אהבה מכאיבה

חלק 19

כעבור עשרה ימים
נ.מ יואי
"היי! היי! אני חושבת שהוא מתעורר!! רופא??" שמעתי קול של אישה לידי אך לא זיהיתי אותו.
פאק.. האור הזה פאקינג מסנוור.
הגרון שלי מרגיש כאילו הוא עולה בפאקינג להבות.
"מ-מים?" השתעלתי, שרף לי לדבר.
שרף לי הכל.
פאק אני ער?
קומה מזדיינת.
סוף סוף יצאתי ממנה.
כבר לא כואב לי.
לא כל כך.
זה דווקא כאב שאני רגיל אליו.
לא נורא בכלל.
היו לי גרועים יותר.
הרגשתי מים שזולגים לגרוני ובלעתי בקושי, נחנק מהקור שלהם.
אלוהים.
אני לא יודע כמה זמן עבר אבל זה היה פאקינג נוראי.
החוסר יכולת לעשות משהו.. אלוהים.
רגע.. קייטי! קייטי!! איפה קייטי?!
פתחתי את עיניי יותר במאמץ, מנסה לראות את הדמות המטושטשת מולי.
"אמא?" שאלתי, מזהה את השיער המתולתל השחום והעיניים הכחולות שלה, החיוך שלה שמרגיע כל אחד.
"כן יואי! אמא" היא חייכה והרגשתי את ידיה מחבקות אותי, הושטתי לה חיבוק בחזרה בקושי, להזיז את הידיים שלי הרגיש כמו גיהנום.
אבל זאת פאקינג אמא שלי והיא פאקינג שמחה שאני חי ואני פאקינג הולך להחזיר לה חיבוק לא משנה כמה כואב זה יהיה.
אחרי דקות היא התנתקה ממני, ראייתי הסתדרה.
דמעות עמדו בעיניה.
"ממש הפחדת אותי" היא מילמלה בחיוך עצוב.
פאק אני לא מאמין שגרמתי לה להרגיש ככה.
הסתכלתי לצידי השני, והנה היא. המשוגעת הקטנה.
"היי לילי" מלמלתי בחיוך, שולח את ידי לאגרוף.
"אידיוט. ממש הדאגת את אמא. לא אותי כאילו, מה אכפת לי." היא מילמלה, מתעלמת מהאגרוף שלי ומגלגלת עיניים.
אבל שביל יבש של דמעות היה בפניה.
היא בכתה.
כי אחיה הגדול פאקינג חשיב לה.
אבל לימדתי אותה לא להראות רגשות.
לימדתי אותה להיות חזקה. והיא פאקינג תלמידה נהדרת.
הלוחמת המשוגעת הקטנה שלי.
אני אשרוף את העולם אם מישהו יפגע בה.
"כן כן. שקרנית אחת. אני בטוח שהתגעגעת לבדיחות שלי" קרצתי לה ונשענתי על הכרית, מתיישב.
פאק זה קשה.
"אבא?" שאלתי את אימי אך היא הנידה את ראשה בשלילה.
"עבודה" היא מילמלה בחיוך עצוב.
אבל לא הייתי מופתע.
אפילו לא מאוכזב.
לא יודע למה ציפיתי.
עבודה תמיד מקום ראשון.
אבל זה בסדר. אני מעריך.
זה לא קל לגדל שני ילדים עם אישה שלא עובדת.
ואנחנו צריכים את הכסף.
זה בסדר.
הוא בן אדם טוב.
אני בטוח שהוא פשוט לא יכל להשתחרר.
"איפה.. כולם? גרהארד? הקבוצה? קייטי?" שאלתי, מתפלל בליבי שהם הגיעו.
אלוהים בבקשה שאני חשוב להם כמו שהם חשובים לי.
"כולם היו פה כל הזמן. הכרחתי אותם לרדת למטה לאכול קצת. גרהארד ודמיאן. ומי זאת קייטי? הבלונדינית? היא חשובה לך" אימי שאלה בחיוך צדדי, מקווה שהבן שלה סוף סוף מצא אהבה.
"את מכירה אותה אמא. השכנה שלנו. וזה כלום, אני מבטיח" שיקרתי.
היא יודעת מתי אני משקר.
"אה קייטי הזאת! נכון. כן. אין סיכוי שיש לך רגשות אליה" היא חייכה כשומרת סוד.
"איכס. בנים" אחותי מילמלה מהצד, גורמת לי לסובב את ראשי אליה בשעשוע.
"כמו שצריך לילי. בנים זה איכס." הודדתי אותה, מסרב להאמין שאחותי אי פעם תצא עם בנים.
אלוהים אני אערוף את הראש לבחור הראשון שיסתכל עליה לא במקום.
"שקט יואי." אימי מילמלה בגיחוך.
"לילי את זוכרת את הדרך לקפיטריה? אני אביא לך כסף ותקני לך כמה מתוקים שם. גרהארד דמיאן וקייטי אמורים לשבת שם באיזה שולחן. אולי בנגמין. את תמצאי אותם" אימי חייכה והושיטה ללילי שטר של 20 דולר שהיא לקחה בשמחה, מדלגת לעבר הקפיטריה.
היא כבר זוכרת את הדרך לקפיטריה?
כמה זמן הייתי פה
"כמה זמן הייתי פה?" שאלתי את השאלה שעברה בראשי מהרגע שקמתי.
"עשרה ימים ילדון. ממש עשית איחור אופנתי." אימי חייכה וליטפה את ידי.
היחידה שיכולה לקרוא לי ילדון ולצאת מזה בלי עונש.
אלוהים עשרה ימים?
"תקשיב, יואי.. הרופא אמר לי איזה משהו, אבל אני רוצה לשמוע את זה ממך. יש משהו שאתה רוצה לספר לי?" היא שאלה, לפתע מבטה הפך עצוב, דואג.
השמחה נעלמה מעיניה כלא הייתה.
פאק מה האידיוט אמר לה?
זין. לא אידיוט יואי הוא הציל את החיים שלך.
פאק כן אידיוט! מה הוא אמר לה שגרם לה להיראות ככה?
הסתכלתי עליה בשאלה ודאגה אמיתית.
רגע- פאק!
החתכים? אין מצב שהוא אמר לה.. נכון?
פאק אידיוט ברור שכן!
הם בטח החליפו לי תחבושות, והחליפו לי בגדים לחלוק המזוין הזה.
וגרהארד יודע.
אלוהים גרהארד יודע! ברור שאמא שלי תדע.
רשמתי לעצמי לדבר איתו אחרי שהיא הולכת.
הרמתי את השמיכה מעליי, מסתכל על רגלי החשופה, תחבושות חדשות בנות כמה שעות היו על הפצעים הכבר לא כל כך טריים האלה.
פאקינג פאק! פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאקקקק!!!!
היא ראתה מה עשיתי והסיטה את עיניה, לא מצליחה להסתכל לי בפנים.
"אמא. אני-" "למה יואי? למה" היא קטעה אותי כשדמעות בעיניה.
אלוהים מה עשיתי?
היא בכתה ללא הפסקה, גרמתי לאמא שלי להישבר.
למה לעזאזל אני כל כך דפוק.
אסור היה שהיא תגלה.
אסור פאקינג אסור.
רופא דפוק.
פאקינג פאק.
אלוהים היא גילתה.
אני לא יכול לדמיין איך זה לאמא לגלות שהבן שלה פוגע בעצמו.
הבן הבכור שלה.
הזכר היחיד שלה.
"אמא אני יכול להסביר.." "מה יש להסביר יואי? מה?! אל תנסה לשקר לי. זה אתה עשית. יואי.. אני אוהבת אותך כל כך. אתה הבן שלי. למה שתעשה את זה? זאץ אני?" היא האשימה את עצמה.
"לא אמא! זאת לא את!" תיקנתי אותה, מסרב לתת לה לחוש רגשות אשמה אפילו לרגע.
"זה פשוט.." נאנחתי "נכון ש.. שממש קשה לך, ואת מתגעגעת לאבא, ואין לך כוח, את עייפה ויש פשוט הרגשה של המון כאב נפשי? אז.. את.. לא יודע. את מעשנת? אוכלת? רואה סדרה? מציירת? יוצאת להליכה?" שאלתי אותה, והיא הנהנה בפרצוף אדום מדמעות.
"כשמאוד קשה לי אני נוהגת לצאת להליכות, ואם במצב ממש רע אני מעשנת. אבל במיקרים נדירים" היא הסבירה את מה שכבר ידעתי.
שמתי לב.
ברור ששמתי לב, זאת אמא שלי איך אפשר שלא?
כשהיינו רבים, או כשל-לילי היה קשה, או כשהיא תפסה אותי בוכה, למרות שהפעם האחרונה שהיא תפסה אותי הייתה לפני שנים, אני עדיין זוכר, איך היא נוהגת לצאת להליכות כשקשה לה.
לחזור בריח של בושם טרי.
לא היה קשה לחבר אחד ועוד אחד.
"אז.. כשלי ממש קשה, ואני מרגיש שהכל יותר מידי, אני אוהב להחליף את הכאב במוח לכאב בגוף, כי זה כאב הרבה פחות נורא, וזה עוזר לי" מלמלתי בחיוך עצוב, מסרב לתת לדמעות אפילו לעלות לעיניי.
היא הסתכלה עליי, עצב ברור נשקף בפניה והיא הנהנה בראשה בעצב.
הסתכלתי עליה בשאלה.
"אנחנו מוציאים אותך מזה יואי. אני מבטיחה לך. אתה לא חוזר לזה. כשקשה לך אתה תבוא אליי, או לגרהארד" היא חייכה חיוך שומר סוד "או לקייטי" היא לחשה וחיוך טיפשי עלה על פניי.
ברור שהיא שמה לב.
אני כזה שקוף?
"אני פה בשבילך. מחזיקה לך את היד כל הדרך. ותדע, שאתה לא איכזבת אותי אפילו לא לשניה. אני לא ידעתי שזה אפשרי אבל אני אפילו יותר גאה בך על הדרך המדהימה שלא ידעתי שאתה עובר. כל כך גאה" היא אמרה בחיוך ודמעות חדשות נוספו לעיניה, ידיה החזיקו בלחיי בחזקה והיא נשקה למצחי.
מספיק בזה כדי שאשבר ואתחיל ליילל כמו ילד קטן מולה.
כמו תינוק.
והיא החזיקה אותי בידיה ועירסלה את גופי, מחזיקה בי בחזקה ומשעינה את ראשי על כתפה.
"אמא כאן יואי. ואני לא הולכת לשום מקום" היא אמרה על כתפי בזמן שהדמעות לא הפסיקו לנזול מעיניי.
"אני אוהב אותך אמא"
.
.
.
"Imagine being loved the way you love"
סו עוד פרק!
ייגיגיגייגיגייגגייגג
* קולות התפחלצות *
יצאתי מהמחסום כתיבה והצלחתי לסיים את הפרק סוף סוף!!!
עוהדת על עוד פרק, מאמינה שלא יקח יותר מידי זמן עד שיצא.
תצביעו, תגיבו, ותמליצו לחברין שלכם על הספר המגניב שלי😎
סתם צוחקת (או שלא🤨)