אהבה מכאיבה

פרק 9

נ.מ קייטי
"מה לעזאזל את עושה זונה מטומטמת?!" אבי צרח והעיף בקבוק זכוכית שהתנפץ על הקיר מאחוריי.
הוא היה כל כך קרוב לפגוע בי.
אלוהים למה אמרתי ליואי ללכת?
אני בטוחה שהוא לא חשד בדבר. רק אבא לא שפוי היה מגיב אחרת בסיטואציה הזאת.
הבעיה זה ששלי אלים גם כלפיי, לא רק כלפיו.
"אבא בבקשה תירגע.." מלמלתי בפחד, מעיניי נזלו דמעות ורעדתי כולי, מפחדת מהאדם שאני קוראת לו אבא.
"מה לעזאזל את עושה?! ככה חינכתי אותך?! להסתובב עם בנים מטומטמים?! להשתעשע אצלי בסלון?! איזה מין זונה את! את אמורה לשמור את עצמך לחתונה! להיות חפץ יפה להסתכל עליו ולא מעבר! לראות ולא לגעת!!! מה לעזאזל לא ברור בזה פאקינג אישה מטומטמת?!!?! מה עשיתי שמגיע לי בת כזאת מה" אבי צרח בעצבים, מושך בשיעורתיו והולך מצד לצד בעצבנות.
"סליחה אבא. סליחה אני לא התכוונתי. זה לא יקרה שוב. אני מבטיחה. סליחה" התנצלתי, מנסה להרגיע אותו, לא יודעת מה להגיד ואיך, לא בטוחה מה ישגע אותו ומה יגרום לו להירגע.
"סליחה לא פאקינג תעזור עכשיו!! איך לעזאזל אני אדאג שהבת הזונה שלי תפסיק להיות כזאת?" הוא שאל את עצמו, מסתובב בחדר עם מבט תוהה על פניו..
נחנקתי ממילותיו, הגוש בגרוני התפרץ, הדמעות לא הפסיקו לנזול ונצמדתי לקיר, כמה שיותר רחוק ממנו.
דמיאן לא פה לעזור לי. אני לא יודעת מתי הוא יחזור.
יואי הלך ובטוח לא יחזור כדי שאבא שלי יהרוג אותו.
אין מי שיציל אותי. אני צריכה להציל את עצמי.
הבטתי לצדדים בניסיון למצוא דרך מילוט, נראה שאבי קלט את זה והתקדם אליי במהירות.
התחלתי לרוץ לצד, מועדת אחורה כשאני מרגישה משיכה בשיערי.
"מטומטמת" הוא מילמל וזרק את השיער שתלש ממני על הרצפה, מרים אותי מידיי וגורר אותי אחריו.
"אבא די בבקשה. אבא אני אוהבת אותך בבקשה תפסיק. זה לא אתה" מלמלתי בלחש, מפחדת ממה שעומד לבוא.
"אנחנו עומדים ללמד את קייטי קייט הקטנה לקח נכון?" דיבר בעיקר לעצמו, מבט פסיכוטי יצא מעיניו כשהתקדם ביחד איתי למטבח.
ניסיתי להיאבק בו. באמת שניסיתי.
אך אפילו דמיאן לא הצליח להביס אותו. איזה סיכוי כבר יש לי?
הוא פתח את מגירת הסכום
"מוזר. יכולתי להישבע שהיו פה סכינים" מילמל בבלבול, המצבי רוח האלה שלו אלוהים!
מצד אחד הוא רותח ופתאום הוא נשמע רגוע ומבולבל. אני לא יודעת איך להתנהל איתו.הוא הצמיד אותי לקיר, מניח את ידו סביב גרוני אך לא לוחץ.
"בבקשה" מלמלתי בפחד, לא יודעת כבר מה לעשות.
אין שום דבר חד שאני יכולה להגיע אליו. אפילו מחבת או משהו אין סביבי.
אני אבודה.
אגרוף חד פילח את פניי וצרחתי מבהלה וכאב.
"ד-די ב-בבקשה" דיברתי בקושי בזמן שחנק אותי, מרגישה את האוויר נלקח מריאותיי, מנסה לבעוט בו ולהתפרע, אך אני רק מבזבזת את האנרגיה שלי ואת האוויר שכל כך חסר לי.
"א-אב-אבא" מלמלתי בקושי, נלחמתי בזה שעיניי לא יעצמו, מנסה להכניס אוויר לריאותיי הנואשות.
"קייטי!!" דמיאן רץ הביתה בצרחה, קולט אותי במטבח ורץ אליי, בועט באבי מאחורה וגורם לו לשחרר אותי.
הוא התחיל לפוצץ את אבי מכות, קרב שלם התחולל שם, קרב שלא התרכזתי בו. כי הייתי עסוקה בזוג עיניים כחולות אחרות שהביטו ישירות אליי.
"סליחה קייטי. קדימה תישארי איתי קייט. בבקשה" יואי ניענע את ראשי, כנראה מנסה לשמור עליי בהכרה.
אך היה מאוחר מידי. והעיניים שלו כבר לא הספיקו, התחלתי לראות נקודות שחורות עד שלבסוף האפלה לקחה אותי איתה, סוחפת אותי לתחושת רוגע מפתיעה.