אהבה מכאיבה

פרק 13

נ.מ יואי
"מאדאם" אמרתי לקייטי בחיוך כשפתחתי את דלת המכונית, מחווה לה להיכנס פנימה לפני שנכנסתי אחריה וסגרתי את הדלת.
נתתי לנהג את שם המסעדה והוא התחיל בנסיעה, הרדיו התנגן בשקט על מנגינה נעימה, וקייטי הייתב נראת מדהים מתמיד.
"השמלה הזאת נראת מדהים עלייך" אמרתי בחיוך, רואה אותה מתפטלת תחת מבטי.
היא בקושי יכלה להסתכל בעיניי, הסמיקה כל פעם שנוצר בנינו קשר עין, ורגליה היו סגורות וצמודות חזק אחת לשניה מאז שנכנסה.
או כן. היא בהחלט נגעה בעצמה כשאמרתי לה. ואהיה מופתע אם היא לא חשבה עליי תוך כדי.
"היא מבליט לך את העיניים." המשכתי את המחמאה, מקבל מבט מהנהג שרומז 'היא לא בקטע שלך' אבל וואו. אם הוא רק היה יודע.
השמלה הזאת בהחלט הבליטה את העיניים המשגעות שלה. ועוד המון חלקים אחרים בגופה.
חשופה, אך לא מידי.
"ועוד חלקים אחרים" לחשתי באוזנה, עורה הצטממר תחת שפתיי.
"את מתרגשת?" ניסיתי להתחיל שיחה שוב, בזמן שאני הצד היחיד שמדבר.
היא הסמיקה והביטה מטה שוב, עדיין לא מביטה לעיניי.
"קייט אני יודע שלפני רגע גמרת בזמן שחשבת עליי. אבל אנחנו מנסים לצאת לדייט הגון, וזה לא יקרה אם אני אהיה היחיד שמדבר. כן אני יודע אני מדהים ולראות אותי גורם לך לרצות לגמור בתחתונים בלהבלה הבנו. תצטרכי ללמוד להתאפק פנתרה. כי אני יותר טיפוס של דייט עשירי" לחשתי וקרצתי לה בסוף המשפט, גורם לנשימתה להיעצר ואז להתחיל לצחוק בקול.
"או יואי. מה שאתה לא יודע, זה שלא גמרתי כשחשבתי עליך. גמרתי כשחשבתי על גרהארד. ואני לא מצמידה רגליים כי אני חרמנית ורוצה לגמור בתחתונים. אני מצמידה רגליים כי אין לי תחתונים" היא לחשה באוזני ואיברי עמד כמו טיל, עצבים זרמו בורידי למה שהיא אמרה על גרהארד.
וואו. הבחורה הזאת בהחלט יודעת איך לשחק.
היא חייכה ונשענה על כתפי, מודעת טוב טוב למה שהולך בתוכי כשהיא עושה את זה.
הילדה המשוגעת הזאת.
היא הפילה אותי מהרגליים כבר מזמן, ואני שבוי שלה לנצח.

נ.מ קייטי
אני יודעת שאנחנו יוצאים רק יומיים, ורק עכשיו הדייט הראשון שלנו, אבל אני מרגישה כאילו אני מכירה אותו שנים.
טוב תכנית אני באמת מכירה אותו שנים.
כנראה בגלל זה השיחה כל כך זורמת, אנחנו יושבים במסעדה כבר 40 דקות ולא הפסקנו לדבר לרגע.
הוא גורם לי לצחוק כל כך חזק שהבטן שלי כואבת, אני מרגישה בנוח להזמין לידו מה שאני רוצה, ומרגישה בנוח לצחוק את הצחוק האמיתי שלי.
האחד הפחות נשי, הפחות מעודן, הפחות יפה.
והוא לא העיר לי על זה לרגע.
"אנחנו באמצע מסעדה מה אתה עושה?!!" צעקתי בחיוך כשהוא דחף שתי חתיכות ציפס לנחיריו ושלוש לפיו, פוזל בכוונה עם העיניים ומורח קצת קטשופ על פניו.
"אתה לא נורמלי!" צעקתי בחיוך כשהמלצר בא לבדוק אם אנחנו רוצים להזמין עוד משהו, ראה את יואי, ואז התחיל לצחוק והסב את תשומת לב המסעדה לשולחן שלנו.
"א-או-אוקיי. את-אתם רוצים עוד משהו?" המלצר ניגב עם ידו את עיניו, מנסה לחזור לפרצוץ רציני, לוקח את מבטו ליואי שהעמיד פני נעלב כשהציפס עדיין בכל חור בגופו, והמלצר חזר לצחוק.
כל המסעדה הסתכלה אלינו בחיוך.
כל הבנות דפקו לי מבטי מוות.
כל הגברים רצו לשבת פה במקומי ואת יואי בתור החבר הכי טוב שלהם.
אבל ההבחור הזה תפוס.
תפוס על ידי.
השכנה מהבית ממול.
גרהארד הוציא את הציפס מאפו, אוכל את הציפס שבפיו, מנקה את פניו עם ידיו, הביט בי והתיישב על הכיסא בפיסוק רגליים, נשען אחורה ומשדר מבט רציני.
הסתכלתי עליו והרמתי גבה, מסתירה כמה שאני מגורה מתחילת הדייט שלנו, ואלוהים, עכשיו? הישיבת בוס הזאת שלו העבירה זרמים חשמליים בגופי.
ונראה היה כך גם בשאר בנות במסעדה.
כולן הסתכלו עליו במבטים רעבים, נואשים אל גבר כמוהו.
שידרתי להן מבטי כעס, שיפנו את מבטן מהגבר שלי.
שלי.
הוא שם לב וציחקק, חוזר להתיישב רגיל, מצמיד את גופו לשולחן ומביט ישירות בעיניי
העיניים הכחולות האלה שלו.. אלוהים איך אני אמורה לשרוד עוד עשר דייטים כאלה??
"את כל כך יפה פנתרה. אני פשוט רוצה לקרוע את השמלה הזאת ממך. הידיעה שאת לא לובשת תחתונים ולפי הדברים שמסתכלים עליי כל הדייט גם לא חזיה אני מניח.. את לא יודעת מה את עושה לי" הוא לחש כשפניו קרובות לשלי, לא שמתי לב אפילו כמה נצמדתי לשולחן ככל שהוא התקרב גם.
ברור שהוא ראה שאני בלי חזיה.
היה קשה לפספס, פטמותיי עמדו כמו טיל כל פעם שהוא נשם.
השפתיים שלנו ריפרפו אחת על השניה, ולרגע זה הרגיש כאילו רק אנחנו בעולם.
נוגעות לא נוגעות, מבט רעב התעורר על פניו, איברי עיקצץ והיה כל כך קשה לא לקחת את ידו ולבקש ממנו לעשות לי פלאים.
הצמדתי את פי לשלו, יודעת טוב מאוד כמה כוח זה נותן לו שאני התחלתי את הנשיקה.
הוא לקח פיקוד במהרה, משתןקק לזה לא פחות ממני.
לשונו חקרה את פי, שפתו מצצה את שלי, וחשבתי שאגמור רק מהנשיקה שלנו.
הצמדתי את רגליי אחת לשניה, עד שרגלו באה ופתחה אותן, מונעת ממני לעצור את הרטיבות שנזלה מאיברי, או לעשות משהו שנוגע לאיבר המעקצץ שלי, שנואש למגע אנוש. מגע שלו.
"את שובבה את יודעת את זה" הוא התנתק מהנשיקה והצמיד את מצחו לשלי, גורם לי לפתוח עיניים ולהביט לעיניו.
"אני יודעת טוב מאוד שאתה מגורה לא פחות ממני" אמרתי, רואה את ניצוץ השעשוע בעיניו.
"רוצה לבדוק?" לחש בשקט, ובידיוק לפני שבאתי להרים את רגלי לאיברו, נואשת להרגיש אותו, כיחכוך מהמלצר נשמע.
"אני.. אני מצטער להפריע לכם. אבל אה- הנה החשבון שלכם, אני מצטער אבל השולחן הוזמן לעוד חמש דקות מעכשיו." הוא דיבר במובכות ופחד, יואי היה נראה כאילו הוא עומד לרצוח אותו.
"אוקיי. תודה" חייכתי ולקחתי ממנו את החשבון, הוא נראה אסיר תודה כשברח משם.
"אתה לא מתכוון אפילו להציע לשלם?" גיכחתי כשהוצאתי מזומן.
200. השארתי טיפ מכובד למלצר המסכן שפחד על חייו.
"נאע נראלי שאת מסתדרת טוב מאוד" הוא חייך, קם מהשולחן ומסדר את מכנסיו, האוהל שנוצר במכנסו בלט והוא נאנח בכעס.
"איך לעזאזל אני אמור ללכת עכשיו?" הסתכל לעייני בכעס, כעס מזויף.
"לאט ובזהירות" קמתי גם, הולכת באלגנטיות למרות תחושת הרטיבות שכיסתה את כל אורך רגלי.
הוא ליפף את ידו סביב כתפי, ממלמל ביי לבחור שעומד ביציאת המסעדה, ופותח לי את הדלת לאובר שהזמין.
יואי נתן לנהג את שם הרחוב, ונשענתי על כתפו, מרימה את מבטי לקו לסתו, ראו שהוא התגלח לפני שבא לפה.
"אהבתי אותך יןתר עם זקן. עכשיו אתה נראה כמו תינוק מגודל" חייכתי וירדתי עליו, יודעת שהוא אוהב את המשחקים האלה.
"טוב, אם כבר, עדיף להתאים את המראה שלי לאישיות שלי לא?" הוא חייך, מעביר בעדינות את ידו על ירכי.
נראה שהוא אפילו לא שם לב שעשה את זה.
התחממתי בתוך זרועותיו,מרגישה את השינה סוחפת אותי אליה.
ובכנות? הרגשתי בטוחה בזרועות שלו. לא פחדתי להירדם כשהוא מחזיק אותי.
וההרגשת ביטחון הזאת הייתה מעל ומעבר בשבילי.
.
.
.
טוב נו אתן יודעות שקשה לי לסרב לכן וזה ממש מרושע לנצל את זהההה
תודה על התגובות ועל ההצבעות.
הפעם באמת זה הפרק האחרון להיום!!
אני אגיד לכן את האמת קצת במחסום כתיבה, לא מצליחה להתקדם מעבר לפרק 19.
אבל בשביל זה כתבתי הרבה פרקים לפני שהתחלתי להעלות לא?
בכל מקרה, שתפו אותי בדיעות שלכן.
אשמח לכל ביקורת.