אהבה מכאיבה

פרק 3

נ.מ יואי
איך שראיתי אותה עם הסימנים האלה על הצוואר שלה.. אלוהים!
אני נשבע שהייתי ככה קרוב ללרצוח כל אחד במסיבה הזאת רק כדי לוודא שהבחור שעשה לה את זה לא יצא משם בחיים.
יואי, תירגע.
היא לא שלך.
אלוהים הלוואי והיא הייתה.
בסופו של דבר, לפי איך שהיא סיפרה את זה, היא נכנסה לקטע עם איזה בן זונה, וכשנמאס לה, הוא הפסיק.
הבחור לא עשה דבר לא נכון.
(חוץ מלגעת בבחורה שלי)
אבל הוא גרם לה לבכות.
מה שגורם לי לחשוב שהיא דילגה על חלק בסיפור.
נראלי.
לא יודע.
פאק!.
אני לא יודע כבר איך להתנהג עם הבחורה הזאת, והראש שלי בהאנגובר עוד מאתמול.
זה הדבר היחיד שזכרתי. שהיה לה סימנים, היא בכתה לי על החזה, וזהו.
מאז הכל שחור.
פשוט קמתי במיטה שלי בבוקר, עם בקבוק מים לידי.
מעניין מה קייטי עושה עכשיו.
לא! לא אידיוט! לא מעניין!
אני חייב להפסיק עם האובססיה הזאת שיש לי אליה. אחיה נמצא איתי בקבוצה. דמיאן בחור טוב ואח גדול שאוהב אותה, ובמקרה גם חבר שלי. אני לא יכול לעשות לו את זה. ואני לא יכול לעשות את זה לקייטי. אני אפגע בה.
איך אני מוצא דרך להעיף אותה מהראש שלי?
את הרגליים הארוכות שלה, הצורת גוף הזאת שלה, העיניים האלה.. השיער הזה שמתנופף ברוח, החזה שלה שלוקח את תשומת לב של כל אחד, בחורה או בחור.
האוהל שנוצר במכנסיי הסיח את דעתי ונאנחתי.
"פאק" מלמלתי ונכנסתי למקלחת, מנסה לשטוף את המחשבות הסוטות בראשי על אחותו הקטנה של חבר שלי.
אחותו. הקטנה. של. חבר. שלי.
הזין שלי עמד חזק כשדמיינתי אותה, והמחשבות שלי נהיו אפלות מרגע לרגע.
הנחתי את ידי על קצה איברי, מדמיין את פיה עוטף אותו בזמן שהזזתי את ידי מהר יותר ויותר, מדמיין בכל שניה את קייטי.
את החזה החשוף שלה מתחתיי, את הקולות מציצה שנשמעים בחדר, את הידיים שלה חופנות את שק האשכים שלי בחזקה, ובעיקר, דמיינתי אותה צועקת את שמי כשגמרתי, איתה, בתוכה.
"זין" מלמלתי כשנשענתי על הקיר כדי לא לאבד שיווי משקל בזמן שהנוזל הלבן פגע בקיר, נשטף על ידי זרם המים הקרירים.
אני חייב לשחרר ממנה כבר.
היא לא רוצה אותי. ואני מאונן עליה כמו איזה סוטה במקלחת שלי.
אלוהים מה לא בסדר אצלי?
יצאתי מהמקלחת ושמתי מגבת סביב פלג גופי התחתון, שם מכנס קצר נעלי ריצה וגופיה רחבה.
הפעלתי שירים ושמתי אוזניות, אומר לאימי שאני יוצא לריצה קטנה בזמן שידעתי שזה שקר.
פתחתי את הטלפון והתקשרתי אליה.
לדריה.
"10 דקות אני אצלך" מלמלתי וניתקתי.
יודע טוב מאוד שאני אתחרט על זה.
אבל אני צריך מישהי, ודריה ואני הולכים טוב ביחד.
לא חיכיתי לשמוע את תשובתה כי ידעתי מה היא תהיה.
היא אובססיבית אליי.
ואני מניאק אנוכי על כך שאני מנצל את זה.
אני יודע.

נ.מ קייטי
"מה לעזאזל קרה כאן?!" שמעתי את אבי צועק מלמטה והתכווצתי בפחד.
אוי לא.
מה עשיתי?
אני יכולה להישבע שעברתי על כל פינה בבית.
שטפתי והברקתי, פיניתי את הסלון, פיזרתי בושם, שטפתי כלים.
מה שחכתי?
"קייטי!!!!!!!" הוא צרח ומיהרתי לרדת אליו, מנסה להסתיר את הרעידות שלי.
"אבא?" שאלתי בשקט כשהלכתי לאיפה שהקול שלו הגיע, בכניסה לשירותים.
"מי. לעזאזל. הקיא לי על הפאקינג רצפה?!" הוא צרח והרים את ידו, גורם לי להתכווץ בפחד.
"אלוהים. את משגעת אותי!!!!" הוא צרח והעיף משהו שהיה על השידה אל הרצפה, קול ניפוץ נשמע בחדר.
"מה הולך פה?" אחי נכנס לשירותים בשקט, מביט בקיא היבש על הרפה ששחכתי לנקות.
איך שחכתי מהשירותים לעזאזל?
הבטתי אל דמיאן עם דמעות נוצצות בעיניים ואז הבטתי בחזרה אל אבי.
"ס-סליחה אבא. אני כל כך מצטערת. הייתה לי בחילה באמצע הלילה ו.. כנראה פספסתי את השירותים ושחכתי לנקות. א-אני אנקה את זה. עכשיו. סליחה" מלמלתי, שונאת את הדרך שקולי נשבר ואת הפחד שאני לא מצליחה להסתיר כשאני מביטה לאבי בעיניים.
"לא אל תצטערי! אין לה שום סיבה להתנצל!" דמיאן צרח ומעדתי אחורה כשהוא דחף אותי מעט כדי לדבר עם אבי פנים מול פנים.
"אתה שם לב לפאקינג התנהגות שלך?! אתה מפחיד אותה!!! הילדה שלך רועדת לך מול הפנים וזה פאקינג אשמתך!!! תתעורר!!!! מה עובר עליך?!?!? מאז שהיא מת-" הוא נקטע בידי סתירה מצלצלת.
מעדתי לאחור ונשענתי על הקיר, מסרבת להאמין למה שראו עיניי.
אבא הכה את דמיאן.
דמיאן החזיק בלסתו והרים את מבטו לאבי, מבט זועם ופגוע על עיניו.
"את. תנקי את הפאקינג חרא הזה. אתה. שלא תעז לקלל מולי, ושלא תעז להזכיר אותה. שום דבר לא פאקינג עובר עליי ילד חסר תועלת" אבי קבע ויצא מהדלת, משאיר את דמיאן עם סימן על הפנים ואותי עם דמעות.
הוא לא.. אני לא מאמינה שהוא עשה את זה.
התקדמתי לדמיאן והזזתי את ידו מהמקום הפגוע, מזדעזעת לגלות סימן סגול על לחיו, פוערת את פי מתדהמה.
"אני לא מאמינה שהוא.." לא יכולתי להוציא את המילים מפי.
"את מופתעת? זה היה חייב להגיע מתישהו. הוא משתגע מיום ליום. רק חיכיתי לראות מתי הוא ישבר." דמיאן אמר בצחוק מריר, מזיז את ידי מפניו
"פשוט תנקי את זה. אני הולך לשים קרח. וקייטי, תתרחקי ממנו. תשמרי מרחק ותשדלי לעשות רק מה שהוא מבקש ולא מעבר. אני לא רוצה שהוא יפגע בך" הוא מילמל והנהנתי, כבר לא יכולה להחזיק את הדמעות שנזלו מעיניי במהירות.
לקחתי מגב והתחלתי לשטוף את הרצפה.
אנחנו פשוט חוזרים לשגרה כאילו הכל כרגיל עכשיו? כאילו כלום לא קרה? כאילו הכל בסדר?
אבל שום דבר לא בסדר.
מעכשיו, הכל הולך להשתבש.
כלום לא פאקינג בסדר.
התיישבתי על האסלה והחזקתי בראשי, מנסה להתשתלט על הכאב ראש שנוצר מהבכי הרב.
הלוואי שיואי היה פה.
מבלי לשים לב הרמתי את הטלפון והתקשרתי אליו, לא לקח לו יותר מצילצול לענות לי.
"קייטי?" הוא שאל, אבל הגבתי רק בהתייפחות קטנה.
"קייטי?! את בסדר? קייטי? דברי אליי!" הוא אמר בלחץ ושמעתי צחוק של.. בחורה מהצד?
"יואי נו בוא לפה. קר לי בלעדיך" מישהי אמרה והרגשתי את ליבי נשבר.
"קייטי תתעלמי. איפה את? אני בדרך." הוא אמר ורק סימנתי בראשי לא קטן ומיואש.
"עזוב. לא משנה" אמרתי בלחש וניתקתי לו.
הוא לא חייב לי כלום.
אין לי שום זכות לכעוס עליו.
בכיתי יותר חזק על האסלה, נושכת את שרוולי כדי לא להשמיע קולות
הלוואי והייתי יכולה פשוט להיעלם.
.
.
.
אוקיי פרק קודם אמרתי שאני אעלה ב6 הצבעות אבל פשוט לא יכולתי!
זה לוקח יותר מידי זמן ואני שונאת להשאיר אתכן ככה בלי פרק למרות שכבר כתבתי אותו.
תצביעו, תגיבו, פרק הבא יעלה בעוד כמה ימים