אהבה מכאיבה

פרק 2

נ.מ קייטי
הריח של האלכוהול זרם בבית כאילו הוא מגיפה, צפיתי בכל האנשים שותים עוד כוסית ועוד אחת.
הזמנתי עשר חברות, יואי הביא קבוצה של שלושים, וחברה הזמין חברה, ועכשיו אנחנו ב80 אנשים במסיבה הזאת.
זה יצא לגמרי משליטה.
האגרטל שבור, הכיור מפוצץ, השירים משתלטים על האווירה והאלכוהול זורם בורידים.
ואני היחידה שעושה כאילו היא שותה.
מישהו צריך להישאר פיכח.
צפיתי ביואי כשאחת מחברותיי נמרחה עליו, אי אפשר היה לפספס את האוהל שנוצר לו במכנסיים.
האוהל הזה. שכל כך רציתי.
"אלוהים! הבהלת אותי!" צעקתי בבהלה כשיד נגעה בגבי מאחורה וכשהסתובבתי ראיתי את גייק.
אחד מהשחקנים בקבוצה, שברגע זה מסריח מוודקה, לא מזיעה.
נאה בלי שום צל של ספק. גבוה, חזק, חיוך כובש ואישיות פלרטטנית.
אבל משהו בו תמיד נתן לי וויב קצת מוזר.
לא יודעת. אני כנראה מדמיינת.
יש לי נטייה למציא את הרע בכל אחד. טוב, חוץ מהרע ביואי.
אין בו רע.
"אז מה הולך?!" גייק ניסה לגבור על המוזיקה בצעקות, ורק הנהנתי כאות 'הכל טוב'.
"רוצה ללכת למקום שקט?!" הוא צעק באוזני וחשבתי.. טוב, מה כבר יש לי להפסיד? הוא נראה טוב, ויואי לא נראה מעוניין בי כרגע.
וכנראה לא יתעניין בי אף פעם.
אולי אני אפילו אגרום לו לקנא.
חייכתי ונתתי לגייק להוביל אותי, לוקח אותי לחצר ביתי והתיישבנו על נדנדות שהיו שם.
נזכרתי איך אימי נהגה לנדנד אותי בהן כשהייתי קטנה.
דממה השתררה בנינו.
ככל שהשקט גבר ככה רק נהייתי לחוצה יותר ויותר. למה הוא לא אומר כלום?
"את יודעת.." הוא התחיל לדבר ותפס את תשומת לבי מהתקף החרדה הקרב ובא
"תמיד ראיתי בך משהו מיוחד" הוא חייך והביט בי לשניה, לפני שהחזיר את מבטו על נקודה לא ידועה במרחק.
"תמיד.. חיבבתי אותך. רציתי אותך. עדיין רוצה" הוא קם וליבי דילג פעימה בלחץ.
אני.. אני לא רוצה אותו. לא ככה.
מה חשבתי לעצמי?
איך אני אסרב לו בלי לפגוע ברגשותיו או בגבריותו? למה הכנסתי את עצמי?
הוא הקיף אותי עם שני ידיו והחזיק בשולי הנדנדה, מקרב את פיו המסריח מאלכוהול לצווארי, מתחיל למצוץ ולנשוך בחוזקה. השפתיים שלו הרגישו כמו סכינים שחותכות את עורי.
"לא.. גייק די. אני לא רוצה" אמרתי והוא התנתק אחרי כמה שניות שהרגישו כמו נצח בראשי.
"אבל למה? את לא רואה אותי? את לא שמה לב?! תראי אותך!! תראי אותי!! אנחנו נהיה מתאימים ביחד. מושלמים. אין לך מושג מה את מפספסת. זונה." הוא ירק לכיווני והלך, גורם לי לנשום בהקלה אך גם לסערת רגשות להתחולל בתוכי.
שמחתי על כך שהוא עדיין ידע גם בזמן שהוא שיכור שלא זה לא. אפילו אם הוא היסס לשחרר.
איך אני מכניסה את עצמי למצבים האלה?
נותנת למישהו שאני לא מכירה לגעת בי ככה רק כדי שמישהו שאני רוצה יקנא?
הוא צדק. אני באמת זונה.
"היי!" קולו של יואי הבהיל אותי ומיהרתי לנגב את הדמעה שנזלה לי מבלי ששמתי לב במהירות.
"היי" מלמלתי בחזרה
משהו בנוכחות שלו הרגיע אותי.
הרגשתי הרבה יותר בנוח איתו. לא כמו שהרגשתי עם גייק.
"את בסדר?" הוא שאל בשקט, מביט ישירות בעיניי וגורם לקושי רב להחזיק את הגוש בגרוני שעמד להתפוצץ.
"כן, למה שלא אהיה?" שאלתי בחיוך שאלוהים יודע איך הצלחתי להוציא עכשיו.
תירגעי קייטי. שום דבר לא קרה. תפסיקי להתנהג כמו תינוקת.
"הצוואר שלך.." הוא מילמל והעביר אצבע על הצוואר שלו, מסמן לי איפה לגעת בשלי.
העברתי יד על איפה שהוא סימן, מזדעזעת לגלות היקי ענק שנוצר.
איך? כמה אלים הוא היה? זה היה רק לכמה שניות. איך הוא הספיק?
"לא.. סתם עקיצה או משהו. יתושים לפעמים גורמים לי גם לפריחה" מלמלתי את השקר הראשון שעלה לראשי, מקווה שהוא לא ישים לב.
"הבנתי.." הוא מילמל, נראה כנלחם עם עצמו לא להגיד כלום, למרות שידע ששיקרתי.
"טוב את באה להיכנס? בכל זאת, הבית שלך, וכולם מחקים תבחורה הכי יפה במסיבה שתיכנס ותביא וויבים טובים איתה" הוא חייך וקם על הרגליים, מנער את הבגדים מהעלים שנשרו עליו מהעץ.
הסמקתי.
הוא באמת חושב שאני הכי יפה במסיבה?
יואי הושיט לי את ידו ונאחזתי בה כדי לקום.
טוב, התוכנית של היום נכשלה.
אין לי מספיק זמן להעמיד פני שיכורה.
ואף אחד לא ירצה אותי עם הסימן שיש לי על הצוואר.
"מישהו פגע בך?" הוא שאל, גורם ללב שלי להחסיר פעימה.
איך הוא..?
אבל גייק לא באמת פגע בי.
הוא הפסיק.
זה לא נחשב.
"הבנתי" הוא מילמל כשלא נתתי תשובה, רק קפאתי לרגע בידיו.
הוא הניח את ידו סביב כתפי וסובב אותי אליו לחיבוק, ידו האחת מונחת על כתפי והשניה סביב מותניי.
ידיי היו מונחות לצידיי גופי לכמה שניות, עד שחיבקתי אותו בחזרה, מניחה לו להגן עליי ונותנת לגופי להתמסר אליו לגמרי.
דמעותיי זלגו בלי ששמתי לב והרטבתי את החזה שלו בדמעות.
הוא ליטף את ראשי בעדינות, גורם לי להרגיש מוגנת יותר מתמיד.
"את רוצה לדבר על זה?" הוא שאל בשקט, גורם לי לסמן לא בראשי במהירות.
אני לא רוצה לדבר על כלום.
אני רוצה שהרגע הזה לא יעבור לעולם.
אני, בתוך הידיים שלו, מוגנת ובטוחה.
מרגישה כמו שרק הוא יכול לגרום לי להרגיש.
"אם רק תאמרי לי מי זה, אני מוכן לעשות הכל כדי לוודא שהוא לא יגע בך שוב." הוא אמר, גורם לי לגחך.
"הוא לא עשה כלום לא בסדר. הוא שיחרר כשביקשתי. זה פשוט.. לא יודעת. אני מתחרטת שבכלל הסכמתי מההתחלה." מלמלתי בקול צרוד וחיוך קטן כשהתרחקתי ממנו והבטתי לו בעיניים.
"את נראת כמו מכשפה" הוא מילמל בחיוך, והבנתי ישר על מה הוא מדבר.
האיפור שלי בטח נמרח. אני נראת כאילו ברחתי מבית משוגעים.
אבל הוא גרם לי לצחוק.
"שתוק" מלמלתי ודחפתי אותו אחורה, מתקדמת לכיוון הבית ופותחת את הדלת
"נשים קודם" מלמלתי ויואי קד קידה והתקדם אליי.
"כלבות אחרי" הוא קרץ וחייך כשנכנסתי ונתתי לו מכה בכתף.
"אידיוט" מלמלתי לעצמי בכוונה שישמע בזמן שהתקדמתי לשירותים לשטוף את פניי בעדינות, לוקחת קצת איפור ושמה אותו מחדש.
"הוא כזה אידיוט" מלמלתי לעצמי בשקט כשהסתכלתי במראה.
"אבל האידיוט שאני רוצה" אמרתי שוב בלחש, מפחדת שמישהו ישמע אף על פי שאני לבד בשירותים, ובחוץ מתנגנת מוזיקה בעוצמות שאני מופתעת שלא הזמינו לנו משטרה עדיין.
"האידיוט שאני לא יכולה לקבל." מלמלתי שוב בעצב.
לקחתי נשימה עמוקה ויצאתי, מדביקה חיוך על הפנים, לא לפני שווידאתי שהסתרתי טוב טוב את ההיקי שגייק השאיר לי.
"הייייייייייי" איימי צרחה לי באוזן, מחבקת אותי חיבוק שיכור כשהיא מחייכת ומועדת.
"שתית הרבה יותר מידי" מלמלתי בזמן שלקחתי ממנה את הכוס שלה.
"היי שתיתי את זה!" היא צעקה כששפכתי את הכוס לכיור הקרוב.
"בואי" מלמלתי בעייפות ולקחתי אותה לסלון, מושיבה אותה על הספה ומביאה לה כוס מים.
איימי ואני חברות.
ואני אוהבת אותה.
אבל כשהיא שיכורה היא יכולה לשגע אותי.
היא אף פעם לא יודעת מתי לעצור, מתי די זה די.
זה החיסרון היחיד שלה.
חייכתי כשיואי התיישב לידי, מסריח מאלכוהול ובידו שתי בירות.
"רוצה?" מילמל, סימנתי לא בראשי והוא משך בכתפיו, מניח את אחת הבירות על השולחן ואת השניה פותח ולוגם ממנה.
"את נראת כל כך יפה היום" הוא מילמל, מביט בעיניי.
"את תמיד נראת כל כך יפה" אמר שוב, גורם לי להסמיק.
כמה הוא שתה? מי הוא חושב שאני?
"טוב זה מספיק" אחי הגדול, דמיאן משך את יואי שהתבכיין כמו ילד קטן.
הוא כיבה את המוזיקה וצעק שהמסיבה נגמרה.
כולם יצאו בזה אחר זה, כשרק אני, יואי, איימי ודמיאן נשארנו.
"קדימה ילד גדול. אני אקח אותך הביתה" הוא מילמל עייף וליווה את יואי לצד השני בכביש.
"איימ את רוצה לישון כאן?" שאלתי אותה והיא צחקה ומלמלה כן שיכור, השכבתי אותה על הספה וכיסיתי אותה עם שמיכה.
הנחתי לה בקבוק מים, כדור לכאב ראש וקערה להקיא בה לידה.
פינית את כל הכוסות לפח, מתחילה לטאטא ולנקות הכל.
אבא שלי חוזר מחר, והכל צריך להיות מבריק.
כשדמיאן נכנס הביתה, הוא התפרק על כורסה ועיסה את גבו.
"אתה יודע אתה יכול לעזור לי לסדר" גילגלתי את עיניי כשניקיתי את השולחן עם סמרוט, מגחכת.
"אני? את האישה מבנינו" מלמל בצחוק, לא יודע כמה המילים שלו באמת משפיעות עליי
חייכתי בדממה והמשכתי לנקות, מודעת לזה שמצפות לי עוד שעתיים מפרכות של ניקוי, וכמובן להכין ארוחת בוקר לאחר מכן לכל הבית.
אני כל כך עייפה.
.
.
.
אני לא מאמינה שאני כותבת על יואי וקייטי זה כזה מרגש אהרהאהאהא
למרות שאני קצת מתגעגעת ללונה וגרהארד.
טוב לפי איך שהסיפור הולך בראש שלי, הולך להיות בו הרבה קטעים אירוטיים, ויכול להיות קצת קשה לקריאה.
הספר יהיה קצר יותר מהקודם, ואני מאמינה שמשהו כמו 30 פרקים.
כתבתי כבר חצי ממנו!!
הפרק הבא יעלה ב6 הצבעות!