המטרידן מהרכבת

פרק 10

נקודת מבט: נועם

עבר שבועיים מאז הקידוש אצל איתי.  בשבועיים האלה דיברתי מלאאא עם משי, סיפרתי לה את הדברים החדשים שקרו עם אדם ודיברנו על הקידוש והיא סיפרה לי על הבחור מהים שהביא לה את האינסטגרם שלו, מסתבר שקוראים לו רפאל. הם ממש התחברו מאז והם יצאו לדייט והיא מספרת שהוא ממש נחמד.

עבדתי כול השבוע כי אני צריכה את הכסף. ההורים שלי לא עשירים אבל לא עניים אז אני מעדיפה להיות עצמאית ולקנות דברים מכסף שאני הרווחתי מאשר לבקש מההורים שלי ולהכביד עליהם.

בגלל זה הייתי מופתעת ששליח התקשר אליי לגבי חבילה שאני לא הזמנתי ומסתבר שאדם קנה לי אותה. הוא חושב שהוא יקנה אותי?!

ולגבי אדם... כול השבועיים הוא לא הפסיק לשלוח לי הודעות, חלקן מיניות, ציניות ונחמדות או אכפתיות, הוא מראה לי את כול הצדדים שלו. הוא נחמד לפעמים, כשבא לו.

נכנסתי לספרייה בבית ספר והתיישבתי לי בכורסא האהובה עליי.
הוצאתי את הספר מהתיק והתחלתי לקרוא. יש לי שעתיים של שקט כי המורה לא הגיע.
המטרידן: רוצה לבוא לארומה? מצחיק שבדיוק חשבתי שיהיה לי שקט.
אני: לא.
המטרידן: את בשיעור? בגלל זה את לא יכולה?
אני: כן
*המטרידן שלח תמונה* אני מסתכלת לצדדים לא מבינה איפה הוא. בתמונה רואים אותי יושבת וקוראת.
אני: איפה אתה? אתה מתחבא? פחדן
המטרידן: כן בואי תמצאי אותי😉
אני: לא. אני מעדיפה לא לראות את הפרצוף שלך. תישאר במחבוא
המטרידן: את יכולה להגיד מה שבא לך על הפרצוף שלי. אבל אני יודע שאת חולמת על הפרצוף הזה בלילות.
אני: בסיוטים שלי אולי.
״סיוט אירוטי לפחות?״  הוא הגיח מהצד ולחש לי באוזן.
״בטח. אם זה מה שעושה לך את זה״ גילגלתי עיניים וחזרתי לקרוא. התעלמתי מקיומו, לא באתי לספרייה כדי לדבר עם אנשים. בטח שלא איתו.

״רגע... אנחנו בספרייה״ שאלתי לא מבינה ״נכון אז?״ הוא הסתכל עליי מבולבל
״מה אתה עושה בספרייה? אתה יודע לקרוא?!?!״ שאלתי בהלם, הוא צחק בתגובה.
״באתי לעשות משהו במחשב. עבודה וזה״ הנהנתי. ״את לא הולכת לשאול במה אני עובד?״ אם הייתי רוצה לדעת הייתי שואלת. ״אתה לא מעניין אותי מספיק״ וחזרתי לספר. ״אוקיי״ הוא הסתובב והלך לאחד המחשבים. הסתכלתי עליו הולך, מה זה התחת הזה?! אם הייתי צריכה לעשות טופ 3 של חלקים מושכים בגוף שלו התחת היה מקום ראשון. הוא הדבר הכי שווה שראיתי בחיים, כאילו... עד שהוא פתח את הפה. הוצאתי את האוזניות מהתיק והפעלתי את הפלייליסט שלי.

השיר ׳Come fly with me׳ של Frank Sinatra. אני ממש אוהבת ג'אז, אני ממש חננה אני יודעת... לא יודעת מה ׳מקובל׳ כמו אדם רוצה ממני. אולי ה-׳מקובלות׳ לא רוצות אותו אז הוא עובר לבתולות חננות שאוהבות ג'אז ספרים קולנוע וקפה קר. הוא חתיכת מוזר... אבל דאמ המוזר הזה שרירי בטירוף, יש לו שרירים במקומות שלא ידעתי שאפשר שיהיה לך שרירים בהם. אוקיי אולי הגזמתי אני מתארת את דה רוק... הוא לא נראה כמו דה רוק. הוא יותר כמו הדמות הגברית מ365 ימים. ושאני לא אתחיל לדבר על הורידים שיוצאים לו מהידיים.

סיימתי את הבית ספר והלכתי לקולנוע. לאבא שלי יש מקום כמו סינמה סיטי אבל יותר קטן ואין הרבה אנשים שבאים, מה שהופך את המקום למקום האהוב עליי!!
בצהוריים כמעט ואין אנשים כי כולם בבית ספראו בעבודה אז האולמות לרשותי.
נכנסתי לקולנוע ואבא שלי ישב בקופה ומסתכל בטלפון. ׳היי אבא. מה קורה?״ חייכתי, ״היי מתוקה שלי, אני בסדר איך היה בבית ספר?״ הוא לא הסתכל עליי. ״הכול היה טוב.״ עניתי. הלכתי לאולם האהוב עליי והפעלתי את הסרט שאני רוצה לראות, הפעם בחרתי את ׳יורוטריפ׳ ראיתי את הסרט 300 פעמים אבל אני יכולה לראות אותו עוד 2000000000 פעמים.

הסרט הסתיים. יצאתי מהאולם וראיתי את החבר הכי טוב של אבי מהתיכון, ההוא שפגשתי בעבודה. הוא דיבר עם אבא.
הם חזרו להיות חברים? התקרבתי אליהם. ״היי מתוקה שלי איך היה הסרט?״ ״מעולה. אתה יכול לקחת אותי הביתה?״
״לא אני ממש עסוק נוני״ ״אוקיי הכול טוב. ניפגש בבית?״ הוא הנהן. נתנתי לו נשיקה על הלחי והלכתי לאוטובוס.

פאקקקקקק האוטובוס נסע ממש מולי ולא עצר לי!!! אני בשוק. אני לא אוהבת את הנהג הזה. פאק מה אני עושה עכשיו?!
אמא ואבא שלי מסיימים לעבוד ממש מאוחר. ואני לא מכירה מישהו עם רישיון. רגע אני כן מכירה. אבל אני לא הולכת לשאול אותו. לא? לא! אני מעדיפה להישאר לשבת פה בתחנה עד הלילה מאשר להתקשר אליו.
אחחחח הספסל בתחנה הישנה הזאת נפל ביחד איתי. זה לא היום שלי.

התקשרתי אליו ואחר צילצול אחד הוא ענה, מוזר זה כאילו הוא יושב ומסתכל על הטלפון ומחכה שאתקשר אליו.
״אני לא מאמין, זה לא עניינך באמת מתקשרת אליי?! למטרידן? מרצון? את חולה או משהו?״ אמר בציניות וגלגלתי עיניים.
״תאמין לי שאם לא הייתי תקועה פה בלי דרך לחזור הביתה לא הייתי מתקשרת.״
״תשלחי לי מיקום אני בא״ כול הציניות והשעשוע שהיו לו בקול מקודם נעלמו כאילו אף פעם הם לא היו.