המטרידן מהרכבת

פרק 43

נקודת מבט: נועם

ישבתי בספסל מחוץ לכיתתי וחיכיתי למשי, בשבוע האחרון משי ואני התרחקנו, היא עסוקה עם ההוא מהמסעדה.
הם מדברים בלי סוף, אבל לא אוהבת את זה, הוא גם גדול ממנה בכמעט עשור וגם היא משקרה לו על הגיל שלה, הדבר הכי חשוב במערכת יחסים זה אמון, ובגלל זה כעסתי על אדם... הוא הסתיר ממני שהוא עקב אחריי ופלש לפרטיות שלי.
״בו!״ משי קפצה עליי מאחורה והבהילה אותי כל כך, ״משוגעת!!״
קמתי ממקומי בחיוך ונתתי לה חיבוק גדול ״התגעגעתי אלייך״ אמרנו ביחד וצחקנו, אנחנו לא אוהבות לא לדבר אחת עם השנייה כל כך הרבה זמן, ״נווו מה חדש??? איך היה בארוחת שישי עם המשפחה של אבא שלך? רוני הייתה רגועה?״ אתמול היה חופש מלימודים בגלל בגרות שיש לנו היום אז לא הספקתי לספר למשי את כול מה שקרה עם אדם, ״הייתי בארוחה חמש דקות ואז אדם בא״ התחלתי לספר לה הכול והיא פשוט הייתה בשוק ״לא הבנתי... איך רוני ואדם מכירים?! והוא אשכרה בנה לך סיפרייה בבית שלו?! וההורים שלו קנו לך ג'יפ?!?!״
היא הציפה אותי בשאלות שלא ידעתי איך לענות על רובם, ״אין לי מושג איך הם הכירו כנראה מהשכבה, אבל הם היו יזיזים, אדם אומר שלא היה ביניהם כלום רומנטי ואני מאמינה לו״ משי הנהנה והתחילה לספר לי את כול מה שקרה אצלה ״בגלל שהוא רק עבר לפה והבית שלו בבלאגן אז אנחנו מדברים רק בטלפון, הוא כזה גבר את לא מבינה, הוא היה מרצה באוניברסיטה ועכשיו הוא מחפש מקום יותר קרוב, הוא כזה חתיךךךךךך את לא מבינה, אדם כל-״ וואוווו עד אדם ״את תסיימי את המשפט הזה ואני אלך להיות חברה הכי טובה של מאיה״ פניה של משי נהיו אדומות מכעס.
מאיה היא ה׳אויבת׳ שלה, היא מתנהגת אליה מגעיל ומפיצה עליה שמועות, אני רק מחכה להזדמנות להחטיף לה. הן היו חברות פעם עד שההורים של משי התגרשו, משי לא רצתה שכולם ידעו וירחמו עליה אז היא ביקשה ממאיה לשמור את זה ביניהם אבל היא לא כיבדה את הבקשה שלה והתחילה לספר את זה לכול השכבה, מאז הן לא מדברות חוץ מלזרוק עקיצות אחת לשנייה.
״חיה בסרט״ לא הספקתי להחזיר לה והמורה הגיעה, אני לא אוהבת אותה, מי מלמד מתמטיקה על הבוקר?! והיא גם ממש רעה אליי מאז שאדם נכנס לכיתה עם החולצה... כאילו אני אשמה שהוא עשה את זה.
נכנסנו לכיתה והתחיל השיעור, רוב השיעור ציירתי סתם ציורים במחברת ולא הקשבתי למילה שיוצאת למורה הזאת מהפה.
״נועם! זאת כבר הפעם השלישית שאני קוראת לך! קומי ותלכי מנהלת״ היא צעקה עליי והבהילה אותי, גרמה לי ממש לקפוץ בבהלה ממקומי.
בלי להתווכח איתה קמתי ויצאתי מהכיתה. אני לא מבינה את המורה הזאת!!! מה יש לה ממני?! אז לא שמעתי אותה... ביג דיל! עד כדי כך היא רוצה שיענישו אותי?? מה עשיתי לה בכלל שהיא ככה מתנהגת אליי?? הגעתי אחרי חמש דקות ועצרתי מול דלת המשרד, הצמדתי את אוזניי לדלת בניסיון לשמוע אם יש מישהו בפנים, אחרי שלא שמעתי כלום דפקתי בדלת ואריאלה אישרה לי להיכנס מייד אחרי זה.
״היי אריאלה, אני נועם. ספיר המורה למתמטיקה אמרה לי לבוא אלייך״ היא הסתכלה עליי כאילו היא ידעה מי אני ״מאיזו סיבה?״
״כלום! באמת! אני פשוט לא שמעתי שהיא קראה לי ובפעם השלישית היא התעצבנה״ היא הנהנה ״אני אברר עם ספיר מה קרה מהצד שלה ואראה מה המצב״ היא אמרה והסתכלה עליי כאילו אני נטל ״את צריכה עוד משהו?״ הנדתי את ראשי ויצאתי מהדלת, מה לעזאזל קורה פה?! זה כאילו המנהלת קיבלה עליי רושם ראשוני כבר מקודם! היא הסתכלה עליי כאילו היא כבר החליטה מה יהיה העונש שלי, לאדם היא לא הייתה מתנהגת ככה! רגע!!!! אדם!! אדם יכול לרכך אותה! הוצאתי את הנייד מהכיס וחייגתי אליו, ״אה סוטה קטנה? רק בוקר וכבר את רוצה שאבוא לקחת אותך אליי לסיבוב שני?״ גלגלתי את עיניי. הוא כזה דביל לפעמים ״לא...״ נאנחתי ״אני צריכה שתדבר עם המנהלת״
נהיה רגע ארוך של שקט אחרי שאמרתי את זה, ״מה כבר עשית, משוגעת?״ אדם נשמע ממש משועשע מכול הסיפור הזה ״המורה למתמטיקה מתנהגת אליי כאילו אני אשפה והיא היום צעקה עליי מול כול הכיתה בגלל שלא שמעתי שהיא קראה לי פעמיים, בלי לתת לי לדבר ולהסביר את עצמי היא שלחה אותי למנהלת!״ הסברתי לו את מה שקרה בכיתה ״אוקיי ולמה את צריכה שאני אדבר איתה? אני מאמין שאם תגידי לה את זה היא תטפל בה״ גיחכתי ״אני דיברתי איתה, זה כאילו המורה כבר הספיקה להרעיל אותה עליי, היא התנהגה אליי כאילו אני נטל״ ״הבנתי, אל תדאגי אני עכשיו אטפל בזה. אף אחד לא יתנהג אלייך ככה״ אדם ניתק את השיחה והלכתי להאזין מהדלת של המשרד שלה.
״היי אדם״ שמעתי את אריאלה אומרת בקול רועד ״אני מצטערת, לא ידעתי שהיא קשורה אלייך״ היא נשמעת כאילו היא עוד שנייה בוכה.
״אוקיי אדם אל תדאג אני אטפל בה באופן אישי״ אני די בטוחה שהשיחה הסתיימה כי היא קמה מהכיסא והלכה לכיוון הדלת, הלכתי אחורה, הדלת נפתחת שנייה אחרי זה ואריאלה יוצאת משם בפרצוף מותש ומיואש.
היא הסתכלה עליי וסימנה לי לבוא איתה, הלכתי אחריה כמו צל, מה אדם אמר לה שהיא ככה שינתה את כול ההתנהגות שלה כלפי?
נכנסנו לכיתה ופניה של ספיר החווירו ״נועם גשי לשבת במקום בבקשה, ספיר בואי איתי״ אריאלה ציוותה על המורה והמורה הלכה בריצה אחריה.
הסתכלתי על משי המומה ״מה אמרת לה במשרד שהיא ככה הוציאה את המורה?!״ היא שאלה בסקרנות יתר ״לא הרבה! והיא לא האמינה לי!! היא התנהגה אליי דוחה ואז כשיצאתי ממנה התקשרתי לאדם ואז זה קרה״ גבותיה של משי הפכו לסימן שאלה ״היא עושה כול דבר שאדם אומר לה, כי אבא שלו תורם לבית ספר״ אמרתי לה את זה בלחש כאילו זה סוד שלאף אחד אסור לדעת. משי הייתה בשוק והמשכנו לדבר עד שהמורה הגיעה עם פרצוף מובס, היא אפילו לא העיפה אליי מבט!

___________________________________

אחרי שנגמר הבית ספר ההורים שלי אספו אותי ואת לי, הם רוצים לספר לנו משהו, הם כאלה דרמתיים אלוהים!
אני ולי ישבנו אחר ליד השני וההורים שלנו ישבו מולנו, חשבו איך הם רוצים להתחיל. ״נווו מה? אם אתם מתכוונים לעשות לנו את השיחה של ׳איך באים ילדים לעולם׳ אז תחסכו את זה ממני״ לי אמר בלעג וצחקתי מתגובתו, אולי הוא קוץ בתחת אבל הוא ממש מצחיק.
״לא לי, זה לא השיחה הזאת. זו השיחה של זה לא אתם זה אנחנו״ אבא אמר בעצב. אני ולי הסתכלנו על אחד השני בחוסר הבנה, ״לא הבנתי? אפשר לקבל הסבר יותר מפורט?״ ביקשתי בשביל שנינו, הם התנהגים מוזר... הם אף פעם לא הושיבו אותנו לשיחה. ולמה הם מגמגמים?
״אני ואמא החלטנו להתגרש״ מה?! לא נראה לי שמעתי נכון... הוא אמר להתגרש או שדימיינתי? למה??? הם אף פעם לא רבים! והם עדיין אוהבים את אחד השני, אז מה קרה?! ״למה?״ לי שאל במקומי אחרי דקה ארוכה של שקט.
״אנחנו לא אוהבים את אחד השני יותר, לא כמו פעם. אז החלטנו להפריד כוחות. השילוב הזה לא טוב יותר בשבילנו״ אמא אמרה בקול רך.
״אבל זה לא אומר שאנחנו לא אוהבים אתכם יותר! האהבה שלנו אליכם נשארת אותו הדבר״ אמא מנסה להרגיע אותנו, ״אני צריכה זמן לעכל את הכול, אני מצטערת״ קמתי ויצאתי מהבית בריצה.
זה אומר שאחד מהם יעבור בית? אני לא אוכל לבחור ביניהם! משי סיפרה לי הכול על החוויה של ההורים גרושים, היא גם עברה את זה.
היא סיפרה לי איך שהם היו רבים מי ישאר ומי ילך, והם רצו שמשי תבחר ביניהם, אצל מי היא תהיה יותר, אצל מי היא תחגוג יום הולדת, איפה היא תהיה בחגים. אולי זה לא יהיה אותו הדבר אבל זה יהיה דומה, ואני לא רוצה את זה.
התחלתי ללכת ברגל אל מקום לא ידוע, פשוט הלכתי.