אהבה מכאיבה

פרק 31

*כעבור חודשיים*
נ.מ יואי

"אני באמת חייב ללבוש את זה? זה כל כך.. רשמי!" התבכיינתי לקייטי כשהיא זרקה עליי חולצה מכופתרת שחורה.
אנחנו יוצאים לאיזה ארוחת ערב מפונפנת עם דודים שלי שלא ראיתי שנים וחברים של אבא שלי.
השתחררתי מהבית חולים אתמול, וכמובן שישר הוא מיהר למצוא דרך להראות את זה לכל העולם.
אני לא מתלונן, אבל היה נחמד אם הוא היה בא לבקר לפחות פעם אחת בכל הזמן שהייתי בבית חולים.
הוא אפילו לא אמר לי באופן אישי שאנחנו יוצאים, הוא שלח לאמא שלי הודעה.
כאילו רציני?
אני מבין, באמת.
הוא עסוק. יש לו עבודה, יש לו חיים, חברים.
אבל הוא שוכח שהעבודה השניה שלו היא להיות אבא.
הוא שוכח שזאת גם עבודה במשרה מלאה.
"כן יואי. אתה חייב. קדימה, למה אתה כל כך בבאסה?" קייטי משכה את ראשי מטה כך שאסתכל עליה ולא אבהה בחולצה הדפוקה הזאת.
הבטתי בעיניים הירוקות-כחולות שלה, שנראו מתחננות שאלבש את החולצה ואפסיק להתבכיין.
גלגלתי את עיניי והורדתי את החולצה שלבשתי, קייטי במיידית נהייתה אדומה ובהתה בשריריי.
הרמתי גבה כשהיא לא הזיזה את המבט שלה שטייל על פלג גופי העליון.
"את רוצה תמונה?" גיחכתי, למרות שבבירור נהניתי מהתשומת לב היתרה שהיא מקדישה לזה.
לא התאמנתי כבר הרבה זמן, והשרירים שלי נחלשו ונהיו פחות בולטים, אבל איכשהו היא עדיין נהנית להסתכל עליהם.
אלוהים אני אוהב אותה.
היא מלמלה מילים לא מובנות ומיהרה להסתובב, או אין מצב!
תפסתי במותניה וסיבבתי אותה בחזרה שתביט בי, הצמדתי את גופה לדלת הארון ככה שהיא צריכה להרים את ראשה מעלה כדי להביט בפניי.
"אני אוהב כשאת בוהה בי ככה. באמת שאלתי אם את רוצה תמונה, את יודעת, לא אתנגד שתהיה לך איזה תמונה שלי תלויה בלוקר" קרצתי לה והיא חייכה.
"דפוק אחד. אם אני אוריד חולצה לידך אני שמה כסף שאתה לא תוכל להוריד מבט אפילו אם תנסה, אז אל תשחק לי קדוש אחד." היא חייכה ודחפה אותי אחורה.
אלוהים האישה הזאת עוד תוביל למותי.
הכחול בעיניי התכהה, לסתי התעדקה במחשבה עליה חסרת חולצה.
חסרת חזיה, חסרת מכנס, תחתונים..
פאק יואי תתרכז!
לא הזמן, לא הזמן.
אל תתקשה אל תתקשה..
פאק! מאוחר מידי.
הדם זרם מראשי ישירות לאיברי כשלא הצלחתי להפסיק לדמיין את קייטי תחתיי.
"את חייבת להיזהר במילים שלך לידי." מלמלתי כשכיפתרתי את החולצה.
"אוי תשתוק. ותמהר כבר. צריך למצוא לך בגדים לפני שמוצאים לי" היא ממלמלת והרמתי גבה.
"למה תזכירי לי?" שאלתי, היא רצתה שקודם נוודא שיש לי בגדים מתאימים ורק אז נצא לקנות לה משהו.
"כי אני צריכה להתאים את השמלה שלי לבגדים שלך! אם אתה תבוא בלבן ואני אבוא באדום זה לא יתאים וניראה לא קשורים! יואי כבר אמרתי את זה, קצת פוקוס!" היא גילגלה את עיניה והסבירה לי בפעם המי יודע כמה את אותו הדבר.
"למה אנחנו צריכים להתאים בגדים? אני מבטיח לך כולם שם ידעו שאת שלי בלי קשר לבגדים שלנו" מלמלתי, מסיים לכפתר את החולצה ומסתכל על המבט המרוצה והמעט מובך שלה.
"זה נראה מושלם. זה יושב עליך ממש יפה, אתה נראה כמו גבר מאפיה ככה. תיזהר לא לקחת איתך אקדח אה?" היא התבדחה, מתעלמת מהשאלה שלי ובוחנת את החולצה על גופי.
"ואנחנו צריכים להתאים בגדים כי ככה יואי. זה חשוב לי, אוקיי?" היא שאלה בחיוך, זורקת זוג מכנסיים שחורים גם הם על המיטה.
"אם זה חשוב לך זה חשוב לי" נישקתי את אפה והסתכלתי בשאלה על המכנסיים.
"אתה צריך למדוד אותם גם. אני רוצה לוודא שזה הולך ביחד לפני שנצא לשופינג. אני לא רוצה שנחזור ואז נגלה שהיינו צריכים לקנות לך עוד משהו חוץ מנעליים ואז נצטרך לצאת שוב" היא מחייכת ומושכת אותי לנשיקה קצרה, מתרחקת לפני שאני מספיק להעמיק אותה.
"לא לא. אתה לא מחליף מכנס מולי. לך לשירותים, חרמן" היא ממלמלת בגיחוך כשאני פותח את הרוכסן.
"אוי אלוהים. נשים. מה יקרה כשנשכב? את תכריחי אותי להוריד בגדים בחדר ליד ולכסות את עצמי עם מגבת?" אני מגחך, אבל פניה נהיות פגועות ואני ממהר להתחרט בי.
"קייטי לא התכוונתי לשום דבר כזה. אני מצטער לא רציתי להלחיץ אותך או משהו. מה קרה?" התקרבתי אליה והרמתי את פניה שיביטו בעיניי, פאק אידיוט! למה הייתי חייב להגיד את זה?
להגיד מה? אין לי מושג אפילו מה פגע בה.
"תירגע. אין לך על מה להתנצל. אני שמה כסף על זה שאין לך מושג אפילו מה אמרת לא בסדר" היא מצחקקת ומלפפת את זרועותיה סביב עורפי  מושכת אותי לחיבוק.
"טוב, את צודקת. ממש אין לי מושג. אבל תגידי לי שאני אוכל לתקן את זה." אני מחייך, מעביר את ידיי למאחוריי גבה, מלטף אותה בעדינות.
היא קוראת את הפנים שלי כמו ספר פתוח.
"זה מפריע לך? שאנחנו לא.. אתה יודע.. היינו אינטמיים עדיין?" אפילו מבלי להביט בפניה אני יודע כמה אדומות ומובכות הן.
"לא. זה לא מפריע לי שלא 'היינו אינטמיים' עדיין. אני לא מתכוון להפעיל עלייך לחץ קייטי. אני אוהב אותך, גם אם תכריחי אותי להסתובב עם ביצים כחולות במשך שנים. אני מוכן לחכות כמה שתרצי עד מתי שתרצי ואיך שתרצי." אני מחייכת ונושק לשתפיה בעדינות, ממהר לקחת את המכנס ולהחליף אותו באמבטיה.
"נו? זה בסדר?" אני יוצא והיא מסתכלת עליי ונושכת את שפתיה, מעבירה את פניה מטה ומעלה על גופי.
או המבט הזה.. אני לא אשרוד את האישה בזאת.
איך היא מצפה ממני לשלוט בעצמי כשהיא מסתכלת עליי ככה?
"מושלם" היא מחייכת וחוזרת להסתכל על עיניי, מתעכבת רגע יותר מידי על שפתיי וגורמת לי לגחך.
"אני יודע שאני מושלם את לא צריכה להגיד את זה" אני מחייך למבטה.
"דיברתי על הבגדים" היא מגנה, בבירור משקרת.
"אה הא. שנינו יודעים שדיברת על הגבר מאחוריהם" אני עושה פלקס עם ידי ומנשק את שריריי, גורם לה לצחוק בקול.
תמיד כשהיא צוחקת, העיניים שלה נעצמות והיא מחזיקה בבטנה.
כל. כך. יפה.
מיהרתי לצלם תמונה לפני שהיא תשים לב, וזרקתי את הטלפון בחזרה למיטה.
"אוקיי.. אוקיי.. בוא נסכם שזה גם הבגדים וגם הגבר מאחוריהם?" היא מחייכת, מתקרבת אליי.
"או-" היא קוטעת אותי בנשיקה, עומדת על קצות אצבעותיה ומושכת אותי מטה אליה, ובידיוק כשאני יוצא מהשוק ומנסה לקחת את השליטה, היא מתרחקת ומסמנת לא בראשה.
"אם נתחיל להתנשק אנחנו לא נעצור. בוא. צריך לצאת, אני צריכה למצוא שמלה שחורה או בצבע נורא כהה. והארוחה בעוד כמה שעות! אנחנו צדיכים למהר!" היא נועלת את הנעליים שלה בחזרה ואני מרים גבה.
"כמה שעות? את רוצה להגיד לי שיש לנו כמה שעות ואת צריכה למהר? כמה זמן, לעזאזל, אפשר לבחור שמלה?" אני שואל בזעזוע, לוקח בגדים רנדומלים מהארון ונכנס לשירותים להחליף.
"אוי יואי זה חמוד. אתה לא מבין אפילו את הדבר הכי קטן לגבי נשים!" היא צוחקת כשאני יוצא.
הסתכלתי עליה, היא לובשת את הגקט שלי.
שלי.
"אוי, זה מפריע לך שלקחתי אותו? סליחה. אני אוריד אות-" "לא!" אני קוטע אותה כשהיא באה להוריד את הגקט.
"כלומר, אל תורידי אותו. אני אוהב את המחשבה שתסתובבי עם הריח שלי כשאנחנו בחוץ" אני מחייך למבטה המובך.
"אלוהים אתה לא מדבר על הגקט שלך כאילו סימנת עליי טריטוריה." היא אומרת כלא מאמינה, גורמת לי לגחך.
"טוב, כמו שאני מכיר את העולם גברים אחרים יתקעו בך מבטים שיגרמו לי להתחרט שאני לא באמת מסמן עלייך טריטוריה" אני צוחק והיא נראת מעט כועסת, אך לא יכולה להוריד את החיוך שנוצר על פניה.
"גברים.." היא ממלמלת כשיוצאת מהחדר שלי ומושכת אותי בידה.
"נשים!" אני אומר בחזרה כשהיא גורמת לי למעוד מעט בטעות מהמהירות שהיא הולכת בה.
אפילו לא הספקתי לצעוק שלום לאימי לפני שיצאנו מהבית, ממהרים ל-.. אני אפילו לא בטוח לאן.
.
.
.
סוווווו פרק!
תודה על התגובות וההצבעות, לא מבינות אפילו כמה זה חשוב לי😭