אדריאנו
אנחנו בתוך המכונית שהטלפון של סקרלט מצלצל.
קוו.
היא אוחזת בידי, מרימה את הטלפון בידה השנייה, ועונה.
הוא מדבר מהצד השני של הקו וסקרלט שותקת.
חיוך מתנוסס על פניה שהוא מסיים, ודמעה זולגת על לחייה.
״אני יכולה לדבר איתה?״ היא שואלת.
היא מהדקת את אחיזתה בידי. אני מלטף את מפרקי אצבעותיה באגודלי.
״היי, סנאית קטנה.״
אני שומע את אחותה עונה לה מהצד השני, ודמעות יורדות מעיניה.
״אני מצטערת,״ היא אומרת. ״אני מצטערת שלא הייתי שם.״
זו לא אשמתך.
גופה של סקרלט מתחיל לרעוד, והיא מנסה להשתלט על זה ללא הצלחה.
אסור לך להישבר, הבטחת לה.
מה לעזאזל זה אומר?
״..אני לא יודעת מתי אחזור.״
לא נשמע קול מהצד השני.
״בטי..״ סקרלט נאנחת ונצמדת אליי.
אני מחבק את כתפה, והיא קוברת את ראשה בחזי.
ידה שמחזיקה בטלפון רועדת, ודמעותיה מרטיבות את חולצתי.
״אני כל כך מצטערת.״ היא לוחשת.
מהצד השני אין תגובה.
היא מורידה את הטלפון מאוזנה. השיחה נותקה.
עיניה היפות מלאות דמעות, וזה כואב לי.
כואב לי לראות את האישה שלי בוכה.
הכאב שלה, זה הכאב שלי.
דמעותיה שלה, הן דמעותי שלי.
הנפילות שלה, הן הנפילות שלי.
היא מעבירה את ידה בשיערה, מנסה להשתלט על נשימותיה.
״אני צריכה אותך.״ קולה חלש וצרוד.
אני מושיב אותה עליי, והיא כורכת את ידיה סביב כתפיי.
״אני לא יודעת מה לעשות.״ היא לוחשת, קולה רועד.
אחרי כמה דקות שהיא בוכה בזרועותיי ואני מלטף את
ראשה, אני אומר, ״מרשל,סע לבניין הדירות של מיס סינקלייר. אנחנו חוזרים הביתה.״
״לא, לא. אני בסדר. בוא ניסע.״ סקרלט ממהרת למחות.
״את בטוחה?״
״כן. זה חשוב לך ואני רוצה שנלך לשם. ביחד.״ היא מחייכת חיוך קטן.
אני מנשק אותה, בזמן שמרשל מתניע את המכונית ואנחנו נוסעים.
״אם תרגישי לא בנוח פשוט תגידי לי, בסדר?״
״אוקיי... למה?״
״הגברים שם יכולים להיות די... חטטנים. אבל אף אחד לא יגע בך, כי את שלי.״
״הגוף הזה, הוא שלי. העיניים המטריפות האלה, הן שלי. כל כולך שייכת אך ורק לי.״
״כל כך רכושני.״
בתגובה אני ממקם את ידי על הירך החשופה שלה.
היא משחקת בכפתור החולצה שלי וידיה מלטפות את חזי החשוף.
שפתיה נושקות לנקודה מעל לליבי.
״את מטריפה אותי.״ אני גונח.
ידי מוחצות את ישבנה, והיא מתחככת בזקפה שלי.
״פאק, סקרלט.״ שפתיה מתנגשות בשפתיה.
״אתה נראה כל כך סקסי בחליפה הזאת.״ היא אומרת לתוך פי.
״אני רוצה להוריד אותה ממך, ולרכוב על הזין שלך עד שתגמור בתוכי.״
״אל תתגרי בי, יהלום שלי. למילים שלך יהיו השלכות.״
היא צוחקת בהתגרות על שפתיי.
״אתה מנסה להפחיד אותי?״
״לא. אני רק מזהיר אותך.״
חיוך מפתה עולה על שפתיה.
״אני רוצה להרגיש אותך בתוכי.״
אני מושיב אותה על הזקפה שלי, ומחזיק אותה כך שלא תוכל לזוז.
״את תרגישי. בקרוב מאוד.״ שיני נושכות את תנוך אוזנה.
ידי עולות לשדיים שלה ומוחצות אותם.
״אם אתה לא רוצה שאאנוס אותך במושב האחורי של המכונית שלך, שהנהג שלך יושב מלפנים, כדאי לך להפסיק.״
״את מאיימת עליי, יהלום שלי?״
״לא. אני רק מזהירה אותך.״
אני מנשק את לחייה.
היא משעינה את ראשה על חזי ואני מחבק את מותניה.
שאר הנסיעה עוברת מהר, ואנחנו מגיעים תוך כמה דקות.
״יין?״ מלצר מגיש לי ולסקרלט כוסות יין לבן.
אנחנו לוקחים אותן, מקישים אותן זו בזו, ושותים.
ידי מתמקמת ברכושנות על גבה התחתון החשוף.
״אדריאנו, כמה טוב לראות אותך.״ אומר קול מוכר. כריסטיאן.
״ומי יש לנו פה? סקרלט?״ גופה מתקשח תחת מגעי.
״תעוף מפה.״ אני אומר.
״ככה אתה מדבר אל חבר ותיק?״
״במקומך הייתי כבר עוזב, כריס.״
״זה לא מה שאתה צריך להגיד ליפייפיה שבזרועותייך? סקרלט, אהובה, תברחי כל עוד יש לך הזדמנות. הוא יזרוק אותך שימאס לו ממך, וזה יכאב. מאוד יכאב.״
אגרופי מתהדק לצד גופי.
״אני אוכל לתת לך כל העולם אם רק תבקשי, מתוקה.״
״אני מעדיפה למות מאשר לצאת איתך.״
״חצופה. אני אוהב את זה.״
״אם תשים עליה את הידיים שלך, אני נשבע שאהרוג אותך.״
״אל תדאג. אני רק מסתכל.״
הוא מתקרב אליי עד שאנחנו פנים מול פנים.
הוא נמוך ממני בכמה סנטימטרים, אז אני מסתכל עליו מלמעלה.
״אחרי שתזרוק אותה כמו את כל שאר הזונות שלך, אני אזיין אותה ואשלח לך סרטון, שתראה איך אני מענג אותה. שתשמע אותה צורחת את שמי. אבל בינתיים, תעשה איתה מה שאתה רוצה.״
דמי בוער בגופי.
אני עוזב את סקרלט, וגורר אותו לבחוץ.
״אם עוד פעם אחת תדבר על האישה שלי ככה, אני אעקור לך את הלשון ואת הזין, ואקשור אותך לכיסא שאתה מדמם למוות כדי שתצפה בי מזיין את אחותך הקטנה.״ אגרופי מכה בפניו. דם זורם מאפו.
״אתה יכול לעשות לי מה שאתה רוצה, אבל זה יקרה. אני אזיין אותה עד שתאבד את ההכרה, ואז אזרוק אותה כמו הזבל שהיא.״
אני משחרר את קשר עניבתי ומלפף אותה סביב הצוואר שלו. חונק אותו.
״עשית טעות שדיברת עליה ככה, כריסטיאן. היא שלי, ואם רק תסתכל עליה אני נשבע שאחסל אותך. לא ישאר ממך דבר, ואני אדאג לזה. אני אדאג שהמוות שלך יהיה איטי ומייסר, ואחרי שתמות, אשרוף את הגופה שלך ככה שאף אחד לא יוכל למצוא אותך. עכשיו, אני ארחם עלייך. אבל אם אני אראה אותך רק מתקרב אליה זה הסוף שלך.״
אני משחרר אותו, והוא נופל על הרצפה. אני בועט בבטנו והוא יורק דם.
״תזכור את הרגע הזה, אדריאנו.״ הוא צועק שאני נכנס פנימה.
אני חוזר לסקרלט והיא מחבקת אותי.
״הכל בסדר?״
״כן.״
״אתה יכול לספר לי, אדריאנו.״ היא אומרת.
״טיפלתי בו, יהלום שלי. הוא לא יתקרב אלייך יותר.״
אני משעין את מצחי על מצחה.
״מר ג׳יימס, נחמד לראות אותך שוב.״ אומר מישהו מאחורי.
אני מסתובב ורואה את גבריאל ובת זוגו, מתקרבים אלינו בזרועות שלובות.
״גבריאל.״ אנחנו לוחצים ידיים, ושתי הנשים שלנו מחייכות זו אל זו.
״אני שמח שהצלחנו להגיע להסכם בנוגע לעסקה.״
״כן. ואני מקווה שנסגור אותה בקרוב.״
״אל תפתח תקוות לשווא, אדריאנו.״ הוא צוחק.
אני מתכופף לכיוונה של סקרלט עד שפי מול אוזנה.
״תחכי לי בחדר השני. אגיע בעוד חמש דקות.״ אני מסמן לה עם ראשי לכיוון היציאה מהחדר.
היא מלקקת את שפתה העליונה, נושקת ללחיי, והולכת.
עיני עוקבות אחריה עד שהיא יוצאת מהדלת.
YOU ARE READING
ביום שבו נפגשנו
Romanceהספר ׳ביום שבו נפגשנו׳ הוא הספר הראשון בסדרת שלושת הימים.💗 סקרלט- היא עזבה. היא חזרה. היא מתה. היא השאירה אותי לבד לטפל בבעלה השיכור ובילדיה הקטנים. גם אני הייתי ילדה. שהייתי בת 10, היא עזבה כי טענה שהיא לא מסוגלת לגדל אותנו. אחרי 6 שנים היא חזרה כ...
