המטרידן מהרכבת

פרק 7

נקודת מבט:אדם

בוקר שישי זה בין הבקרים הכי עמוסים בשדה
אני ואבא שלי יושבים במשרד שלו ומדברים על דברים שקשורים לעבודה.
אני אחליף אותו בעתיד ואני רוצה לדעת הכול בשביל שאני אחליף אותו בצורה הכי טובה שאפשר.
אבא שלי קיבל שיחת טלפון חשובה אז יצאתי לבחוץ בשביל לא להפריע לו.
לקחתי את הטלפון שלי והתקשרתי  ״משלוחי פרחים לכול הארץ שלום במה אוכל לעזור?״
״שלום, בוקר טוב. אשמח להזמין זר פרחים יפה עם כרטיס ברכה״ היא לקחה ממני את הפרטים וניתקתי.
זה אמור להגיע עוד חצי שעה ככה.

אחרי חצי שעה פתחתי את המצלמות אבטחה בבית של נועם וראיתי אותה מקבלת את הפרחים במבט מבולבל.
אני:אהבת את הזר?
שלחתי לה הודעה וחיכיתי לתשובה.
נועם:לא, איך יש לך את הכתובת שלי ואת הטלפון? שקרנית.
היא לא טרחה אפילו לבדוק מי אני. הברכה עשתה את שלה
אני:אני לא מאמין לך. אהבת את הברכה לפחות? השקעתי.
נועם: איפה ההשקעה ב׳מהמטרידן אלייך❤️׳? זה שתי מילים. אישית ציפיתי ליותר
אני:אל תדאגי בפעם הבאה אני אשקיע יותר. חייכתי למסך כמו איזה דביל
נועם:הפעם הבאה אני אזמין משטרה☺️. אהבתי את ההומור שלה

עזבתי את הטלפון והלכתי לפתור ריב בין עובדת לקוח. משום מה אבא שלי חושב שאני מורה בכיתה א׳.
״תקראי למנהל שלך, הומופובית!״ הצעקות התגברו יותר כשהתקרבתי
״אני פה. מה הבעיה?״ התפרצתי לויכוח
״העובדת שלך מסרבת לעלות אותי ואת הבן זוג שלי למטוס רק בגלל שאנחנו ביחד״ הסתכלתי עליו בפנים אדישות והפניתי את מבטי לעובדת שהסתכלה עליו בעצבנות. נויה היא עובדת וותיקה, קיבלנו מלא דיווחים עליה וכול המקרים דומים אחר לשני. אנחנו מודעים לזה שנויה גזענית והומופובית אבל אנחנו לא בגנון פה ואין לי כוח עוד לשמוע עליה.
חייכתי אליה חיוך שלא מראה שיניים ואמרתי ״את מפוטרת, יש לך חמש דקות לקחת את הדברים שלך ולעוף לי מהעיניים לפני שאני קורא למאבטחים״ והלכתי לחניון, הגיע הזמן ללכת הביתה.

בדרך הביתה קיבלתי שיחת טלפון מרואי, ״אה רואי מה קורה?״
״בסדר אחי. בא לך לאכול?״ הוא בא בול בזמן לא אכלתי כול הבוקר ״וואי כן הבטן שלי זועקת לעזרה״
״סבבה ניפגש בארומה?״  ״ארומה? ממתי אנחנו הולכים לארומה? מה אני כוסית?״ ״אממ כן״ נאנחתי אין לי כוח אליו
״טוב, ניפגש שם״ וניתקתי

הגעתי לארומה והלכתי לרואי הוא חיכה לי בשולחן בפנים.
״היי אחי מה קורה״
״הכול סבבה. הזמנתי כבר לי ולך״ יופי אין לי כוח לחכות יותר מדי
הסתכלתי עליו מסתכל על אחד העובדים ״מה יש לך?״ והסתובבתי לראות על מי הוא מסתכל. נאנחתי, בגללה הוא קבע איתי בארומה?! איזבל מהכיתה שלו. פעם הם היו חברים טובים אבל כרגע היא לא סובלת את רואי בגלל משהו שקרה עם אח הגדול שלו. ״הבנתי. אתה צריך לשכוח ממנה, היא בחיים לא תרצה אותך״
״תודה על הדאגה אני יודע מה אני עושה״ הוא לא אוהב לדבר עליה.

״אבל עזוב אותי מה עם הכוסית שהייתה בקפיטריה?״ רציתי לחנוק אותו על איך שהוא קרא לה. ״לא עניינך ואל תקרא לה ככה״ אמרתי בארסיות ״לפי התגובה שלך אני מנחש שהיא לא משהו חד פעמי״ הוא ממשיך לחקור. ״אני לא רוצה לדבר עליה״ נועם היא עניין פרטי שלי ואני לא מעוניין לשנות את זה ״הבנתי, אין בעיה״ המשכנו לדבר במשך שעה ואז רואי קיבל טלפון שהוא צריך ללכת ואני החלטתי לעשות לנועם הפתעה, ידעתי שהיא עובדת בחנות ספרים פה וידעתי שהיא עובדת היום.

נכנסתי לחנות ועשיתי את עצמי מתעניין בספרים, היא הסתכלה עליי לרגע וגילגלה עיניים. לא ידעתי אם אני רוצה להרוג אותה על זה שגילגלה לי עיניים או לזיין אותה עד שהעיניים היפות האלה יצאו מהחורים, כנראה אפשרות השנייה.

הלכתי לחלקה של הרומנטיקה והתחלתי לקחת ספרים שאני לא יודע אם היא תאהב אותם אז לקחתי עוד בשביל שיהיה מגוון, הלכתי לקופה ונועם העבירה אותם בקופה. הסתכלתי עליה. כמה שהיא יפה העיניים החומות דבש האלה משגעות אותי והשיער בצבע קינמון הזה שלה נראה ככ נעים ופתאום מתחשק לי להעביר בו את ידי. ״זה יוצא 500₪״ הסתכלתי על השפתיים הבשרניות שלה. ״תוכלי לעטוף לי את... הכול ולשים פתק החלפה?״ והגשתי לה את האשראי שלי.  היא לקחה נשימה והוציאה אוויר ״בטח עוד משהו?״ אמרה והחזירה לי את האשראי. היא כבר מיואשת ממני? אנחנו מכירים יומיים. הנדתי את ראשי לשלילה וחייכתי. צפיתי בה אורזת את הכול זה לא לקח לה הרבה זמן היא כנראה מיהרה להיפטר ממני. היא מגישה לי את השקית עם הספרים.
״את יכולה לשמור את הספרים, הם בשבילך״ חייכתי אליה.
״אני לא יכולה לקבל את זה, תביא אותם למישהי אחרת״
״אני קניתי אותם בשבילך אז או שתיקחי את השקית או תמכרי אותם, לא אכפת לי״ והלכתי לא חיכיתי לתודה כי ידעתי שהיא לא תגיעה.