המטרידן מהרכבת

פרק 11

נקודת מבט: נועם

הוא שיקר לי?? המכונית היוקרתית הזאת כן הייתה שלו?? הוא עשיר? מה קורה פה.
״אז המכונית כן שלך״ אמרתי והסתכלתי סביבי. אדם ואני נוסעים כבר שלוש דקות, ״כן. לא רציתי שתדעי שיש לי כסף״ הוא אמר בחוסר עניין ״למה?״
״כול בת שרציתי או שיצאתי איתה ניסתה לנצל אותי בגלל שיש לי כסף״ אה. אממ טוב... אני יכולה להבין אותו בערך. אף פעם לא ניסו לנצל אותי אבל אם הייתי עשירה גם אני הייתי נזהרת.
״לי לא אכפת הכסף, אני מעדיפה שבעלי יהיה בעל חלומותי ועני מאשר שוגר דאדי או משהו כזה״ הוא צחק והסתכלתי על הדרך מהחלון.

״את אוהבת סרטים?״ שאל. ״כן, זה הקולנוע של אבא שלי. הוא לא כזה מצליח אבל אני אוהבת אותו ככה. אני לא אוהבת יותר מידי אנשים באולם״ למה סיפרתי לו את זה? ״מה הסרט האהוב עלייך?״ שאל בעניין. יכול להיות שהוא מראה פה סקרנות?

״10 דברים שאני שונאת בך״ הוא צחק ״מתאים לך. בטח הדמות האהובה עלייך זאת קאט״ צחקתי ״אתה צודק היא באמת הדמות האהובה עליי. אתה ראית את הסרט?״ ממתי בן אוהב סרטי רומנטיקה
״כן. אחותי התאומה גם אוהבת את הסרט הזה״ יש לו אחות תאומה?
במקום להמשיך ישר למושב שלי הוא הלך לכיוון השני. ״מה אתה עושה? זה לא הדרך לבית שלי״ הוא חוטף אותי? הוא הולך להגיד לי

שזה דרך קיצור ואז לאנוס אותי באיזה חניון?! ״תרגעי אני רוצה להראות לך משהו. אני לא הולך לאנוס אותך, אני אוהב אותן משתפות פעולה״ גיחך התגובה שלי הצחיקה אותו,  בן זונה.
״מה אתה רוצה להראות לי? את החדר המשחקים שלך? כמו ב50 גוונים״ הוא חייך זה הצחיק אותו וגם אותי תאמת ״כן, איך ידעת?״
אמר בציניות. ״יש לך חיוך יפה״ הוא הסתכל עליי בחיוך ואני הסמקתי.
״תודה. אבל עכשיו ברצינות מה אתה רוצה להראות לי?״ שאלתי בסקרנות. אני לא אוהבת הפתעות, אני אוהבת להיות מודעת.
״את תראי, אני יודע שאת תאהבי את זה״ הוא חייך. נכנסנו לחניון תת-קרקעי ויש בו מלא מכוניות יוקרה. ״וואו, מה זה? כול זה שלך?״
״של המשפחה שלי. אבא שלי אוהב מכוניות״

״אה הבאת אותי לבית שלך״ נכנסנו לבית הכי ענק שראיתי ואראה בכול חיי.
הסתכלתי על החלל, זה בית מלון או בית? כמה אנשים הם שהם צריכים כל כך הרבה מקום?
״זה הבית של ההורים שלי אני גר פה בהמשך״ אה?!
״אוקיי... אז מה אנחנו עושים פה?״ הוא הסתכל על היד שלי וחיכה לאישור, הנהנתי. הוא לקח את ידי והוביל אותי לחדר.
הסתכלתי עליו מבולבלת. הוא פתח את הדלת ונכנסנו לקולנוע ביתי. הייתי צריכה לנחש שבבית גדול כזה צריך להיות קולנוע. בטח יש פה גם מגרש טניס וכדורסל.

הסתכלתי סביבי מאוהבת ״וואו״ הסתכלתי על הספות שיש פה. וואו זה מושלם!!!! ״אוהבת?״ הסתכלתי על העיניים המהפנטות שלו. הוא חייך אליי, שמתי לב שכול פעם שאני מחייכת הוא מחייך, יכול להיות שהוא אוהב לראות אותי מחייכת? ״אהבתי?! אני מאוהבת זה הקולנוע הכי יפה שראיתי!!! מה זה העיצוב הזה?! מטורף!!!!!!!״ אמרתי
בהתלהבות והוא הסתכל עליי מחויך. ״יש לך כוח לעוד סרט?״
״כןןןןן תמיד. אמא שלי תמיד מספרת לי שכשהייתי קטנה הייתי רואה סרט מסיימת אותו ומתחילה אותו שוב פעם״ צחקתי והוא צחק איתי

״אוקיי אז אני אגיד לזינה להביא לנו פופקורן ובנתיים תחליטי מה לראות״ ״מי זאת זינה? אחותך?״ ״לא. לאחותי קוראים אגם, זינה זאת האומנת שלנו בגלל שההורים שלנו עובדים הרבה היא הייתה מטפלת בנו״ הנהנתי ״הבנתי. אז אתה אומר בעצם שאפילו להורים שלך נמאס ממך״ ירדתי עליו והוא צחק. הוא יצא לבקש מזינה ואני נשארתי פה לבד וחשבתי, אולי אני אגרום לו לסבול ואשים 365 ימים. לא! אולי פתאום 30? לא.. אני יודעת מה אני רוצה לראות, זה הסרט האהוב עליי של דיסני. וזה ממש מתאר אותי ואת אדם...

אדם חזר עם מגש ומעליו פופקורן ושתייה, ״אם את רעבה אפשר להזמין אוכל. מה החלטת לשים?״  ״היפה והחיה״ עניתי במהירות.
״אני רואה שאת כבר ידעת מה רצית מההתחלה, חכי פה אני אשים״

אדם הלך לחדר מחשב ואני התיישבתי על הספה.
הסרט התחיל ואדם התיישב לידי.