אהבה מכאיבה

פרק 16

נ.מ יואי
"הוא נראה כל כך מוזר.. פשוט שוכב שם. הזוי שאין פה מישהו שיעיר הערה סרקסטית על המצב" קולה של קייטי נשמע לידי, וכאב לי העובדה שלא יכולתי להביט בה.
להגיד משהו. כל דבר.
"נאע אני רגיל, הוא כל הזמן ככה באימונים. בקושי עושה משהו, מתעצל." גייק דיבר ורציתי לצרוח עליו לסתום.
פאקינג שקרן.
מה הוא מנסה לעשות בזה שהוא אומר את זה?
להרשים אותה או משהו?
אם כבר הוא האחד שלא עושה כלום.
אולי אני לא הכי טוב. אבל אני מקום שני.
לא טוב מספיק
קול חזק צעק במוחי אך התעלמתי ממנו.
אני עדיין מעל הבן זונה הזה.
"אוקיי" קייטי גיחכה כלא מאמינה, מחזיקה בידי חזק יותר ונצמדת אליי מעט.
היא לא מרגישה בטוחה.
אני אפילו לא צריך פאקינג לראות אותה כדי להבין את זה.
"בנוגע למה שקרה באותו היום.." גייק התחיל לדבר, אך קייטי קטעה אותו.
"די. אני לא רוצה לדבר על זה. לא פה." הייתה נימה מתחננת בקולה.
מה קרה באותו יום? באיזה יום?
פאק! אני שונא את זה שאני לא יכול לעשות כלום.
אפילו להחזיק לה את הפאקינג יד אני לא יכול.
אני כמו חמצן בחדר.
"כן אבל בכל זאת, אני רק רוצה שתדעי. אני לא מצטער על מה שקרה. את התלבשת נורא חשוף והתאפרת זנותי, והתחלת איתי לגמרי. ממש זרקת את עצמך עליי. אל תאשימי אותי שכעסתי. בסופו של דבר הפסקתי." הוא אמר שוב, קולו כועס ורציתי להעיף לו אגרוף כל כך חזק.
על מה לעזאזל הוא מדבר?
מה קרה בניהם?
התלבשה חשוף?
התאפרה זנותי?
מה לעזאזל קורה פה?!
מה קרה בניהם?
פאק החוסר ידיעה הזה יהרוג אותי.
היא התחילה איתו?
היא לא רצתה אותו אחרי זה?
הוא כעס?
כמה כעס?
אני בטוח שאם בחורה זורמת איתי ואז פשוט עוצרת אני אכעס מעט, אבל בלב.
ובהחלט לא אאשים אותה על משהו או אגיד שאני לא מצטער.
"כן אבל.. אתה קיללת אותי וגם לקח לך הר-הרבה זמן לפני שהתנתקת ממני. אתה לא זזת עד שסיימת להשאיר לי את הסימן על צווארי גייק. הייתי צריכה להסתיר את זה עם איפור כדי שאנשים במסיבה לא יתחרפנו" קייטי מילמלה שוב, אוחזת בידי חזק יותר.
היא מפוחדת.
ידה רעדה.
במסיבה? סימנים על הצוואר?
אלוהים זה הוא עשה לה את זה!!
כשהיא חיבקה אותי ובכתה והצוואר שלה היה מלא בהיקים.
הבן זונה קילל אותה?
הוא לא שיחרר עד שהוא סיים?
מה לעזאזל?!
אני אהרוג אותו אני פאקינג אהרוג אותו!!
אני לא מאמין שהוא נגע בה.
הוא גרם לה לבכות.
הוא. גרם. לקייטי. שלי. לבכות!!
"לא את לא פאקינג תדברי איתי ככה!" גייק שאג לפתע ושמעתי גרירת כיסא וצעדים חזקים.
לא. לא. לא. לא לא לא!!
הוא מתקדם אליה.
הוא נשמע אלים.
תתרחק!!
גרהארד איפה אתה?!?! דמיאן?!?!
זאת אחותך הקטנה תחזור!!
"אני לא עשיתי שום דבר לא בסדר. שלא תוציאי לי מוניטין של אנס או משהו את מבינה אותי?!?! זאת אשמתך! את אשמה! לא עשיתי כלום לא פאקינג בסדר!!! מה את רוצה להרוס לי את החיים?! שלא תעזי לדבר ככה!" הוא צרח עליה ושמעתי את הנשימות הקצרות והמהירות שלה.
קולו נשמע מהצד השני שלי, איפה שקייטי נמצאת.
תתרחק פאקינג ממנה!!
"א-אתה מכאיב לי" היא מלמלה, הידיים שלה כבר לא מונחות עליי.
הוא מכאיב לה.
הוא פאקינג מכאיב לה.
אני לא יכול לעשות כלום.
אני. לא. יכול. להגן. עליה.
איפה אתם?!
"ס-סליחה. אתה צ-צודק. ז...זאת אשמתי. התלבשתי חשוף. סליחה שדיברתי ככה" היא גימגמה, פחד טהור נשמע בקולה ויכולתי לדעת שהיא בוכה ובטח גם רועדת.
פאקינג פאק אל תתנצלי!
תראי לבן זונה הזה מה זה!
תבעטי לו בביצים ורוצי!!
תתקשרי למשטרה.. לאבטחה לרופא למישהו!!
אני לא יכול להגן עלייך קייטי קייט.
את צריכה מישהו שיכול.
פאק את צריכה להגן על עצמך בייבי.
כמה זמן אני אמור להיות בקומה המטומטמת הזאת?

נ.מ קייטי
"היי הכל בסדר פה? קייטי?" דמיאן נכנס לחדר כשגייק תופס בידי בחוזקה, כנראה משאיר סימן ובמהירות משחרר ממני כשהוא שומע את קולו של אחי.
"הכל טוב. נפל לי הטלפון." גייק מלמל והסתכל עליי במבט של 'אל תגידי מילה', לוקח את הטלפון שלו מהכיס ועושה כאילו הוא מרים אותו מהרצפה.
"קייטי? למה את בוכה?" דמיאן ניגש אליי במהרה, מנגב את דמעותיי ומסתכל עליי בדאגה.
"ס..סתם. קשה לראות את יואי ככה" מלמלתי, מנסה להתעלם מהמבטים שגייק נועץ בי.
אלןהים למה המסיבה הזאת התקיימה בכלל.
למה התלבשתי כל כך חשוף, או שמתי את האיפור הזה. למה התחלתי איתו בכלל.
הייתי חייבת להסתבך אה?
מטומטמת.
דמיאן חייך אליי בידיעה וגרר כיסא, מתיישב לידי.
"ג'לי" הוא זרק לגייק את מה שביקש, גייק תפס בחיוך.
דמיאן החזיק בידי, מניח את זרועו על סימני הטרי והכואב וגורם לי להתכווץ.
די קייטי תתאפסי על עצמך.
אל תתני לו לדעת שכואב לך.
זייפתי חיוך לדמיאן והחזרתי את תשומת ליבי ליואי, מתעלמת מזרועי השורפת.
גרהארד נכנס בשקט לחדר, כשכל מה שנשמע זה נשימותיו הרדודות, גורר כיסא ומתיישב צמוד ליואי מצידו של גייק.
"גייק מה אתה עושה פה?" גרהארד שאל בישירות, גורם לכולנו להסתכל עליו בהפתעה.
זה חצוף.
אני אוהבת את זה.
בבקשה גרהארד רק תעשה שהוא ילך.
תצעק עליו, תכה אותו, תעיף אותו.
תגרום לו להרגיש לא שייך.
די קייטי זה לא מגיע לו.
הוא לא עשה כלום.
"מה? אסור לבקר חבר מהקבוצה?" דמיאן שאל בחיוך מוסתר, מגחך מעט.
אין סיכוי שהוא הגיע לפה בגלל יואי.
הם לא מכירים אחד את השני.
אין סיכוי שיואי יתקרב אליו.
אני מקווה לפחות.
"אתה לא מכיר אותו. הוא אף פעם לא דיבר עליך או איתך. גייק אל תשחק איתי משחקים, מה אתה באמת עושה פה" ארס נשמע מקולו של גרהארד, וגייק תקע בו מבטים מבולבלים.
"אני ראיתי את הבן אדם מתמוטט על הרצפה! המאמן החדש לא מכיר אותו בכלל והוא בדרך לכאן! קדימה, בן אדם. הוא מהקבוצה שלי ואכפת לי ממנו. זה לא מספיק?" גייק זייף ניאום מטומטם והשתמש בהמון תנועות ידיים.
הוא קולט איפה הוא?
הוא לא נראה אפילו טיפה עצוב.
גרהארד הנהנן בשקט, עדיין מביט לכיוונו של יואי.
התייפחתי בשקט, שונאת את זה שכולם כאן כל כך חזקים ורק אני בוכה כמו תינוקת.
"אתם.. אתם יכולים להשאיר אותנו לבד לקצת? בבקשה? אני.. אני רוצה לדבר איתו" גרהארד ביקש במבוכה, וגרם לי ולדמיאן לקום במהירות מהכיסא ולמלמל כמובן.
גייק קלט לאחר כמה שניות שכולנו מסתכלים עליו ומחכים שיקום, הוא קם בחוסר ברירה והתמתח, לוקח את הזמן עד שיצא מהדלת, פותח אותה בשבילי ובשביל דמיאן.
שנאתי לעבור בדלת שהוא פותח.
אבל אני לא רוצה שאף אחד יחשוד בכלום.
התיישבתי עם דמיאן בחדר המתנה, גייק מצידי השני, גורם לי להרגיש כאילו רק שנינו פה.
ולא, לא בקטע טוב.
בכלל.
.
.
.
סוווווו עוד פרק!!
שחכתי לשאול, לפני כמה פרקים קייטי קיבלה התקף פאניקה בגלל שלא הייתה עם איפור.
זה היה מוגזם? לא יודעת. לא רוצה להוציא אותה מעצבנת כו משהו, המטרה היא שתאהסו את הדמויות ואמי כאן לשמוע דיעות!!