המטרידן מהרכבת

פרק 35

נקודת מבט: אדם

צפיתי בה ישנה, היא כזאת רגועה, שלווה. לא ישנתי כול הלילה, הסתכלתי עליה ישנה, לא רציתי לעזוב אותה לשנייה, לא אחרי שגיליתי שיש לה סיוטים, רציתי לדעת שהיא בטוחה.
היא פקחה עיניים באיטיות והסתכלה עליי ״סליחה, הערתי אותך?״ היא אמרה בקול ישנוני ושפשפה את העיניים. ״לא, הייתי ער״ היא הסתכלה עליי בסימן שאלה, ״אתה נראה עייף, ישנת בכלל?״
״לא, אני אשן יותר מאוחר״ לחשתי וליטפתי את פניה, היא כזאת יפה. ״מה השעה? אני צריכה ללכת ההורים שלי בטח דואגים״ חיוכי ירד, אני לא רוצה שהיא תלך, עד שקיבלתי אותה בחזרה.
״בואי, הגיע הזמן שאני אפגוש את ההורים שלך, אחרי שבאתי לארוחה שלכם אתמול הם בטח מסוקרנים לדעת מי אני״ קמתי מהמיטה ולבשתי את החולצה שלי, היא קמה אחריי והלכה לשירותים.
בנתיים הלכתי לחדר ארונות ולקחתי בגדים. אני מסריח, אני לא יודע איך נועם עדיין נושמת. היא יצאה ושמתי את הבגדים על מיטה. ״נועם אני שנייה נכנס להתקלח אוקיי?״ היא הנהנה ונכנסתי.

הורדתי את בגדי ונכנסתי מתחת לזרם המים החם. תמונה של נועם שוכבת על המגרש ואני מעליה עלה לראשי, ״פאק״ הסתכלתי על הזין שלי, זה לא רעיון טוב, פאק איט. שפשפתי את הזין שלי עם היד, חשבתי על איך נועם מצצה לי כמו מקצוענית, ראיתי אותה ממש יורדת על הברכיים ומכניסה אותו עד הסוף, לא אכפת לה שהיא נחנקת.
זיינתי את ידי, הזזתי אותה הלוך חזור, מהכיפה עד לאשכים, נזכרתי באיך שהיא בלעה את הזרע שלי והתענגה על הטעם, ״נועם״ גנחתי וגמרתי במקלחת כמו איזה דפוק, אני מקווה שנועם לא שמעה אותי.

התקלחתי זריז ויצאתי כשאני מכוסה רק במגבת במותניים.
היא שכבה על המיטה והייתה בטלפון, היא עצרה הכול כשהיא קלטה אותי, ידעתי שהיא אוהבת את הגוף שלי וחשבתי שהיא התרגלה לראות אותו אבל פאק היא עדיין ממשיכה להסתכל עליי ככה, כאילו אני זונה ממין זכר, כאילו אני חטיף טעים, כאילו היא רוצה לעשות בי כרצונה. ״אוהבת את מה שאת רואה?״ היא עברה להביט בעיניי ״אוהבת זו לא מילה למה שאני מרגישה כשאני רואה אותך״ חייכתי והלכתי לכיוונה, התקרבתי אליה כמעט לנשיקה והושטתי את ידי ולקחתי את הבגדים שמאחוריה, היא הסתכלה עליי בתשוקה, היא רוצה לנשק אותי, אני אנשק אותך אבל לא עכשיו נוני.

הורדתי את המגבת ונשארתי עירום, האישונים שלה נפתחו, אני רואה שהיא כן רוצה לשכב איתי, אבל אני צריך לחכות, כשהיא תרגיש מוכנה היא תבוא, אני לא דואג אני רואה שהיא לא תשרוד עוד הרבה זמן. ״את תמשיכי להסתכל עליי ככה ואני לא אשלוט בעצמי״ עיניה עזבו את הזין שלי ועברו לעיניים, ״מה עשיתי שכול הטוב הזה מגיע לי״
צחקתי ״סוטה קטנה״ לבשתי את הבוקסר וטרנינג בצבע שחור. נשארתי בלי חולצה ״כואב לי הידיים, את יכולה בבקשה להלביש אותי?״ עשיתי תמים ״מעניין למה כואב לך הידיים, אני יכולה לנחש מהגניחות ששמעתי מה עשית שם בפנים״ אוי פאק היא שמעה אותי. ״היית מעדיפה שאני אלך להתפרק אצל בנות אחרות?״ חיוכה ירד באותו רגע, רכושנית קטנה, יכול להיות שהיא מקנאה? יכול להיות שהיא לקחה את זה ברצינות? כאילו אני באמת יכול לעשות את זה, אני לא מצליח לגמור אצל בנות אחרות מאז שהכרתי אותה. ״רק תנסה״ היא אמרה בעצבנות והלבישה אותי, צחקתי והתכופפתי אליה לנשיקה ועצרתי במרחק נגיעה משפתיה ״חברה שלי תהרוג אותך אם תנשקי אותי״ אמרתי והיא חייכה ״יש לך חברה? מי זאת? אני מכירה אותה?״
חייכתי, אוי היא מושלמת, ״כן, ראית אותה כמה פעמים, היא יפה כזאת, גבוהה, שיער קינמון משגע, עיניים מהפנטות ופה ארסי שאני בדיוק עכשיו הולך לכבוש״ נישקתי אותה, נשיקה מלאה בתשוקה.
פאק הטעם שלה, היא מתעמקה בנשיקה והוסיפה לשון, הנחתי את היד שלי על גרונה, חנקתי אותה מעט, היא גנחה, אני זוכר שהיא אמרה שזה הדליק אותה לראות אותי חונק את עדי.

עצרתי את הנשיקה ״בואי, עוד דקה שאת לא בבית וההורים שלך מזמינים משטרה״ היא צחקה וקמה מהמיטה.
נסענו במכונית החדשה שלה, בגלל שאין לה רישיון עדיין אז אני נסעתי. ״אני לא מאמינה שיש לי מכונית, ועוד מכונית שאני רוצה מגיל 7״ היא הסתכלה על המכונית בפרצוף מתלהב ומאוהב ״אתה יודע, זה היה האוטו האהוב על מאי, היא תמיד רצתה כזה אוטו, והיא גם חסכה טיפה, שיהיה לה סכום התחלתי.״ היא אמרה בפרצוף עצוב ״היא הראתה לי מלא תמונות לאיזה דגם וצבע היא רוצה לקנות״ היא חייכה חצי חיוך, ״היא אהבה מכוניות?״ שאלתי, אני רואה שהיא אוהבת לדבר עליה, על מי שמאי הייתה לפני שהיא נפטרה ״כן, מאוד. היא גם עבדה במוסך״ רואי היה מת עליה. ״ספרי לי עוד עליה״ ביקשתי
״היא הייתה הבחורה הכי יפה שראיתי. בנים היו מחזרים אחריה בלי הפסקה, הערצתי אותה. קינאתי ברוני כול חיי רק כי היא גרה איתה והיא בילתה יותר זמן איתה ממני, מאי הייתה תמיד שמחה, אף פעם לא ראיתי אותה בוכה, גם באותו יום לא ראיתי אותה, רק שמעתי אותה מבעד לדלת של התא״ הסתכלתי עליה, אני רואה שהיא מאשימה את עצמה על מה שקרה ״היי! זה לא אשמתך״
היא הסתכלה עליי בפרצוף עצוב עיניה נוצצות מדמעות שהיא מחזיקה
״בגללי היינו בקניון באותו יום, היא ידעה שלהורים שלי אין כסף להביא לי לבגדים לחג אז היא לקחה כסף מהחיסכון שלה ולקחה אותי לקניון, בגללי היא לא נאבקה בו, הוא איים עליה שאם היא תזוז או תנסה לברוח הוא יפגע בי״
היא מתייסרת על מה שקרה, היא באמת חושבת שזה אשמתה? ״זה ממש לא אשמתך, את לא צריכה להתייסר בגלל החלטות של מחבל״ באותו רגע הגיע לי רעיון ״את יודעת באיזה כלא הוא נמצא?״
היא הסתכלה עליי מבולבלת לא מבינה מאיפה באה השאלה הזאת, ״בית סוהר עופר, נראה לי. למה?״ כי לאבא שלי יש קשרים, ״סתם, מתעניין״