סקרלט
אדריאנו צריך לחזור בעוד חצי שעה.
הכנתי את ארוחת הערב, ניקיתי את הדירה, וסידרתי את הבגדים שלו בארון.
הוא עדיין לא החזיר לי את הבגדים שלי.
מאז שהוא לקח לי אותם, הוא נותן לי בכל בוקר וערב חולצה ומכנס, ולעבודה הוא נותן לי בגדים שהוא בוחר.
עכשיו אני לבושה בחולצת טישרט שחורה שלקחתי מהארון.
אני מוציאה מהשקית את קצף הגילוח והסכין שדחפתי לעגלה שאדריאנו היה שקוע בשיחה עם לוקאס.
על שיש המקלחת מונח הבושם שלו, האפטרשייב, ומברשת השיניים שנתתי לו.
אני מחביאה את הקצף והסכין מאחורי המגבות, וסוגרת את המגירה.
המקלחת מעוצבת בסגנון שמתאים לאדריאנו.
קיר אפור כהה, דלתות שקופות, כיור קטן עם כמה מגירות תחתיו.
איך נראית המקלחת בבית שלו? איך נראה הבית שלו?
הטלפון שלי מצלצל מכיוון המטבח.
זאת סטלה.
״היי, זונה. נהנית לך שם בניו יורק? כבר מצאת גבר להזדיין איתו?״
״היי, כלבה. גם אני מתגעגעת אלייך. נחמד פה.״
״זה טוב. עכשיו תעני על השאלה השנייה ששאלתי.״
״זה מסובך.״
״מה זאת אומרת?״
״כן מצאתי גבר, אבל עדיין לא שכבתי איתו.״
״אז את מתכוונת שזה קשר רציני יותר?״
״כן.״
״מתי את מביאה אותו לפגוש את ההורים?״ היא שואלת ופורצת בצחוק.
״אף פעם.״ אני עונה ברצינות.
״אל תהיי כזאת כבדה. זאת הייתה בדיחה.״
״בדיחה לא מצחיקה.״
״הכרת כבר אנשים? החלפת אותנו?״
״אני בחיים לא אחליף אתכם. אבל כן, הכרתי כמה אנשים מהעבודה.״
״סטלה! תפסיקי לדבר בטלפון! את לא רואה שיש פה לקוחות?!״ קווין צועק עליה מהצד השני של הקו.
״אני מדברת עם סקרלט, חתיכת אידיוט! תשתוק כבר!״
״סקרלט?״ הם מתווכחים ביניהם עד שאני שומעת את קולו של קוו.
״מה קורה, שרמוטה? מתגעגעת אליי?״
״אתה יודע שכן, קוו.״
״קווין! תחזיר לי את הטלפון!״ סטלה צועקת.
״גם אני מתגעגע אלייך, סקרלט.״
״מה איתם?״
״הם בסדר. הלכתי לבדוק מה שלומם היום בבוקר.״
״תודה, קוו. אני מעריכה את זה.״
״אין למה. אני יודע שהיית עושה אותו דבר בשבילי.״
אנחנו מדברים עוד כמה דקות ומנתקים.
אחרי עשר דקות, הדלת נפתחת ואדריאנו נכנס.
אני רצה אליו והוא מרים אותי, רגליי נכרכות על מותניו, וזרועותיי על צווארו.
הוא מנשק אותי, ומוביל אותנו לחדר השינה.
״האוכל מוכן?״ הוא שואל.
״כן.״
״יופי. כי אני רעב.״ הוא אומר ומפשק את רגליי.
הוא מעביר את ידו מבעד לבד תחתוני.
״כל כך רטובה.״ הוא לוחש באוזני, ומוריד את התחתונים שלי, מקרב אותם לאפו, ומסניף אותם כמו סמים.
״זה שלי.״ הוא מעביר את אצבעותיו על הפתח שלי, וצובט את הדגדגן.
אני גונחת.
הוא מכניס אצבע אחת לתוכי, מסובב אותה, ומוציא אותה.
״את יכולה לצעוק, יהלום שלי.״ שפתיו נוגעות בשפתיי, לשונו מלקקת את שפתי העליונה.
הוא מכניס שתי אצבעות לתוכי, מוציא אותן, ומכניס אותן שוב.
אני מתחילה להזיז את אגני ולרכוב על אצבעותיו.
״אלוהים, את מושלמת.״
אני מרגישה את האורגזמה נבנית בתוכי. היא קרובה.
אדריאנו מנשק את צווארי, ואני שומעת אותו רוכן על המזרן עד שהוא ממקם את פניו בין רגליי.
״פאק.״ הוא גונח.
אצבעותיו יוצאות מתוכי, והוא מלקק אותן בלי להוריד את מבטו מעיניי.
הוא מרכין את ראשו ומצליף בי את לשונו, מוצץ את הדגדגן.
גבי מתרומם ורגליי מתחילות לרעוד, ואדריאנו מחזיק בירכי.
אני מצמידה את רגליי לראשו, ואוחזת בשערו בשביל שלא יפסיק.
הוא חופן שדיי ומוחץ אותם, צובט את הפטמות.
אני גונחת בקול וגומרת על פניו, אבל הוא לא עוצר.
״אלוהים.״
״את תראי אותו. אני אגרום לך לראות אותו.״
דמעות יורדות מעיניי, אבל הוא ממשיך.
״אמא שלי לימדה אותי שאסור לקום מהשולחן לפני שמסיימים את האוכל, יהלום שלי. ואני רק התחלתי לאכול.״
הוא טורף אותי, אוכל אותי.
אוכל אותי כאילו אני הארוחה האחרונה שלו.
״את טעימה כל כך.״ הוא אומר.
״אדריאנו!״ אני צועקת.
אני גומרת על פניו בפעם השנייה, אבל הוא לא זז.
הוא ממשיך להצליף בי בלשונו, לשגע אותי.
״את הדבר הכי יפה שראיתי בחיי.״
הדמעות מטשטשות את ראייתי, ורגליי עומדות לקרוס.
הוא משפשף את הדגדגן שלי באגודלו, ודוחף את לשונו לתוכי.
״אני לא יכולה יותר!״
הוא מוציא את לשונו מתוכי, מתרומם, ומנשק אותי.
אני טועמת את עצמי על שפתיו.
הוא מכניס את לשונו לתוך פי, תופס את שתי ידי ומחזיק אותן מעל ראשי.
״תפקחי את העיניים. אני רוצה לראות את העיניים היפות שלך.״
לשונו מלקקת את שארית האורגזמה משפתיו, ואני נושכת אותה.
הוא משלב את אצבעותיו באצבעותיי.
״אתה משוגע.״
״משוגע עלייך.״
אני מרגישה את הזקפה הקשה שלו מבעד למכנסיו.
״אתה מתכוון לזיין אותי?״
״אני רוצה. פאקינג רוצה. אבל אני לא אזיין אותך פה.״ הוא מנשק אותי שוב, ומרים אותי לכיוון המקלחת.
״אני אחמם את האוכל. תתנקי ותבואי למטבח.״
והוא יוצא.
הוא גרם לי לגמור. פעמיים.
אף גבר מעולם לא גרם לי לגמור מהר כל כך.
הגבר הזה מטורף.
הוא אמר שהוא רוצה לזיין אותי, אבל לא רוצה לעשות את זה פה.
מה זה לעזאזל אומר?
אני לא יודעת.
על המיטה מונחים הבגדים שאדריאנו השאיר לי.
גופייה לבנה וטייץ שחור.
אני מתלבשת, והולכת למטבח.
אדריאנו מסדר את הפיצה על השולחן, ומוציא בקבוק שמפניה מהמקרר.
אני מחבקת את מותניו מאחור, והוא מסתובב אליי, מחייך.
״פאק, את מהממת.״ עיניו עולות ויורדות במורד גופי.
מבטו עוצר על שדיי.
״מה הייתי עושה לשדיים האלה..״
ידיו חופנות את ישבני, והוא מוחץ אותו.
״הרגע גרמת לי לגמור פעמיים ואתה כבר מתכנן באיזו דרך תזיין לי את הציצים?״ הוא צוחק.
אני מחייכת אליו והוא מנשק אותי נשיקה איטית. נשיקה עמוקה.
הוא מתיישב ליד השולחן, ואוחז במותני, מושיב אותי על הירך שלו.
״למה השמפניה?״ אני שואלת ומרימה את הבקבוק.
״רציתי לפנק אותך. כמו שאת פינקת אותי.״ הוא קורץ ומנשק את כתפי.
״תאכלי.״
״אני לא אראה כמו ליידי אחרי הביס הזה.״
״את תמיד תראי יפה בשבילי.״
אני לוקחת פיצה מהצלחת, ולוקחת ביס גדול.
״מה?״
״בואי. יש לי משהו להראות לך.״ הוא אומר וקם.
הוא משלב את ידי בידו ואנחנו הולכים לחדר הארונות.
״מה יש שם?״ אני שואלת שאנחנו נכנסים.
הארונות מלאים בבגדים.
בכל הצבעים.
בכל הגוונים.
יש חצאיות, חולצות, מכנסיים, גופיות, וכל מה שאני לובשת ביום יום.
״אתה קנית את כל זה?״
״לא. הבאתי לקמילה את המידות שלך והיא קנתה והביאה הכל לכאן. סידרתי את הכל שהיית במקלחת.״
״בגלל זה לקחת לי את כל הבגדים?! יכולת פשוט לבקש ממני את המידות שלי!״
״רציתי שזאת תהיה הפתעה.״
״לא היית צריך.״ אני אומרת ומנשקת אותו.
״את כל כך יפה, יהלום שלי.״ הוא אומר ומלטף את פניי.
אני מורידה ממנו את החולצה המכופתרת ומעבירה את ידי עם חזהו השרירי.
״גם לי יש הפתעה בשבילך.״ אני אומרת.
״באמת?״
״כן. היא במקלחת.״
אני הולכת לכיוון הדלת, והוא עוקב אחרי. אני עוצרת אותו.
״לא. חכה פה.״
YOU ARE READING
ביום שבו נפגשנו
Romanceהספר ׳ביום שבו נפגשנו׳ הוא הספר הראשון בסדרת שלושת הימים.💗 סקרלט- היא עזבה. היא חזרה. היא מתה. היא השאירה אותי לבד לטפל בבעלה השיכור ובילדיה הקטנים. גם אני הייתי ילדה. שהייתי בת 10, היא עזבה כי טענה שהיא לא מסוגלת לגדל אותנו. אחרי 6 שנים היא חזרה כ...
