אדריאנו
השעה 5 וחצי לפנות בוקר ואני יוצא לרוץ.
כן, לרוץ.
רוב האנשים כנראה היו ישנים בשעה הזאת אבל לא אני.
האוזניות שלי משמיעות את השיר do I wanna know? של arctic monkeys.
השיר הזה מזכיר לי אותה. את גופה. את עינייה הכחולות המוקפות בריסים שחורים ארוכים.
אני ממשיך לרוץ עד שאני רואה אותה.
היא לובשת גופייה שחורה, סוודר, וטייץ שחור קצר. אלוהים.
נראה שגם היא שמה לב אליי, כי היא עוצרת.
אני מוריד את האוזניות ומתקדם לעברה.
״מה אתה עושה כאן?״ היא שואלת.
״מה אני עושה כאן? מה את עושה כאן?״ אני עונה לשאלה שלה בשאלה.
״אני שאלתי קודם.״ היא עונה.
״יצאתי לרוץ בפארק. מה את עושה כאן?״ אני משחק את המשחק שלה.
״גם אני יצאתי לרוץ בפארק. עכשיו אם תסלח לי, אני אמשיך לרוץ.״ היא עונה ופונה לכיוון השני.
אני ממשיך לרוץ אחריה ומדביק את הקצב שלה, עד שאני עומד מולה ועוצר אותה. היא נתקעת בחזי ומאבדת שיווי משקל, ואני מחזיק בירכיה כדי לייצב אותה. אנחנו עומדים כך עוד כמה שניות עד שהיא משתחררת מאחיזתי.
היא נראית עייפה. שיערה אסוף בפקעת, והיא ללא איפור בכלל, ובכל זאת היא נראית מהממת.
אני מביט בה עוד כמה שניות עד שהיא מסתובבת וממשיכה לרוץ.
היא מתרחקת, וחוצה את הכביש. היא חוזרת לדירה שלה.
אין טעם להמשיך לעמוד ולהסתכל עליה מתרחקת, אז גם אני חוזר לבית שלי. אני נכנס למקלחת, שג׳סיקה, הבחורה שחזרתי איתה אתמול מהמועדון, יוצאת מחדר השינה.
״איפה היית, יפיוף? התעוררתי ולא היית פה.״
״יצאתי לרוץ. אני נכנס למקלחת.״
״רוצה שאצטרף? נוכל לשחזר את אתמול בלילה.״ היא אומרת בחיוך מפתה.
״את יכולה לשחזר את אתמול בלילה אצלך במיטה. תתלבשי ותצאי. אני צריך להתארגן לעבודה.״
״מה? אתה רציני?״
״אני נראה לך כאילו אני צוחק?״
״אתה בן זונה, אדריאנו!״
אני נכנס למקלחת, ונועל אחרי את הדלת, מפעיל את זרם המים ונכנס מתחתים.
בעוד כמה שעות היא תעבוד אצלי באופן רשמי.
מה שאומר שגם אם רציתי ללכת על זה איתה, עכשיו אני לא יכול.
זה החוק בחברה שלי. אסור להתעסק עם עובדים.
היחסים ביני לבין העובדים שלי הם יחסי עבודה בלבד.
אבל פאק, הגוף שלה משגע אותי.
היא משגעת אותי.
אני אוחז בזין שלי ומלטף אותו מהר, חושב עליה מהבוקר, כמה יפה היא נראיתה.
תוך כמה דקות אני גומר, ויוצא מהמקלחת.
שאני בחדר השינה, אני מתלבש, לוקח חולצה מכופתרת, ז׳קט חליפה שחור, ומכנסיים מחויטים תואמים.
ג׳סיקה כבר הלכה. היא השאירה אחריה בלגן גדול, אבל זה לא מעניין אותי. היא ידעה שככה אני מתנהל עם נשים.
כולן יודעות את זה שהן איתי.
מרשל מחנה את המכונית מחוץ לבית שלי, ואני יוצא אליו.
״בוקר טוב, מר ג׳יימס.״ הוא מברך אותי.
״בוקר טוב גם לך, מרשל.״
״מר ג׳יימס, אני יכול לשאול אותך משהו?״
אני מהנהן.
״מי זו האישה הזו שביקשת ממני להסיע אתמול לבניין הדירות?״
״זו מיס סינקלייר. פגשתי אותה בשיקגו והצעתי לה לבוא לעבוד איתנו.״
״אה. טוב, היא מאוד נחמדה. היא סיפרה לי שהיא באה לעבוד פה רק שנה. מה היא תעשה אחרי זה?״
״זו כבר בחירה שלה.״
מהיום שלוק אמר לי שהיא תבוא לעבוד פה זה מעסיק אותי.
מה היא תעשה אחרי שתעבור שנה? היא תעזוב? היא תישאר? אני לא יודע.
אנחנו מגיעים למשרדים ומרשל פותח לי את דלת המכונית, ואני נכנס לתוך הבניין.
אני עולה לקומה של המשרד שלי, קומה 55, וכשאני יוצא מקבלת את פניי בקבלה שריל.
״בוקר טוב, מר ג׳יימס.״ היא אומרת בחיוך מתגרה ומסדרת את שיערה הבלונדיני. מעל לשנה שהיא מנסה להתעסק איתי ולפתות אותי, אבל אני לא נוגע בה.
אני מתעלם ממנה וממשיך לכיוון משרדי שגרייס באה לכיווני.
״בוקר טוב מר ג׳יימס.״ היא אומרת בחיוך.
״בוקר טוב גרייס.״ אני עונה לה.
כן, כן, אני יודע מה אתם חושבים. למה אני מתעלם משריל ועונה לגרייס.
שריל היא כלבה מניפולטיבית. כבר קיבלתי עליה כמה תלונות אבל היא תמיד מצאה דרך להתחמק מאשמה.
״העובדת החדשה אמורה להגיע היום לא?״
״כן. היא תגיע בשעה 8. אני צריך שתעשי לה סיור במשרד ותראי לה את העמדה שלה.״
״כן, מר ג׳יימס.״
אני נכנס למשרדי ומתחיל לעבוד.
מחכה לה.
YOU ARE READING
ביום שבו נפגשנו
Romanceהספר ׳ביום שבו נפגשנו׳ הוא הספר הראשון בסדרת שלושת הימים.💗 סקרלט- היא עזבה. היא חזרה. היא מתה. היא השאירה אותי לבד לטפל בבעלה השיכור ובילדיה הקטנים. גם אני הייתי ילדה. שהייתי בת 10, היא עזבה כי טענה שהיא לא מסוגלת לגדל אותנו. אחרי 6 שנים היא חזרה כ...
