המטרידן מהרכבת

פרק 24

נקודת מבט: נועם

״אדםםםםם!!!!״ רצתי אליו, זה לא נראה טוב... ״מה עשית?!״ שאלתי את האדם הזר שדרס את אדם, הוא הסתכל על אדם בשוק, הוא עמד לו כמו דחליל. ״תקרא לאמבולנס!!!״ הסתכלתי על אדם מכוסה בזכוכיות ודם. ״אדם, קום בבקשה״ התחננתי אליו בבכי להתעורר, הוא חייב להתעורר!!! ״אדם!״ החזקתי את פניו ״אני יודעת שזה לא אשמתך שההורים שלך בני אלף בבקשה תתעורר!!!״ בכיתי. אף פעם לא בכיתי והתחננתי למישהו כמו שאני עושה עכשיו.

אחרי שלוש דקות בא אמבולנס ולקח אותו ״אני יכולה לבוא?״ שאלתי את הפרמדיק בבכי ״מי את?״ ״אחותו״ הוא הנהן והכניס אותי. אם הייתי אומרת שהוא בן הזוג שלי הם לא היו נותנים לי להיכנס.

הסתכלתי על אדם כול הדרך לא הורדתי ממנו את מבטי. הורים שלו דבילים תראו למה הם גורמים! איפה הם עכשיו?! אה?! כי אני לא רואה אותם פה! סתומים.
הגענו לבית חולים במהירות הבזק ולא זזתי מאדם ״אני מצטערת אבל תצטרכי לחכות לו פה״ היא צוחקת עליי? נכון? ״ממש לא! אני לא עוזבת אותו!״ צעקתי עליה ״הדבר הכי טוב שתעשי בשבילו עכשיו זה לחכות לו פה. איפה ההורים שלו?״ חחחחחחחח כאילו אכפת לי איפה הם.  צחקתי ״לא יודעת, אני בספק אם הם בכלל יופיעו״ היא הסתכלה עליי מופתעת ״אוקיי. אני אתקשר אליהם את יכולה לשבת פה, אם יהיו עדכונים את תדעי״

אחרי שעה שחיכיתי ובכיתי ההורים שלו הגיעו, עם פרצוף לחוץ ודואג. אתם אשמים! למה אתם עושים את עצמכם מודאגים? סתומים!
״נועם! מה קרה? אני יודעת שאת לא אוהבת אותנו אבל אנחנו חייבים לדעת מה קרה!״ למה בשביל שתטבעו את הדורס? ״אתם הברחתם אותי ואז אדם רדף אחריי והוא לא שם לב למכונית שבאה מהצד והיא דרסה אותו״ אני מנחשת שזה מה שקרה, אני די בטוחה שזה מה שקרה.

״ואיפה הוא עכשיו?״ ״אני לא יודעת הם לא אומרים לי כלום! אני שעה מחכה פה וכלום!״ אמרתי בכעס ואבא שלו הלך לדלפק לבדוק, אה כן שכחתי, העשיר יכול להפעיל קשרים. ״את יודעת שזה קרה בגללך נכון? אם לא היית שוטפת לבן שלי את המוח הוא לא היה רודף אחריך ונדרס״ רציני? ״אם הייתם טיפה יותר נחמדים אליי ותומכים בזוגיות שלנו אולי לא הייתי צריכה לברוח ואדם לא היה רודף אחריי״ אמרתי קול מלא שנאה וכעס.

אמא של אדם הסתכלה עליי בחוסר אמון, אוי... אף פעם לא דיברו אליה ככה?
אבא של אדם בא אחרי שנייה והוביל אותנו לחדר ״אדם עדיין לא שם אבל זה יהיה החדר שלו, נחכה לו שם״ הוא אמר בדרך לשם ופאק הם הולכים מהר. אני ממש רצתי אחריהם. ״מה יש לו?״ שאלתי בדאגה ״יש לו זעזוע מוח, רסיסי זכוכית בכול הגוף, הוא שבר את היד וצלע, ויש לו עוד כמה שריטות״ הוא אמר את זה כאילו זה כלום בשבילו. ווטפאק?! דביל!!!!!!!
___________________________________

אדם ישן כבר בתוך החדר הזה יום, הרופאים אומרים שהוא רק צריך זמן להתאושש והוא יצא בכלל סכנה אבל אני חייבת להיות לידו.  לשמור עליו קרוב אליי. כול היום ישבתי לידו, לא ישנתי ולא אכלתי רק הסתכלתי עליו.
אתה כל כך הולך לפצות אותי על זה אדם!!!!!!! חשבתי בנתיים שהחזקתי לו את היד, עכשיו עשר בבוקר וההורים שלו העדיפו ללכת לעבודה ולבוא יותר מאוחר מאשר להישאר עם בן שלהם. אני לא זזה מפה עד שהוא מתעורר ״הרופאים אומרים שאם אני אדבר אלייך אתה תשמע הכול, אז א. אתה דביל! מי אמר לך לבוא אחריי?!, ב. אחרי שנלך מפה אתה כל כך הולך לפצות אותי, ג. תתעורר כבר!!!!!! ד. לא אכפת לי מה ההורים שלך אומרים עלינו, הם לא יצליחו להפריד בנינו. וזה לא אשמתך שהם סתומים שחושבים שהם ׳מגינים עליך׳ כאילו אתה איזה ילד בן 3, אם היית ער היית רואה אותי מגלגלת עיניים, אז תדמיין את זה״
____________________________________

עבר כבר 4 ימים!!!!! 4!!!!!!!!!!  ואדם לא רוצה להתעורר...
״טוב.. הגעתי למסקנה שאתה פשוט לא רוצה לראות אותי! אז רק שתדע שאני נעלבתי קשות״ אמרתי בקול ילדותי ונעלב, ניסיתי לדבר איתו כמה שיותר ב4 ימים האלה. שלפחות ידע שיש מישהו שדואג לו.
ההורים שלו באים בצהריים עד הערב. בזמן הזה אני הולכת לאכול ולפעמים להתקלח. אגם גם באה לפה הם ממש קרובים אה?
אני ממש התקרבתי לאגם, אנחנו ממש דומות מסתבר.
והיא רואה שאני ממש דואגת לו אז היא דואגת לי, היא מביאה לי אוכל, מים, בגדים ושיחה טוב. גם החברים של אדם היו פה פעם אחת
לא להרבה זמן כי הם באו לפי שעות הביקור. ומשי באה כמה פעמים, היא יותר דאגה לי מאשר לאדם.
היא חברת אמת.

״טוב עכשיו זה לא מצחיק תקום! הבנתי אותך! פאני פאני אז אני דואגת לך ואוהבת אותך אז???? מה אתה מנסה להוכיח פה?! דביל!״
אני מדברת לאוויר. החזקתי לו את היד, והתפרקתי על בטנו.