סקרלט
״אני יודע. אני אגיע מחר. לא... אוקיי. ביי.״ אני שומעת את אדריאנו לוחש לטלפון מכיוון המטבח.
אני קמה, משפשפת את עיניי ויוצאת.
״בוקר טוב, יהלום שלי.״ הוא מנשק אותי.
״בוקר?״
״כן. נרדמת אתמול בצהריים, ולא רציתי להעיר אותך.״
״אני... מה?״
״לא משנה.״ הוא אומר וחוזר להתעסק בטלפון שלו.
אני הולכת להתקלח, ושאני מורידה את בגדיי אני נזכרת.
הכדורים.
לקחתי כמות גדולה יותר מהמותר, וזה השפיע עליי.
הבטחתי לעצמי שסיימתי עם הכדורים.
אבל לא יכולתי.
שוב חלמתי על אמא שלי.
על הגופה שלה, שוכבת על רצפת המטבח ללא רוח חיים.
על הפרמדיקים שלקחו אותה.
היא הייתה מכורה לסמים כל החיים שלה.
המשטרה תמיד העבירה אותה ממוסד אחד לאחר, אבל היא תמיד חזרה לסמים.
בפעם הראשונה שהיא עזבה, הוא שתה באותו לילה. הם רבו.
והוא הוציא את העצבים שלו עליי.
הוא דפק את ראשי בקיר עד שאיבדתי את ההכרה.
בבוקר שאחר מכן, הוא לא היה בבית.
הסלון היה מבולגן, והקיר במטבח היה שבור.
זכוכיות היו מפוזרות על פני כל רצפת החדר, התכופפתי לאסוף אותן וחתכתי את עצמי בברכיים.
כל ערב ישבתי וחיכיתי שהיא תחזור.
אבל היא אף פעם לא חזרה.
ואחרי שש שנים, ערב אחד, הדלת נפתחה והיא עמדה שם.
אחיי הקטנים רצו אל בין זרועותיה, בעוד אני עמדתי במטבח.
דמעות נקוו בעיניי שהיא ניגשה אליי וחיבקה אותי.
דחפתי אותה ממני ורצתי לחצר.
ישבתי שם עד אמצע הלילה.
אורורה יצאה אליי ובכיתי בין זרועותיה.
בכיתי עד שלא נשארו לי דמעות.
נכנסו פנימה וישנו ביחד במיטה שלי.
נשימתי מתחילה להאיץ ואני ממהרת להרגיע את עצמי.
אני יוצאת מהמקלחת והולכת לחדר הארונות.
אני לוקחת שמלה שחורה עם רוכסן שמגיעה עד לקרסוליי, עם שרוולים ארוכים וצווארון גבוה.
השמלה מדגישה את גופי.
״אלוהים, סקרלט.״ אדריאנו אומר מפתח החדר.
אני ניגשת אליו ומנשקת אותו על השפתיים.
״אתה יכול לסגור לי את הרוכסן?״ אני שואלת ומסתובבת אליו.
הוא מנשק את גבי ואת כתפי וסוגר אותו.
״את באה איתי לעבודה?״ הוא שואל, מופתע.
״למה שלא אבוא?״
״חשבתי שתרצי לקחת יום מנוחה אחרי...״
״אני בסדר, אדריאנו. באמת.״
״אם תרצי לחזור הביתה, או תצטרכי כל דבר אחר, תבואי ותגידי לי. לא משנה איפה אני, עם מי אני מדבר, ומה אני עושה. ברור?״
״ברור.״
״יופי.״ הוא אוחז בפניי ומנשק אותי.
לשונו נכנסת לתוך פי, ואנחנו מרקידים את לשונותינו בקצב אחיד.
״אני רוצה לקרוע ממך את השמלה הזאת.״ הוא לוחש על שפתיי.
אני נושכת את שפתו התחתונה בתגובה.
״את משגעת אותי.״ הוא מצמיד אותי לקיר.
״אדריאנו.״ אני גונחת שהוא מלקק את שפתי, אוחז ברוכסן, וקורע ממני את השמלה.
״פאק.״ מבטו שורף אותי מבפנים.
הוא מכניס את ידו לתחתונים שלי.
״כל כך רטובה. והכל רק בשבילי.״
״רק בשבילך.״ אני חוזרת אחריו.
אצבעתו ואגודלו צובטות את הדגדגן שלי.
אני מרימה את ראשי ונותנת לו גישה מלאה לצווארי.
הוא מעביר את אצבעותיו על קפלי, ומכניס אצבע אחת.
עיני מתגלגלות לאחור, ואני מושכת בשערו.
הוא מוציא את אצבעו ומכניס שתיים.
הוא מפמפם אותן בתוכי, מכניס ומוציא אותם בקצב.
״אדריאנו!״ אני צועקת שהוא מוסיף אצבע שלישית.
״בדיוק ככה. תצעקי את השם שלי. אני רוצה שכולם ישמעו מי מזיין את הכוס הזה.״
הקולות היחידים שנשמעים מהחדר הן הקולות של אצבעותיו בתוכי, וקולות הצעקות שלי.
אני צועקת חזק כל כך שגאוני מתחיל לכאוב.
האורגזמה מכה בי ואני גומרת על אצבעותיו.
הוא מוציא אותן ממני ומכניס אותן לפיו. מוצץ אותן.
אני נושכת את שפתיי. זה מדליק אותי. והוא שם לב לזה.
לחיי סמוקות, שערי מבולגן, ותחתוני רטובים.
אני מעבירה את ידי בשערי, מנסה לסדר אותו ללא הצלחה.
״אנחנו נאחר.״
״אז?״
״אתה הבוס שיכול להגיע מתי שהוא רוצה. אני צריכה להיות במשרד בעוד חצי שעה.״
״לפחות תהיה לך סיבה מוצדקת.״ הוא קורץ לי.
אני מגלגלת עיניים.
הוא נשען על דלת החדר ומלקק את שפתו העליונה.
״צא. אני צריכה להחליף בגדים.״
״כבר ראיתי אותך עירומה.״
״ואני כבר ראיתי את הזקפה שלך, אבל לא זכיתי לגעת בה, נכון?״
״את רוצה לעשות לי ביד?״
שאני מבינה שהוא לא מתכוון לצאת, אני מורידה את התחתונים וזורקת אותם עליו, ולובשת סט חדש.
הוא מכניס אותם לכיס המכנסיים שלו.
אני מרימה חולצה בצבע שמנת עם מחשוף, ואדריאנו ממהר לחטוף את החולצה מידי ולהחזיר אותה למקום.
״למה החזרת אותה?״ אני שואלת, למרות שאני יודעת את התשובה.
הוא מעביר את ידו בשיערו וצובט את גשר אפו.
״למה את כל כך אוהבת להתגרות בי?״
״כי אני יכולה.״ אני מתקדמת אליו וכורכת את ידיי סביב צווארו.
״כי את אוהבת לראות אותי סובל.״
אני צוחקת אל תוך חזהו.
״מחר יש אירוע של כמה שותפים מהעבודה שלי. אני רוצה שתבואי איתי בתור בת הזוג שלי.״
״מה?״ אני בהלם.
״אני רוצה שכולם ידעו שאת שייכת לי.״
״אני...״
אני בהלם. רק התחלנו את... זה, והוא רוצה להכריז עלינו לכולם?
עדיין לא אמרתי לו שאני אוהבת אותו.
אני אפילו לא יודעת מה אנחנו.
הוא אוחז בידיי ומנשק אותה.
״אל תראי כל כך מופתעת.״
״אני לא מופתעת, אני פשוט... מעכלת.״
הוא צוחק.
״תתלבשי ותבואי. ניסע ביחד לעבודה.״
״מה עם מרשל?״
״מרשל ביום חופש.״ הוא אומר, ויוצא מהחדר.
״אה. אוקיי.״
אני לוקחת חולצה בצבע אפור וחצאית עיפרון, ומתלבשת.
הוא רוצה שאבוא איתו לאירוע.
בתור בת הזוג שלו.
מה אם מישהו מהעבודה יהיה שם?
מה אם יראו אותנו יחד?
המחשבות מעסיקות אותי עד שאנחנו יוצאים מהבית.
YOU ARE READING
ביום שבו נפגשנו
Romanceהספר ׳ביום שבו נפגשנו׳ הוא הספר הראשון בסדרת שלושת הימים.💗 סקרלט- היא עזבה. היא חזרה. היא מתה. היא השאירה אותי לבד לטפל בבעלה השיכור ובילדיה הקטנים. גם אני הייתי ילדה. שהייתי בת 10, היא עזבה כי טענה שהיא לא מסוגלת לגדל אותנו. אחרי 6 שנים היא חזרה כ...
