נקודת מבט: אדם
חיפשתי את האינסטגרם של נועם זה לקח חמש שניות.
ראיתי איזה ספרים אין לה בבית ועשיתי הזמנה לכתובת שלה
אני לא אוהב לקרוא אני אוהב לצפות
אני מעדיף לצפות בסרטים מאשר לקרוא הספרים אני חסר סבלנות
סיימנו את הלימודים והחברה חיכו לי באבנים כמו שאמרתי
אבל אז אני רואה את אחותי אגם עדי ועוד כמה חברות שלהן
״מה הן עושות פה?״ בגלל שעדי ואגם הן החברות הכי טובות אז אני צריך לסבול את הפרצוף שלה גם אחרי שנפרדנו.
״הוזמנו״ עדי התקרבה אליי ולחשה לי ״הרבה זמן לא עשיתי את זה בים״ היא פלירטטה איתי. הסתכלתי עליה בגועל והרחקתי אותה ממני
התמונות שלה ושל ילד מהשכבה מזדיינים על המיטה שלי עלו במוחי והיה לי חשק להקיא, אני לא סובל בגידות, אין בגידה שמצדיקה את עצמה.
התחלקנו לרכבים אני באתי עם האופנוע שלי אז נסעתי לים לבד כי אין לי קסדה בשביל עוד אחד.
בדיוק כשבאתי לצאת אני רואה את נועם מדברת בטלפון עם מישהו וצוחקת. עם מי היא מדברת? היא מדברת עם גבר? אם כן אעשה לו את המוות כמו שעשיתי לילד שעדי הזדיינה איתו. הוא סבל כל כך עד שעבר לבית ספר אחר.
באתי אליה ״עם מי את מדברת?״ היא הסתכלה עליי לשנייה וענתה
״זה לא עניינך״ והיא המשיכה לדבר עם הבן אדם בטלפון
חטפתי את הטלפון שלה ושמתי אותו באוזן ״שלום אני לא יודע מי אתה אבל יש לך חמש שניות לנתק ולא להתקשר אליה יותר״ היא הסתכלה עליי בהלם וחטפה את הטלפון מידיי ״היי סבא אני מצטערת על זה, אני אדבר איתך יותר מאוחר אוקיי?״ ״טוב אני אבוא לבקר אל תדאג. ביי סבא״ היא אמרה את המילה האחרונה בקול יותר חזק.
״אני וכמה חברים הולכים לים את רוצה לבוא?״ שאלתי עדיין משועשע ממה שקרה הרגע.
״לא תודה. יש לי הרבה דברים לעשות״
״איזה דברים?״ הסתקרנתי אני רוצה לדעת עליה הכול
״להיות בבית ולא ללכת לים עם חברים של מטרידן כמוך״
״מטרידן כמוני? את יודעת ככה זה מתחיל בהתחלה את קוראת לי מטרידן ואז זה הופך למוזר ואז תקראי לי אדם ובמיטה את תקראי לי אלוהים״ הפרצוף שלה הפך לפרצוף נגעל ואני צחקתי
״אני בסדר אני לא רוצה לחלות באיידס או במחלת מין אחרת שיש לך״
היא הלכה ממני ואני נשארתי מאחור עם חצי חיון על פניי
בחיים לא פגשתי מישהי כמוה.
נסעתי לים עם מחשבות עליה לא יכולתי להפסיק אני רוצה לדעת הכול עליה, על התחביבים שלה ועל הדברים שהיא מעדיפה. כשאגיע אני אבדוק במצלמות שציון שלח לי אולי יש שם משהו מעניין.
אחרי נסיעה של חצי שעה רק במחשבות עליה הגעתי. חיכיתי לחברה,
בגלל שיש לי אופנוע אין לי פקקים. ניצלתי את הזמן שאני מחכה בשביל להסתכל במצלמות. אני רואה אותה, היא כל כך יפה. אבל לצערי אני רואה אותה רק לשנייה כי יש רק מצלמה אחת והיא מצלמת את הכניסה לבית. מעניין איך החדר שלה נראה הוא גדול? קטן? מה יש בו? המיטה גדולה? רציתי לראות אותה ישנה. חבל שאין לי מצלמות בחדר שלה.
אחרי שתי דקות חבריי באו וכמו שציפיתי עדי באה אליי וניסתה לגעת בי, אני לא מאמין על הילדה הזאת כמה זונה בלי כבוד עצמי את יכולה להיות? ״היי, חשבתי רק עלייך בדרך. אתה בא לשירותים לזכר בימים ההם?״ אמרה בחיוך פלרטטני
״אני אשמח לזיין אותך בשירותים עד שתשכחי את השם שלך״
לחשתי לה באוזן ולקחתי אותה לשירותים
הסתכלתי לאחור וראיתי את החיוך הגדול שמרוח לה על הפנים
לקחתי אותה לשירותי הבנים הכנסתי אותה לתא ובלי להיכנס איתה לקחתי את המטאטא שהמנקה השאירה פה ושמתי אותו בין בידית לדלת נעלתי אותה בפנים. ״אדם? מה אתה עושה?״ ״תוציא אותי מפה אדם!״
היא התחילה לצעוק יצאתי מהשירותים והשארתי אותה נעולה שם
אולי עכשיו היא תבין את הרמז
YOU ARE READING
המטרידן מהרכבת
Romanceצפיתי בה אהבתי לצפות בה מאז שראיתי אותה ברכבת ידעתי שהתאהבתי וכשגיליתי שאני והיא באותו בית ספר ידעתי שאני לא אעזוב אותה עד שהיא תהיה שלי
