות.
אני מרימה את ראשי וחושפת את צווארי, ופותחת כפתור אחד בחולצה שלי.
אש ניצתת בעיניו.
הוא מתיר את קשירת עניבתו, כאילו היא חונקת אותו.
אני מעבירה יד בשערי, ונושכת את שפתי התחתונה.
הוא מתנשף, ומתיר את קשר עניבתו, כאילו היא חונקת אותו.
שריל ניגשת לשולחן שלנו.
״אז את הזונה החדשה של הבוס?״ היא שואלת אותי.
״את הישנה? אני יכולה להבין למה הוא החליף אותך.״
כל השולחן פורץ בצחוק.
״סליחה?״
״שמעת אותי. או שאת רוצה שאחזור על זה?״
״עזבי אותה, שריל.״ אומרת אווה.
״היא לא מפחידה אותי. היא רק ילדה.״
״ואת סתם זקנה מכוערת. כל ניתוחי הבוטוקוס הכושלים שלך רק הדגישו את הכיעור שזה כבר כואב להסתכל.״
״כלבה טיפשה-״
״מה קורה פה?״ אדריאנו ניגש אל השולחן ונעמד ליד שריל.
״לא קרה כלום, מר ג׳יימס. באתי להכיר את העובדת החדשה.״ היא אומרת ומחייכת אליו.
״כן, בטח, באת לנבוח כמו הכלבה שאת.״ אני אומרת.
קולות צחוק נשמעים מכל פינות החדר.
״תקשיבי לי טוב חתיכת זונה-״ היא אומרת ואדריאנו קוטע אותה.
״שריל!״ הוא צועק עליה והיא ממהרת להתאפס.
״תעופי מפה!״
היא ממהרת לצאת מהמטבח.
״מיס סינקלייר, למשרד שלי. כל השאר, תחזרו לעבוד.״ הוא אומר.
״בהצלחה.״ אומרת אווה ומחייכת אליי.

אני פותחת את דלת משרדו של אדריאנו, והוא קם אליי, מצמיד אותי לדלת.
הוא אוחז בעורפי ומנשק אותי.
ידיו משחקות בכפתורי החולצה שלי.
אני מורידה את ז׳קט החליפה שלו, וידי מטיילות על חזהו מבעד לבד החולצה.
״יכולתי להתמודד איתה לבד, לא היית חייב להתערב.״ אני אומרת לו.
״היא קראה לך זונה.״ הוא אומר ואני שומעת את הכעס בקולו.
״היא יכולה לקרוא לי איך שהיא רוצה. אני לא שמה עליה זין.״ אני אומרת.
״לא היא לא. אני לא אתן שאף אחד ידבר אלייך ככה.״
הוא מצמיד את מצחו למצחי.
״אלוהים, מה הייתי עושה לך עכשיו...״
״תגיד לי.״
״את רוצה שאגיד לך או שאראה לך?״
״תראה לי.״
״אני לא חושב שמגיע לך בגלל התרגיל הקטן שעשית לי שם מקודם.״
״אתה לא רציני.״
הוא כולא את שתי ידי מעל ראשי.
״עשית לי תרגיל מלוכלך, יהלום שלי.״
אני מרימה את ראשי ונותנת לו גישה מלאה לצווארי.
הוא פותח עוד כפתור בחולצה שלי, ומנשק את האזור מעל לשדיי, ומשם עולה לכיוון האוזן שלי.
הוא נושך את התנוך ולוחש, ״תצטרכי להתחנן כדי לקבל את זה.״
״אני לא מתחננת לאף אחד.״
״אנחנו עוד נראה לגבי זה.״
״זה איום?״
״לא. זו הבטחה.״
הוא מכפתר חזרה את כפתורי חולצתי ולפני שאני פותחת את דלת המשרד ידו סוטרת לישבני.