המטרידן מהרכבת

פרק 2

נקודת מבט:אדם

קמתי מהמיטה והסתכלתי על חדרי חושב על איך אשרוד את היום הראשון בבית ספר.

אני קם מהמיטה והולך לחדר ארונות אני לובש טי שירט שחורה וגינס כהה. אני מסתכל על עצמי במראה, רואה את השקיות השחורות מתחת לעיניים ואת עיניים האדומות שלי. לא ישנתי דקה בלילה רק חשבתי עליה וחקרתי עליה.
קוראים לה נועם והיא בת 16 כיתה י׳ לא מצאתי באיזה בית ספר היא לומדת או איפה היא גרה אבל המחשבה שהיא גרה קרוב אליי נמצאת בראשי ולא עוזבת, היא אומרת לי לחזר אחריה, לעקוב אחריה ולצפות בה. ועם המחשבה הזאת אני הולך לשטוף פנים ולצחצח שיניים אחרי זה אני אתקשר לדוד שלי ציון, דוד שלי הוא בלש פרטי אם אביא לו את הפרטים שלה הוא ימצא לי איפה היא גרה.

נעלתי נעליים לקחתי את התיק שזינה סידרה לי אתמול ועליתי במעלית. זינה היא העוזרת בית שלנו. אני לא גר בביניין פשוט ׳יחידת הדיור׳ שלי מרוחקת מהבית ושקועה בתוך האדמה. זו לא באמת יחידת דיור זה בית ממש אבל ככה אני קורא לזה ואף אחד לא מתווכח איתי. היחידה שלי בנויה משלוש קומות: בקומה הראשונה יש את הכניסה ואת הסלון ומטבח וזו הקומה היחידה שיש בה חלונות שמשקיפות על החצר כול שאר הקומות הן מתחת לאדמה, בקומה השנייה יש את החדר שינה שלי ואת החדר אורחים למרות שאני לא אוהב אורחים ובקומה האחרונה יש את החדר כושר שלי, את כול המחשבים שלי ואת חדר ביליארד ויש שם גם כניסה צדדית לחניון הפרטי של במשפחה שלי.

אבא שלי אוהב מכוניות יוקרה אז יש לנו חניון מאובטח עם מלא מכוניות יקרות, שיקרתי לנועם לגבי המכונית אמרתי לה שזו לא המכונית שלי בשביל שלא תדע שאני עשיר אבל האמת היא שזו כן המכונית שלי. לקחתי את המפתחות של האופנוע שלי ואת הקסדה ונסעתי לבית ספר במחשבות על נועם, אני לא יודע למה אבל היא נכנסה לי חזק ועמוק למוח אני כול היום והלילה חושב רק עליה.
על העיניים החומות דבש שלה ועל השיער בצבע חום קינמון.
אני חייב להתקשר דחוף לציון, הגעתי לבית ספר החניתי את האופנוע במקום השמור לי, אני כול חודש משלם להנהלה חמש מאות שקל בשביל החנייה הזאת כי אם לא אצטרך לחנות באבנים ותמיד אין שם חנייה.

הוצאתי את הטלפון וחייגתי לציון סיפרתי לו עליה והבאתי לו את הפרטים שלה ואמר שהוא יטפל לי בזה.
התחלתי לצעוד לכיתה שלי ובדרך ראיתי את רואי והחברה.
רואי הוא החבר הכי טוב שלי הוא היחיד שמבין אותי.
״מה קורה אחי״ אמרתי ונתתי לו כיף
״בסדר אח שלו. איך היה בחופש? אתה ועדי חזרתם?״ שאל ברצינות
למרות שהוא אמור לדעת שגם אם בדואים יחטפו אותי ויאיימו עליי עם אקדחים ויגידו לי לחזור אליה אני לא אעשה את זה, לא אחרי מה שהיא עשתה.

״אני מעדיף לחתוך את הזין שלי לחתיכות מאשר לחזור להיות איתה.״
אמרתי בכנות.
וראיתי את אחותי מתקרבת אליי היא בטח רוצה כסף.
״היי אגמי כמה את רוצה?״ אמרתי בחיוך מזויף
״למה אתה תמיד חושב שאני רוצה כסף?״ היא אמרה את זה ברצינות?
״כמה את רוצה?״ חזרתי על עצמי
״200״ ענתה והושיטה לי את היד ומחכה שאני אביא לה
אגם היא אחותי התאומה והיא החברה הכי טובה של האקסית שלי, עדי.
היא מעדיפה לבקש ממני כסף מאשר מאבא שלי כי היא מפחדת שיחשבו שהיא מפונקת.

הוצאתי את הארנק שלי ולקחתיי את הכסף ״קחי ולכי, אני לא רוצה לבזבז עלייך יותר כסף״
״באסה לך אתה תמיד יכול לבקש מאבא עוד״ היא חייכה והלכה.

והיא טועה אני לא צריך לבקש מאבא שלי. אני עובד עם מאבא שלי בנתב״ג ואני עושה כמות שילדים בגיל שלי היו רק חולמים על כמות כזאת. אבא שלי הוא המנכל שם הוא זה שאחראי על הכול, על הטיסות על הכספים על הכול.

חברים שלי המשיכו לדבר ואני המשכתי לחשוב עליה. על התגובות שלה לדברים שאמרתי. הסתכלתי על הטלפון שלי וראיתי הודעה מציון. חיכיתי להודעה שלו בוא נראה איפה היא גרה, אני פותח את ההודעה ורואה שהיא גרה ממש קרוב אליי ממש כמה מושבים ממני. אני רואה גם קישור למצלמות האבטחה של הבית שלהם חייכתי למסך כמו איזה טיפש ואז קלטתי שהיא כנראה לומדת בבית ספר שלי. הייתי חייב לבדוק את זה אז נפרדתי לשלום מחברים שלי ואמרתי להם שאראה אותם בכיתה והלכתי למנהלת, היא מפחדת ממני כי היא יודעת שאבא שלי הוא התורם הכי גדול של הבית ספר הזה ויש לו הכוח להפסיק את התרומות ואז יהיה לא נעים לאריאלה אז היא תתן לי מידע על נועם אם אבקש.

״היי אריאלה בוקר טוב. אני צריך לבדוק במחשב שלך משהו על תלמידה שבכיתה י״ אמרתי בחיוך
״אין בעיה אדם תגיד לי את השם שלה ואני אבדוק לך״ הסכימה כמו שחשבתי
״נועם הדר״
״כן היא לומדת פה היא בכיתה י׳5 כיתת האם שלה בדולב 4 ויש פה את המספר טלפון שלה״ זה היה ממש קל. שמרתי את מספר הטלפון שלה בנייד שלי ואמרתי לאריאלה תודה והמשכתי לדולב ארבע, הייתי חייב לראות אותה.
הנה היא יושבת ממש ליד הכיתה שלה עם מישהי, הן מדברות וצוחקות הסתכלתי עליה בחיוך היא לא ראתה אותי. אני אוהב את זה שאני צופה בה בלי שהיא יודעת אני יודע שזה מטריד אבל מה לעשות זו הסטייה שלי.
הסתכלתי על השעה בטלפון שלי ושמתי לב שעוד דקה מתחיל השיעור ויש לי חצי בית ספר ללכת עד שאגיע לכיתה שלי, אבל זה לא משנה אני יכול לאחר ולא יעשו לי כלום כי הם מפחדים. 
המורה שלה הגיעה ופתחה את הכיתה וכולם נכנסו פנימה. מעניין אם היא חושבת עליי גם, כנראה שלא.
קיבלתי הודעה בטלפון ובדקתי ממי

אריאלה: היי אדם זהו יום המזל שלך אני בדיוק צריכה שתביא לי משהו מהמורה בדולב 4 היא כבר יודעת מה אני צריכה

זהו אכן היום המזל שלי אני רוצה לראות כבר את הפרצוף של נועם כשתראה אותי.