אהבה מכאיבה

חלק 25

נ.מ קייטי
"מה לעזאזל?!" צרחה מקפיאת דם נשמעה מאחוריי יואי וקפאתי במקומי.
מיהרתי להתעשת על עצמי לאחר כמה שניות של שוק, יוצאת ממתחת יואי ומסדרת את בגדיי בחזרה במקום.
"אני נשבעת זה לא כמו שזה נראה" אמרתי, לא מצליחה להביט בעיניו אפילו.
פאק פאק פאק!
כמה זמן הוא פה? מה הוא שמע? אלוהים מה הוא ראה?
"זה בידיוק כמו שזה נראה. אני וקייטי, קייטי ואני" יואי חייך חיוך זחוח והסתכלתי עליו בכעס.
אלוהים הוא לא יודע לסתום???
"אל תקשיב לו. זה כלום. הוא מטומטם. הו-הוא אני פש-פזוט.. נשכבתי על המיטה כי ראיתי שהוא לא כאן ואז נרדמתי, וכשקמתי הוא היה מעליי וצחק לי בפנים. הוא בידיוק בא לשפוך עליי מים כדי להעיר אותי אבל תפסתי אותו בזמן. זה באמת לא מה שאתה חושב שזה. ועכשיו הוא מנצל את הסיטואציה בשביל פאקינג בדיחה מטומטמת" בלעתי את רוקי בפחד, ממלמלת את השקר הראשון שחשבתי עליו.
אלוהים אפילו אני לא מאמינה לעצמי.
"קייטי תפסיקי פאקינג לשקר לי!!! יואי מה לעזאזל?! חשבתי שאתה פאקינג חבר שלי." דמיאן התקרב למיטה של יואי באיום, ויואי המשיך לשבת שם ברוגע.
איך הוא פאקינג רגוע עכשיו?!
נעמדתי בין המיטה של יואי לבין דמיאן שההתנשא עליי בגובהו, הנחתי את ידיי על חשיהו ודחפתי אותו אחורה.
"תירגע. הוא פצוע" מלמלתי בפחד.
אף פעם לא ידעתי איך להשתלט על דמיאן כשהוא כועס.
"להירגע? היא אומרת לי להירגע!! תגידי לי את פאקינג מפגרת??? מכל הבחורים שיש, את יואי? את פאקינג יואי?! עזבי את זה, את בת 14? 15? את באמת פאקינג צריכה בחור עכשיו?!! לא! את פאקינג לא. וזה יואי. אני לא אתן לו להפוך אותך לאחת מהפאקינג זונות שלו!! קייטי את לא פאקינג מכירה את הבן של זונה הזה. אני כן. הוא מתייחס לנשים כמו לגרביים. כל השחקנים ככה. אני לא אכחיש, גם פאקינג אני. אבל את אחותי. והוא יודע טוב מאוד שהוא חצה קו אדום שלא פאקינג חוצים!!!" הוריד בראשו בלט כשהוא צעק כל מילה בארסיות, רעדתי תחתיו ובלעתי את רוקי.
"אתה מנסה להיות מניאק בכוח?? אתה חושב שהייתי יוצא עם אחותך אם היא הייתה סתם אחת?? אתה חושב שהייתי משתמש בה? אתה פאקינג צוחק עליי? אתה לא מכיר אותי כמו שאתה חושב. אני לא יוצא איתה כי זאת אחותך הקטנה. אני לא יוצא איתה כי אני רוצה לסמן עליה וי. אני לא יוצא איתה כי היא נראת כמו דוגמנית. אני יוצא איתה כי אני פאקינג אוהב אותה! כן. אוהב אותה. ואני לא אתן לאף אחד, כולל לאחיה הגדול, לעמוד בדרך שלי. רוצה להיכנס למכות עם בחור פצוע? בבקשה. אבל אל תלך אליה לבכות כשהאגו שלך האחד שיחזור פצוע." יואי חימם את דמיאן יותר, אך לא יכולתי להתעלם מדבריו.
הוא יוצא איתי כי הוא אוהב אותי.
אוהב. אותי. לא משנה כמה פעמים אשמע את זה, זה לא ימאס עליי.
הוא לא יתן לאף אחד לעמוד בדרכנו? פאק כמה חמוד הוא יכול להיות?
נראת כמו דוגמנית? אויש אני נמסההה.
רגע קייטי לא הזמן. או המקום. פאקינג פאק!
"יואי! תשתוק! דמיאן. בבקשה. בוא נדבר על זה לפני שאתה מחליט החלטה פזיזה. תירגע. בבקשה. תתעלם ממנו, אתה יודע כמה הוא מת על לעצבן אנשים. בבקשה תפסיק להסתכל עליו, תסתכל עליי" הושטתי את ידי והורדתי בכוח את ראשו של דמיאן מטה כך שעכשיו הוא מסתכל בעיניי בזעם שנראה בבירור בפניו.
"די. תירגע. בוא נדבר על זה" אמרתי שוב בדאגה, דמעות של לחץ עמדו בעיניי.
"קייטי אין על מה פאקינג לדבר. מה חשבת לעצמך? יואי? באמת? החוק הכי חשוב בין בחורים זה לא לגעת באחות הקטנה של חבר. אבל כנראה שאנחנו לא פאקינג חברים. כנראה שטעיתי כשחשבתי שאפכת לו ממני. כנראה שטעיתי כשהיה לי אכפת ממנו. טעיתי כשפאקינג דאגתי לו. ואת יודעת מה הכי מבאס? טעיתי כשחשבתי שאכפת לך ממני. את ידעת שזה הדבר האחרון שאני רוצה שתעשי, אז רצת וקפצת על ההזדמנות? פאק. אפילו על חברים שלי אני לא יכול לסמוך לידך. תודה פאקינג רבה. לשניכם." דמיאן אמר בכעס וניער את ידי מגופו, יצא, טרק את הגלת ולא הסתכל לאחור.
נשארתי באותה תנוחה שהוא השאיר אותי, לא הסתובבתי לאחור אל יואי גם כשהוא קרא בשמי. הדמעות לא הפסיקו לנזול מעיניי ולא הצלחתי לנשום. אפילו לא ניסיתי. הרגשתי כגופה. אכפת לי ממנו. אכפת לי ממנו כל כך שזה כואב. איך נתתי לזה לקרות? איך נתתי לעצמי להישאב לדבר הזה ככה? ל"זוגיות" הזאת? אם באמת אפשר לקרוא לה ככה. דמיאן מכיר את יואי טוב משאני מכירה. מה אם הוא צודק? מה אם יואי באמת רוצה להשתמש בי ואז לזרוק אותי? דמיאן רוצה רק בטובתי. נכון? למה לו לשקר לי? הוא לא ישקר לי.
הקטע העצוב הוא שהוא היה יותר מאוכזב מכועס.
המבט הזה על הפנים שלו כשהוא עזב? לעולם לא אוכל להוציא אותו ממוחי.
"קייטי? בבקשה תעני קייט אני לא התכוונתי שזה יקרה" יואי נעמד מולי וניער את ראשי, הרמתי את עיני אליו.
"גם אני לא התכוונתי שזה יקרה. סליחה יואי. אבל אני ואתה? מה שזה לא יהיה נגמר. זה אפילו לא היה." אמרתי בעצב, מוחקת את הדמעות מפניי ועוקפת אותו, פתחתי את הדלת אך ידו תפסה בשלי וסובבתי את ראשי אליו.
"שחרר" אמרתי באדישות, אדישות שלא הרגשתי כרגע.
סערת רגשות שלמה הייתה בתוכי.
"קייט בבקשה. אל תתני לו להשפיע עלינו. תני לי הזמדנות. קדימה, תני לי לסיים את העשרה דייטים שהבטחת לי" הוא אמר בכאב, דמעות נצצו בעיניו, דמעות שגרמו לי להיזכר בפעם האחרונה שבכה בזרועותיי.
משכתי באפי בעצב.
"יואי. שחרר" אמרתי שוב בכעס, והוא שיחרר בחוסר רצון, והמשיך להביט בעיניי לכמה שניות שקטות, עד שנעמדתי זקוף, ועזבתי.
לא הסתכלתי לאחור.
למרות שכל. כך. כל כך. רציתי.
.
.
.
"הכל הולך להיות גרוע יותר לפני שהוא נעשה טוב יותר"