אהבה מכאיבה

חלק 33

נ.מ יואי

"גלידה?" שאלתי כשעברנו ליד חנות גלידות, סוף סוף יוצאים מהמקום המקולל הזה.
אני לא חוזר לפה. לעולם.
קייטי הסתכלה על הגלידה ואז עליי, ואז העבירה את מבטה על השקיות.
"אני משלמת" היא השיבה, מושכת אותי לבפנים.
הרמתי גבה ונתתי לה לקחת אותי בידי, מניח את כל השקיות על שולחן בכניסה ואז הולך איתה למוכר.

"היי ילדה יפה! איך אני יכול לעזור לך?" מוכר שנראה כבן 20 פנה אליה.
איך הוא מדבר אליה? מי הוא בכלל?!
הסתכלתי עליו בכעס והידקתי את אחיזתי במותנה של קייטי, מבהיר לבן זונה הזה של מי היא.
איך הוא מדבר אליה ככה כשאני פה?!
"וואה וואה. תרגיע אריה, אין צורך לסמן טריטוריה. אולי היא האחת שצריכה לעשות את זה." הוא העביר מבט על פניי בחיוך, הסתכלתי עליו ואז עליה בשאלה.
היא התחילה לצחוק בקול אחרי כמה שניות של שקט, לא מצליחה לרסן את עצמה.
מה קורה פה?
המשכתי להביט בהם בבילבול.
רק אני יכול לגרום לה לצחוק ככה בן זונה!
"הומו. גיי. אוהב בולבולים. מתרומם. איך שלא תקרא לי, אני בהחלט, אבל בהחלט, לא בעיניין שלה חתיך" הוא קרץ והרמתי גבות בשעשוע והפתעה.
עכשיו הבנתי.
הצחוק של קייטי הוגבר והתאפקתי לא לצחוק בעצמי, מנסה לשמור על מבט רציני ומאוכזב.
ההצגה הזאת לא עבדה לזמן רב והתחלתי לצחוק בעצמי אחרי כמה שניות.
"סליחה, סליחה.. אני- פשוט" אני מגמגם, מנסה להסביר למוכר את הכוונה שלי.
"אני יודע. השגת לעצמך אוצר, ואתה רק מנסה לשמור עליו מגנבים. אני מבין את זה" הוא מחייך ומנקה את הדלפק.
הנהנתי לו בחיוך.
היא חתיכת אוצר, ואני חייב להיזהר אחרת יגנבו לי אותה.
"טוב.. טוב. וואו! יואי מה בא לך?" קייטי מחייכת כשהיא מנגבת דמעת צחוק, מסדירה את הנשימה שלה.
"אני הולך על הגלידת... דרדסים" אני מחייך כשאני קולט גלידה כחולה בטעם דרדסים.
הולך להיות לזה טעם של מסטיק מגעיל, מסוג הדברים שרק ילדים קטנים אוהבים ואני יודע את זה.
אבל אני לא יכול לשלוט ברצון העז שלי לאכול דרדס.
"יואי, זה הולך להיות דוחה." היא אומרת.
"נכון." אני מאשר.
"אני לא אתן לך מהגלידה שלי" היא אומרת ברצינות.
"אל תבכי כשתרצי לאכול דרדס ואני לא אהיה מוכן לחלוק איתך" אני מחייך וקורץ לה
"אז, שתי כדורים של דרדסים בשבילי ו.. קייטי מה בא לך?" אני שואל, מרוצה מעצמי על הבחירה הנוראית שעשיתי.
"כדור של קרמל מלוח" היא מחייכת במתיקות למוכר.
"כדור?" אני מרים גבה
"אני אסתדר עם אחד. שלא תחשוב לרגע שאני אתן לך משלי." היא מגחכת ומוציאה את הארנק.
על הגופה המתה שלי!
אני מושיט לו במהירות שטר, הוא מגחך כשהוא רואה את המבט העצבני בעיניים שלה.
"שלא תע-" "תשמור את העודף." אני קוטע אותה בחיןך, לוקח את הגביעים מהידיים שלו והולך לשבת על הכיסא איפה שהשקיות.
היא באה אליי בעצבנות.
"יואי! שילמת על כל כך הרבה היום, הגלידות זה כבר ממש יותר מי-" אני קוטע אותה בנשיקה.
"כל עוד" נשיקה "אנחנו ביחד" נשיקה "אני הולך" נשיקה "לשלם. על. הכל" נשיקה נשיקה נשיקה.
היא מסתכלת עליי בחיוך שהיא לא יכולה להסתיר, לחייה אדומות וחיוך מובך על פניה.
חיוך מסופק על פניי כשאני טועם את גלידת הדרדסים, מסתיר כמה מגעילה היא באמת.
"אני רואה בעיניים שלך כמה אתה סובל, אידיוט. אל תנסה אפילו לזייף את זה" היא מגחכת ומלקקת את הגלידה שלה, הגלידה הכל כך מגרה וטעימה שלה.
וואו אני אוהב קרמל מלוח.
זה יהיה יותר טעים מדרדסים.
"אני לא יודע על מה את מדברת" אני לוקח ביס גדול, או זאת הייתה טעות.
טעות גדולה.
יש לזה טעם של סוכר, צבעי מאכל ומסטיק בזוקה.
אני בולע בקושי, מזייף קולות סיפוק ומלטף את בטני כאילו טעים לי.
"מממ ממממ מממ. פשוט יאמי!" אני מחייך והיא מסתכלת עליי לפני שפורצת בצחוק.
אני מרים גבה.
"משהו מצחיק?" אני שואל בשעשוע, ידיה רועדות כשהיא לוקחת את הטלפון ומצלמת אותי מחייך.
היא מסובבת את המצלמה אליי, ואני פותח את עיניי בהפתעה וצחוק.
הפה שלי כחול, כחול ראדיואקטיבי.
אני לא מצליחה להחזיק את החיוך שלי ומתפרץ בצחוק, אנשים משולחנות אחרים בוהים בנו אבל כל כך לא אכפת לי.
אני מושך אותה לנשיקה למרות התנגדותה, צובע את פיה בכחול ומסתכל עליה בסיפוק.
"עכשיו ממש רואים שסימנתי טריטוריה." אני מגחך למבטה בעצבני-משועשע.
"אני שונאת אותך" היא ממלמלת, מנגבת את שפתיה במפית.
"גם אני אוהב אותך." אני קורץ, לא מצליח להוריד את עיניי מהיופי שלה.
אני הולך להינשא לבחורה הזאת.
.
.
.
אני יודעת פרק קצר אבל האחד הבא ארוך יותר בהבטחה