המטרידן מהרכבת

פרק 29

נקודת מבט: אדם

התעוררתי בבהלה מצלילים של משהו מכה במתכת.
הסתכלתי על מקור הרעש וראיתי את נועם עם סיר ומצקת וצוחקת עליי
״היי! זה לא יפה! בואי לפה״ ומשכתי אותה אליי ״את תשלמי על זה״
התחלתי לדגדג אותה חזק ״אם אתה לא תפסיק אני לא אשכב איתך״
צחקתי ״את רוצה את זה יותר ממני, נוני. נראה אותך״ קמתי מהמיטה והרמתי אותה על כתפי. ״אדם? מה אתה עושה?״ נועם שאלה לחוצה, למה היא לחוצה? היא גרמה לזה. ״מחזיר לך״ לקחתי אותנו לבחוץ ונעמדתי מול הבריכה ״מילים אחרונות?״ חייכתי ״אדם לא! מ-״ קטעתי אותה באמצע וזרקתי אותה לבריכה.

היא יצאה מהבריכה נוטפת מים, הבגדים נצמדו אליה והיא נראת כמו מלאך סקסי במיוחד, היא שמה לב שאני מפשיט אותה במבטי והיא התקרבה אליי בצעדים איטיים וחיוך ערמומי ״אני לא אחזיר לך יותר, אל תדאג זה מגיע לי״ פאק, היא אמרה בקול סקסי ומפתה שבחיים לא שמעתי.
היא המשיכה לצעוד לכיווני עד שנעמדה ממש מולי עם אפס מרחק.
היא התקרבה לשפתיי והתרחקה בשנייה שהתקרבתי אליה, ״נועם״ אמרתי בקול רציני, היא לא תשחק איתי כשהיא נראת ככה!
״ששששששש״ לחשה אליי וירדה על הברכיים, פאק פה?? בחצר שלי?! ההורים שלי יכולים לצאת בכול רגע ״בואי נכנס״
״לא, אתה הבאת את זה על עצמך״ היא הורידה את הבוקסר שלי ונשארתי בלי כולם עליי, עירום. היא התרוממה אל פניי ונישקה אותי נשיקה מהירה, הכול קרה כל כך מהר ובלי ששמתי לב היא כבר לא הייתה מולי וראיתי אותה מנסה לברוח לתוך הבית.

החזרתי את הבוקסר למקום שלו והתחלתי לרוץ אליה
כמו שחשבתי היא לא מהירה מספיק, אני צריך לעשות לה אימונים! היא ממש לא בכושר.
היא נכנסה לבית וניסתה לסגור עליי את הדלת, אבל אני חזק יותר ופתחתי את הדלת בלי מאמץ. ״אדם!! פאק!! מה השעה??? יש בית ספר היום!״ נועם חיפשה את הטלפון שלה בפאניקה בכול הקומה
״נועם, הכול בסדר. אני אדבר עם אריאלה שתוריד לך את החיסורים״
התקרבתי אליה ושמתי את ידי על כתפיה ״אתה יכול לעשות את זה?!״
״כן, כמו שאמרתי לך אריאלה תעשה מה שאני אבקש ממנה״

נכנסנו לחדר שינה שלי ולקחתי את הטלפון שלי.
אני: בוקר טוב אריאלה. נועם הדר לא תגיעה היום לבית ספר. אשמח אם תורידי לה את החיסורים.
אריאלה: בטח אדם, כול מה שתבקש.
אריאלה ענתה במהירות. זה כאילו יש לה צלצול מיוחד כשאני שולח הודעות. ״סודר. עכשיו... לכי תתקלחי ואני אקרא לזינה שתכין לנו ארוחת בוקר״ ״יש בעיה. אין לי בגדים פה״ הלכתי לחדר ארונות ולקחתי בגדים שהיו שלי בכיתה ז׳ עכשיו אין סיכוי שהם יעלו עליי.
״עכשיו אין בעיה״ חייכתי והושטתי לה את הבגדים.
____________________________________
נקודת מבט: נועם

נכנסתי למקלחת, בחיים לא הייתי פה. וואו המקלחת שלו יותר גדולה מהחדר שלי. יש פה אמבטיה ענקית, ומראה גדולה מאוד, המקום הזה מדהים. הלכתי לאמבטיה מלאתי אותה והתחלתי להתפשט.
לקחתי את השמפו שנמצא ליד האמבטיה והרחתי אותו, פאק לשמפו שלו יש ריח טוב, התחלתי להתקלח במקלחת של אדם.
אני אוהבת לקחת מקלחות ארוכות אבל אני לא יכולה לעשות את זה פה
אני לא מרגישה בנוח עדיין.
סיימתי להתקלח אחרי חמש דקות, התנגבתי והתלבשתי.
הסתכלתי במראה, וואו הבגדים של אדם גדולים עליי טיפה אבל הם יפים עליי, הרמתי את החולצה אל אפי והסנפתי את ריחו של אדם.
יש לו את הריח הכי טוב שקיים!

יצאתי מהמקלחת נקייה מכלור והדבר הראשון שראיתי זה אדם שוכב במיטה שלו ומסתכל עליי במבט מוזר, הוא רוצה שאני אוריד את הבגדים שלו? הוא התחרט שהוא הביא לי אותם? ״אני אחזיר לך את הבגדים מכובסים, אל תדאג״ אמרתי נבוכה ״אל תחזירי לי אותם, הם נראים הרבה יותר טוב עלייך״ הסמקתי, הוא תמיד יודע להגיד את הדברים הנכונים. ״אז למה המבט הזה?״
״סתם. נראה לי חלמתי את זה שאת רוצה להרוג את חבר שלי״
אדם אמר כמעט משוכנע שהוא חלם את זה ״זה לא היה חלום. אני באמת רוצה להרוג את הבוגד הזה״ אמרתי בעצבנות. ״אז צריך לאמן אותך, הוא לא יתן לך להרוג אותו בלי קרב, חוץ מזה שאפילו לברוח ממני את לא יכולה״ אדם אמר בשעשוע ״נעלבתי קשות״ החזרתי באותו טון משועשע ושמתי את ידי על ליבי. ״אני רעבה, יש אוכל?״
״זינה מכינה לנו, מה את רוצה לעשות בנתיים?״
״מוכן לאימון הראשון?״ חייכתי חיוך ערמומי