המטרידן מהרכבת

פרק 31

נקודת מבט: נועם

אחרי מה שקרה במגרש אני ואדם אכלנו ולא הפסקנו להזדיין, אני לא חושבת שיש מקום בבית שלו שלא היינו בו...
אדם לא נרדם ולא היה לי נעים להעיר אותו בשביל שהוא יקח אותי הביתה אז שלחתי לו הודעה שהלכתי הביתה בשביל שלא ידאג והתקשרתי לאבא שלי שיבוא לקחת אותי. ככה הגעתי למצב שבו אני עומדת על המדרכה מחוץ הבית של אדם מחכה לאבא שלי.
מכונית נעצרה לידי והחבר ילדות של אבא שלי הוציא ראש ממנה ״היי נועם אבא שלך אמר לי לקחת אותך הביתה, בואי תעלי״
למה אבא לא בא? למה הוא בא במקומו? ״אבא שלך מכין לנו ארוחת ערב אז הוא ביקש ממני לקחת אותך״ הוא אמר וסימן לי עם ראשו לעלות. אם אני אמות בדרך הביתה אני מאשימה את אבא.

נסענו לבית שלי והוא הסתכל עליי בכול פעם שהוא יכל, זה מוזר, הוא מוזר. הוא פנה פנייה שלא מובילה לבית שלי ״אתה טעית, הבית שלי הצד השני״ הוא הסתכל עליי וחייך חיוך ערמומי, פה ידעתי שהלך עליי.
הוצאתי את הטלפון שלי באיטיות וניסיתי לכתוב לאדם שיבוא להציל אותי אבל הוא שם לב שאני בטלפון והוא חטף אותו מהיד שלי ״את לא צריכה את זה עכשיו״ הוא פנה לחניון נטוש, ״תן לי ללכת״ אמרתי בפחד, והוא צחק והניד את ראשו לשלילה. הוא חנה במקום רנדומלי ושם על הירך שלי יד ״אל תגע בי פדופיל אנס!״ והעפתי ממני את היד שלו, הוא התעצבן ויצא מהמכונית, נועל אחריו והולך לדלת שלי
הוא פתח אותה ומשך אותי משם. הוא פתח את הדלת של המושב האחורי והעיף אותי לבפנים, אני שכובה על הבטן והוא מעליי, דמעות יורדות ממני. ניסיתי להיאבק בו, לנסות להוריד אותו ממני ״אל תזוזי זונה״ לא הקשבתי לו והמשכתי לנסות להוריד אותו ממני. ״תרד ממני!״
הוא הוריד את המכנס של אדם והוריד את המכנס שלו. ״דייי!!!! תפסיק!! אני לא רוצה!! תרד ממני!״ לפתע הוא עצר וירד ממני במהירות, שמעתי אותו גונח מכאב והתלבשתי בחזרה. ״היא אמרה לך לא! ועל זה אתה מת!״ קול מוכר צעק עליו, אדם? מה הוא עושה פה? איך הוא מצא אותנו? הסתובבתי ואדם החזיק אותו מהצוואר והכה אותו, הוא צרח, מגיע לו. ״אני מצטער! תפסיק בבקשה״ הוא התחנן שאדם יעצור אבל אדם לא התכוון לעצור, הסתכלתי על עיניו של אדם וראיתי שהוא רוצה להרוג אותו ״אדם! תפסיק! הוא למד! הוא לא שווה שתלך לכלא בגללו!״ אדם הסתכל עליי ובחן אותי, ניסה לראות אם יש סימן של מכה, חניקה או דם. לא היה כלום חוץ ממכה בראש שקיבלתי כשהוא הכניס אותי למושב האחורי. ״אף אחד לא יגע בך וישאר בחיים״ הוא המשיך להרביץ לו וניסיתי למשוך אותו ממנו, ״אדם, תפסיק! בבקשה! אני לא רוצה שתלך לכלא! אני לא יודעת מה אני אעשה בלעדייך!״ אדם עצר כשהוא חסר הכרה, עוד לא מת.
הוא הסתכל עליי ומבטו התרכך. ״את בסדר?״ הוא שאל ושם את ידיו על לחיי. ״כן באת בזמן, הוא לא הספיק לעשות את זה. איך ידעת איפה אני?״ הסתכלתי עליו בבלבול, הוא נראה כאילו הוא עובר מלחמה בראשו. ״אדם? תספר לי, אני לא רוצה שיהיו סודות בנינו״ אמרתי בלחש ומתחנן למידע.
״תני לי לקחת אותך הביתה קודם, אוקיי?״ הנהנתי ועלינו על האופנוע שלו.
אחרי כמה דקות הגענו לבית שלי וירדנו מהאופנוע. ״שבי״ הוא אמר והצביע על המדרכה.
״את כנראה הולכת לשנוא אותי על זה...״ הוא אמר והוציא אנחה.
הסתכלתי עליו בצפייה ״אני עוקב אחרייך מהרגע שראיתי אותך״ הוא אמר את זה במהירות, כאילו רצה להוציא את זה כבר.
הסתכלתי עליו בהלם ״אתה ריגלת אחריי?״ אמרתי בחוסר אמון והוא הנהן ״א- אני לא רציתי לספר לך את זה... ידעתי שתכעסי״ הוא גימגם
״למה שתעשה את זה? אני לא אסלח על זה בקלות״
״הרגשתי שאני מגן עלייך, אני רציתי לדעת עלייך עוד״ הוא אמר כמעט מתחנן שאני אבין אותו. ״אני יודע שלא תסלחי לי על זה בקלות, אבל אני לא מתחרט על זה, אם לא הייתי עושה את זה את היית נאנסת.
אני מקווה שאת תביני אותי ותסלחי לי על זה״
הסתכלתי עליו מנסה לעכל את מה שהוא סיפר לי.
״אתה משוגע, אתה מעוות. לך מפה. אני לא רוצה לראות אותך״
קמתי והלכתי לביתי, עיניי מלאות בדמעות שעוד שנייה יוצאות, אני לא מבינה איך הוא חושב שזה נורמלי לעקוב אחרי בן אדם, לפלוש לו לפרטיות ככה. הוא חושב שהוא מגן עליי רק בגלל שהוא עוקב אחריי? הוא רצה לדעת עליי עוד? הוא יכל לשאול! הייתי עונה לו על הכול.
הוא כמעט הרג בן אדם! זה מוגזם!