סקרלט
אני נכנסת לחדר ומחכה.
הדלת נפתחת, ואני שומעת מישהו מתהלך ברחבי החדר.
ידיים שריריות מחבקות את מותני מאחור.
״התגעגעת אליי, מתוקה?״ קול עמוק ואפל שואל אותי.
אני ממהרת להשתחרר מאחיזתו ולהתרחק ממנו.
״מה אתה עושה פה?״
״רק באתי לקחת את מה ששייך לי.״
״אני בחיים לא אהיה שייכת לך.״
״מתוקה, אין טעם להתנגד. אדריאנו לא יגיע.״
״אני לא צריכה את אדריאנו בשביל להגן על עצמי.״
״לוחמנית וחצופה. את יודעת, אנחנו מאוד מתאימים אחד לשני.״
״למה אתה מתכוון?״
״שנינו בטחנו באדריאנו, ושנינו נבגדנו.״
״הוא לא בגד בי. הוא אוהב אותי.״ אני אומרת את המילים שלא זכיתי שהוא יאמר לי.
״אל תעבדי על עצמך, מתוקה. הוא לא אוהב אותך. את רק עוד זיון חסר משמעות בשבילו.״
דמעות זולגות על לחיי, והוא מתקרב ומוחה אותן.
אני מעיפה את ידו והוא נסוג.
״שלא תעז לגעת בי שוב.״
דם יבש מלכלך את פרצופו.
אני מחייכת.
״מראה הדם מאוד הולם אותך. תן לי לנחש, הוא עשה את זה.״
״לא כדאי לך לעצבן אותי, סקרלט. יש בי צד שעדיף שלא תראי.״
״אתה חושב שאתה מפחיד אותי?״
״כדאי לך לפחד.״
״תצטרך לעשות יותר מזה בשביל להפחיד אותי.״
״בואי איתי. אני מבטיח שלא אפגע בך.״
״אני אשאר פה.״
הוא מתקרב אליי, ואני מתרחקת.
״אני יכול לתת לך את כל מה שהוא לא יכול, אם רק תתני לי.״
״אתה? אתה, שניסית לשכר ולאנוס אותי?״
אגרופו מוטח בפניי.
״זה לא היה קורה אם היית נכנעת, מתוקה.״
״אני בחיים לא אכנע לך. גם אם תהיה זה שיהרוג אותי.״
עוד אגרוף.
״את עושה טעות.״
״אדריאנו יגיע עוד מעט. כדאי לך להתרחק.״
הוא אוחז בכתפיי, ומצמיד אותי לקיר.
״הבן זונה הזה קיבל הכל! את כל הכסף, התהילה, הפרסום, והשאיר אותי בלי כלום! ועכשיו, שיש לו אותך, אני מתכוון לקחת אותך. את שלי, סקרלט.״ הוא קורע מצווארי את השרשרת.
״אני בחיים לא אהיה שלך.״ הוא מטיח את ראשי בקיר, וראייתי מטשטשת.
״תשתקי!״ ברכו מתרוממת לכיוון בטני.
אני מתאוששת, ומנסה לבעוט במפשעתו, אבל הוא חזק ממני.
הוא תופס בשערי, ומושך את ראשי לאחור.
״לא כדאי לך לעשות את זה שוב. הזהרתי אותך פעם אחת, ולא תהיה פעם שנייה.״
״לך תזדיין.״
עיניו השחורות בוערות מכעס, והוא סוטר לי.
״אני הולך לזיין אותך, מתוקה. אני הולך לזיין אותך, ואדריאנו היקר שלך יצפה.״
אני יורקת על פניו.
״אם רק תגע בי אני נשבעת שאהרוג אותך.״
הוא מנסה להכות אותי שוב, אבל אני מקדימה אותו והאגרוף שלי פוגע בעינו השמאלית.
״בת זונה!״ ידיו מחזקות את אחיזתו בשערי, והוא מנסה לגורר אותי לכיוון הדלת.
״תעזוב אותי!״ אני מצליחה להשתחרר מאחיזתו, רצה לכיוון הדלת.
הוא נעל אותה.
״לילה טוב, מתוקה.״
אני מרגישה משהו כבד מכה בראשי, ואני מאבדת את ההכרה.
המשך בספר השני בסדרה-
״ביום שבו נפרדנו״
YOU ARE READING
ביום שבו נפגשנו
Romanceהספר ׳ביום שבו נפגשנו׳ הוא הספר הראשון בסדרת שלושת הימים.💗 סקרלט- היא עזבה. היא חזרה. היא מתה. היא השאירה אותי לבד לטפל בבעלה השיכור ובילדיה הקטנים. גם אני הייתי ילדה. שהייתי בת 10, היא עזבה כי טענה שהיא לא מסוגלת לגדל אותנו. אחרי 6 שנים היא חזרה כ...
