המטרידן מהרכבת

הפגישה

נקודת מבט: נועם

איזה כיף היה במפגש קוראות. ראיתי את כול החברות שלי ואת הסופרות שאני הכי אוהבת וקניתי את הספרים שהכי חיכיתי לקנות.

התיישבתי ברכבת במושב של ארבע ריק והתפללתי שאף אחד לא ישב לידי, אף פעם לא אהבתי לשבת ליד אנשים. כול פעם שהתיישבו לידי אנשים הם הוציאו אותי מהריכוז ולא יכולתי לקרוא.
הוצאתי מהתיק את הספר שהייתי באמצע שלו שמתי את הסימניה על השולחן והתחלתי לקרוא. אחרי שתי תחנות שלא ישבו לידי איזה מישהו התיישב מולי. הסתכלתי לראות מי התיישב לידי וראיתי את הבן אדם הכי חתיך בארץ. לא בארץ בעולם!
העיניים הירוקות אפורות שלו מהפנטות ושאני לא אתחיל לדבר על הגוף השרירי שלו.

הוא הסתכל עליי תפס אותי מסתכלת עליו על חם וגיכך, הסמקתי וניסיתי להמשיך בשלי. אחרי כמה דקות של שקט הוא לקח את הסימניה שהייתה על השולחן והתחיל לסובב אותה כאילו מתעניין,
״על מה הספר?״ שאל אותי וחיכה לתשובה. באיזה קטע אתה נוגע לי בדברים?!
״לא עניינך״ וחטפתי ממנו את הסימניה בפרצוף עצבני
הוא הסתכל עליי בפרצוף משועשע וענה ״הבנתי״ ולקח את הטלפון שלו והתחיל להקליד משהו, חזרתי לקרוא ואחרי כמה דקות של שקט הוא מחליט לשבור אותו ״אהבה מעוותת הוא רומן סקסי ומדליק על חיבור מפתיע בין שני אנשים שלא היו אמורים להתחבר. זהו הספר הראשון בסדרת טוויסטד, וניתן גם לקריאה כספר העומד בפני עצמו.
אזהרה: הספר כולל זכר אלפא שתלטן, תוכן מיני מפורש ושפה בוטה. אם אתם מחפשים גיבור מתוק ואהוב, הספר הזה לא נועד עבורכם. מומלץ לקריאה לקהל בוגר בלבד. נשמע מעניין״ הוא קרא מהטלפון שלו בחיוך ואני רציתי לשבור את הלסת המעוצבת הזאת.
״תביאי לי לקרוא״ וניסה לקחת ממני את הספר
״אם תיגע בי או בדברים שלי אתה תקבל סטירה מצלצלת״ אמרתי בחיוך ארסי ובטון רציני למוות.
הסתכלתי על הלוח והתפללתי שהתחנה הבאה היא התחנה שלי ולצערי יש עוד תחנה אחת אמן והוא ירד בה.
״איך קוראים לך?״ שאל בסקרנות. הוא עדיין ממשיך לנסות לדבר איתי!? אני אהרוג אותו! אני רק רוצה לקרוא בשקט.
״זה לא עניינך״ אמרתי בחוסר עניין
״וואו איזה שם יפה זה. לי קוראים אדם״ אמר בשעשוע אבל אני לא הבנתי מה משעשע פה, הוא מבזבז לי את הזמן.
הרכבת עצרה בתחנה אחת לפני התחנה שלי התפילות שלי לא נענו והוא לא ירד הוא המשיך להסתכל עליי כאילו אני הדבר הכי מעניין בחיים שלו, ״תפסיק להסתכל עליי״ אמרתי בלי להסתכל עליו
״את יפה״ בן כמה אתה בכלל שאתה ככה מרשה לעצמך לדבר אליי  ״באסה לך, עכשיו או שתפסיק לסתכל עליי ולדבר איתי או שתעבור מקום״ אמרתי באדישות והמשכתי לקרוא, ניסיתי לפחות...
״למה שאני אעבור מקום ולא את?״ אמר כאילו הוא איזה ילד קטן
״אני הייתי פה קודם״ עניתי באותו אופן ילדותי, ככה אתה רוצה לשחק?
״ואם אני אגיד שאני לא רוצה?״
״אז אני אצרח שאתה נוגע בי בלי רשותי, אז כדאי לך לקום וללכת״ התקרבתי אליו ולחשתי, אם זה לא מבריח אותו אני לא יודעת מה כן.
משום מה הוא מסתכל עליי משועשע ובלי להגיד כלום קם ועבר מקום.
תודה לאל הוא הלך, הוצאתי את הנייד שלי ושלחתי לאבא שלי לצאת לכיוון של הרכבת.
אחרי חמש דקות הגעתי לתחנה שלי וירדתי מהרכבת והתחלתי לצאת לכיוון היציאה. הסתכלתי על החנייה ולא ראיתי את אבא שלי אבל מה שכן ראיתי זה את המכונית הכי יוקרתית והכי יפה שראיתי בכול חיי הסתכלתי עליה ופתאום אדם יצא מהתחנה רכבת והלך לכיוון המכונית היוקרתית. אני בשוק של מי המכונית הזאת? שלו? מה זה אכפת לי בכלל למזלי הוא לא שם לב אליי.
באותו רגע שאמרתי את זה בליבי אדם הסתובב והסתכל עליי עומדת ומחכה לאבא שלי. ואם זה לא מספיק אז הוא היה חייב להתקדם לעברי
בחיוך משועשע. ״אל תגידי לי שאישה כמוך נוסעת באוטובוס״ הסתכלתי עליו ולא עניתי לא. ״את רוצה טרמפ?״ אמר ברצינות
חייכתי בחיוך לא מאמין ואמרתי ״אתה רציני? אתה תתן לפשוטת עם כמוני להיכנס למכונית שלך?״
״א. זה לא המכונית שלי וב. כן אני רציני. את רוצה?״ פתאום אתה ג׳נטלמן מעניין...
״לא, תודה. מעדיפה להיחטף במקום אחר״ חייכתי חיוך מזויף והתפללתי שאבא שלי יגיע.
הוא הבין את הרמז והלך. אין לי כוח יותר ליום הזה, את כול היום הוא הרס לי.
הוצאתי את הטלפון והתקשרתי לחברה הכי טובה שלי, משי. משי היא הילדה היחידה שאני אוהבת היא תמיד מחוייכת ונחמדה ההפך ממני,
היא אוהבת אנשים ואני שונאת אותם. היא ענתה ישר אחרי שני
צילצולים והתחלתי לספר לה מה קרה עם אדם או איך שאני קוראת לו ׳המטרידן מהרכבת׳ תודה לאל שהסיוט הזה נגמר ולא אצטרך לראות אותו יותר.