ביום שבו נפגשנו

20

אדריאנו

כבר סוף היום, ואני עדיין במשרד שלי.
אני נשאר פה כי אני רוצה לדעת שהיא מגיעה הביתה.
לא, אני לא מרגל אחריה או משהו, אני רק רוצה לוודא שהכל בסדר איתה.
אחרי שקמילה חזרה מהמשרד של סקרלט, היא סיפרה לי על השיחה ביניהן, וזה רק בילבל אותי יותר.
אני מוציא סיגריה ומדליק את המצית.
קמילה סיפרה לי שסקרלט אמרה שהיא לא בטוחה אם יש לה רגשות כלפיי.
אני לא יודע מה זה אומר, אבל מה שאני כן יודע הוא שאסור לנו להיות ביחד, אם נרצה בכך או לא.
היא עובדת אצלי, וצעירה ממני ב11 שנים.
אני שומע את צעדיה של סקרלט במסדרון, וממהר לכבות את הסיגריה ולצאת אחריה.
שהיא מגיעה למעליות אני ממהר להיכנס יחד איתה.
היא כנראה לא שמעה שהלכתי אחריה כי כשהיא מסתובבת היא מנסה לחבוט בראשי עם התיק שלה. אני תופס את מפרק ידה לפני שהיא מספיקה.
היא נמוכה ממני ב30 סנטימטרים וכמעט הצליחה להגיע לראשי.
היא מתנשמת עוד כמה שניות ומשחררת את ידה, ולוחצת על הכפתור של קומת הקרקע.
״למה אתה עדיין כאן?״ היא שואלת.
״הייתי צריך לסדר כמה דברים.״
״איזה דברים?״
״ענייני כספים.״
״חשבתי שזה התפקיד של לוקאס...?״
״החלפתי אותו הפעם הזאת.״
״אוקיי.״
״אוקיי.״
אנחנו יוצאים החוצה והיא מתחילה ללכת.
אני עוקב אחריה והולך איתה. היא עוצרת.
״מה אתה עושה?״
״למה את מתכוונת?״
״אתה לא נוסע עם מרשל?״
״לא. אני מלווה אותך.״
״טוב, זה מאוד נחמד מצידך, אדריאנו, אבל אני בסדר ואני לא צריכה שתלווה אותי.״
״לא שאלתי אם את צריכה ליווי. אני מלווה אותך. בואי.״
היא מגלגלת עיניים וממשיכה ללכת בלי להסתכל עליי.
״איך היה היום הראשון שלך?״ אני שואל.
״היה בסדר. גרייס נחמדה, היא הכירה לי את החברים שלה.״
״טום ואווה.״
״כן. מסתבר שטום הוא בן הדוד של החבר הכי טוב שלי.״
״החבר הכי טוב שלך?״
״משיקגו. אנחנו חברים הכי טובים מגיל 12.״
היא מוציאה את הקליפס משיערה הבלונדיני, והוא מתנופף ברוח.
״אווה הזמינה אותי למסיבה בשישי בערב.״
״איזו מסיבה?״
״היא לא בדיוק אמרה לי, אבל הסכמתי ללכת איתה. אני רוצה להכיר את ניו יורק ולצאת קצת.״
אנחנו מגיעים לבניין שלה, ונכנסים ללובי.
״תרצה לעלות לדירה שלי ולאכול ארוחת ערב?״
״אוקיי.״
אנחנו עולים לקומה שלה, והיא פותחת את דלת הדירה.
היא מורידה את הבלייזר. אלוהים. החולצה שלה מדגישה את השדיים שלה, והמכנסיים מבליטים את ישבנה.
״אם לא אכפת לך אני אלך לעשות מקלחת. תתכבד במה שיש במקרר.״
היא הולכת ומחייכת אליי חיוך קטן ומתגרה.
לעזאזל.
אני פותח את המקרר בניסיון להרגיע את מחשבותיי ואת הזין העומד שלי, ולוקח פחית קולה מהמקרר.
על השולחן בסלון מונחות שתי תמונות.
בשתי התמונות נמצאים שישה אנשים, ואחת מהם היא סקרלט.
בתמונה אחת כולם מכוסים שלג וצוחקים.
בתמונה השנייה הם יושבים בסלון ועושים פרצופים למצלמה.
סקרלט נראית יותר צעירה באחת התמונות, אז כנראה היא צולמה לפני כמה שנים.
אני נזכר שסקרלט אמרה שהיא גרה עם אחיה, אז אלה כנראה הם.
הם נראים כמו משפחה מאושרת.
משפחה אמיתית.
קולות נשמעים מהמקלחת. זה נשמע כמו... גניחות?
מה היא עושה שם?
אני קם ומתקדם לכיוון המקלחת, שהמים מפסיקים לזרום.
היא נאנחת מבעד לדלת ואני ממהר לחזור לסלון.
אחרי כמה דקות היא יוצאת, לבושה בגופייה לבנה ומכנס שחור קצר.
״שיט.״
״הכל בסדר, מר ג׳יימס?״ היא שואלת ומשחקת בשיערה הרטוב.
היא משחקת איתי.
אין בעיה. שניים יכולים לשחק את המשחק הזה.
״הכל מעולה, מיס סינקלייר.״
אני מתחיל להוריד את ז׳קט החליפה, ועובר לעניבה, פותח שני כפתורים בחולצתי, ומבטה יורד לחזי.
״הכל בסדר, מיס סינקלייר?״ אני שואל אותה ומלקק את שפתי העליונה.
היא מבינה שנתפסה וממהרת להרים את מבטה.
״הכל מעולה, מר ג׳יימס.״ היא נושכת את שפתיה.
היא בוהה בי עוד כמה שניות, מטביעה במוחה את תמונתי עם חולצתי פתוחה, ועוברת למטבח.
אני עוקב אחריה בצעדים שקטים.
היא מסתובבת אליי ושואלת, ״מה תרצה לאכול, מר ג׳יימס?״
את הכוס שלך.
״מה שתרצי.״
״אוקיי. אז היום בתפריט יש פסטה ברוטב עגבניות.״
היא מוציאה את המצרכים ומתחילה להכין את האוכל.
אני מתקדם לעברה ונעמד מאחוריה, וגופה מתקשח.
״צריכה עזרה?״ אני לוחש באוזנה.
״לא. אני בסדר. תודה.״ היא מגמגמת וממשיכה להכין את האוכל.
אני לוקח מידה את הכף, ומתחיל לערבב.
״תני לי לעזור לך.״
אנחנו עומדים כך עוד כמה דקות עד שהיא הולכת למגירה ומוציאה צלחות וסכום.
היא מעמיסה לשנינו אוכל ואנחנו מתיישבים.
אנחנו אוכלים בשקט, ואני סוקר את גופה.
עורה שזוף, כתפיה רחבות, שדייה גדולים, ומותניה צרים.
פאק, היא מושלמת.
אני לא יודע למה הסכמתי לעלות לפה, אבל זאת הייתה טעות.
לא הייתי צריך להסכים.
היא לוקחת עוד ביס מהפסטה, ואני רואה שעל מפרק כף ידה הימנית יש קעקוע של האות s.
״לא ידעתי שיש לך קעקוע.״
היא מחייכת ומניחה את המזלג בצלחת.
״עשיתי אותו שהייתי בת 16.״
״16? לא צריך להיות בני 18 בשביל לעשות קעקועים?״
״כן, אבל בדרום שיקגו כולם שמים על זה זין. עשיתי את זה עם אחים שלי. טוב, עם אורורה, כל השאר עדיין צעירים מדי בשביל זה.״
״אבל למה s?״
״שם המשפחה שלי זה סינקלייר, אז עשיתי את האות s בשביל שלעולם לא אשכח את זה.״
״מה יקרה אחרי שתתחתני?״
״אשאיר את הקעקוע.״
״מה השמות של שאר האחים שלך?״ אני שואל.
״את אורורה כבר פגשת, ואחריה יש את סויר, את התאומים ג׳וליאן וביאטריס, ואת ג׳יימסון.״
״אלה הילדים שאיתך בתמונות?״
״כן.״
אנחנו מסיימים לאכול, והיא שוטפת את הכלים.
״אדריאנו.״
״כן, סקרלט?״
״מה אנחנו?״
״מה זאת אומרת?״
״אתה הבוס שלי, אני עובדת שלך... אבל... אתה לא מרגיש משהו מעבר לזה? ליחסי העבודה?״
״סקרלט...״
״אני לא מתכוונת שאנחנו צריכים להיות זוג. אני רק רוצה לדעת מה אתה מרגיש כלפיי, אדריאנו.״
אני לא יודע מה להגיד לה.
מצד אחד, אני לא יכול להתאהב בה.
מצד שני, אני רוצה רק אותה, נואש אליה.
״היחסים בנינו יכולים להיות יחסי עבודה בלבד.״
זה לטובת שנינו. אנחנו לא יכולים להיות ביחד. אני לא מספיק טוב בשבילה. אני לא ראוי לה.
״אבל חשבתי... קמילה אמרה ש..״
״אני לא יודע מה קמילה אמרה לך, אבל זה לא נכון.״
״הבנתי, עכשיו לך.״
אני לוקח את הדברים שלי, ויוצא מהדירה שלה.
מרשל מגיע לאסוף אותי מהבניין.
״לאן, מר ג׳יימס?״
״קח אותי לבר, מרשל.״