המטרידן מהרכבת

פרק 21

נקודת מבט: אדם

נכנסתי למשרד ופתחתי את המחשב. כתבתי בגוגל ׳ספרים׳ וקניתי את כול הספרים שזה הראה לי, אני אעשה הכול בשביל שהיא תהיה שמחה.
הארונות כבר הגיעו לבית שלי ואני לא יכול לחכות לראות את התגובה שלה.

אני: תהיה מוכנה היום ב19:30 אני לוקח אותך אליי
אני רוצה עוד ממנה, לא הספיק לי דייט אחד, אני רוצה להיות איתה כול יום כול היום.
נועם: אני עובדת
אני: אל תבואי לעבודה אני חייב לראות אותה
נועם: אני לא יכולה לא לבוא לעבודה.
אני: אני אשלם לך על היום הזה
נועם: לא
לא? מה זה לא?

בתשע וחצי הייתי בכניסה לקניון שנועם עובדת בו.
אם נועם לא תבוא אליי אני אבוא לנועם
נכנסתי לחנות ספרים וראיתי אותה בקופה מדברת עם לקוחות
הלכתי אליה והיא עדיין לא שמה לב אליי.
היא כל כך מרוכזת בשיחה איתם, ״אז אני ממליצה לכם לקנות את הספר הזה מאשר זה״ היא אמרה להם, היא מנסה לגרום להם לקנות ספר אחר שהיא יותר אוהבת וזה מצליח לה. ״שלום נועם״ נשענתי על הדלפק וחייכתי אליה. ״היי מטרידן, אני עסוקה תחכה שאני אסיים״ היא אמרה והסתכלה על הלקוחות ״אל תתני לי להפריע לך, אני צריך את המנהל שלך. איפה הוא?״ היא עצרה הכול והסתכלה עליי בחוסר אמון.

״אמרתי לך שאני לא יכולה לבוא אלייך היום. אם אתה רוצה אפשר ביום שבת״ אני לא אשרוד עד יום שבת!!!!
״ממש לא. איפה המנהל שלך?״
״אני ממש פה״ המנהל שלה איתי הגיח מאחוריה
״אפשר לדבר איתך מאחורה?״ שאלתי והוא הנהן ולקח אותי למשרד שלו
״אני רוצה לקחת את נועם לדייט, אבל היא לא רוצה כי היא עובדת. אז חשבתי שתגיד לה שאתה מסכים לה לבוא איתי. ואם היא דואגת לגבי הכסף אני אביא לך כסף ותביא לה כאילו היא מקבלת בונוס או משהו כזה״ הוא הסתכל עליי בספק ״מי אמרת שאתה?״ אני שמח שיש לה מנהל שדואג לה. ״סליחה לא הצגתי את עצמי. אדם פררו״ חייכתי והושטתי את ידי ללחיצה. הוא הסתכל על היד ובסוף לחץ אותה ״פררו? ממיכאל פררו?״ הוא הרים גבה, הוא יודע מי זה אבא שלי ״כן אני הבן שלו״ העיניים שלו נפתחו ״אתה ההוא שהיא דיברה עליו. אני מסכים לזה. אני אלך לדבר איתה״ חייכתי ״תודה רבה איתי״

הלכנו חזרה לנועם ״נוני את יכולה ללכת, אין הרבה עבודה היום. אני יכול להסתדר לבד, קליל עליי״ וקרץ לה. ״כן נוני את עכשיו יכולה לבוא איתי״ צחקתי עליה
״אל תקרא לי ככה, איתי אני לא יכולה ללכת אני צריכה את הכסף״
״אני אביא לך בונוס על היום״ חייכתי. הפרצוף ההמום שלה ממכר

אמרתי לזינה לסדר את הקולנוע. נועם ואני בדרך לאופנוע שלי, היא רואה את האופנוע והיא בשוק ״אני לא עולה על זה״ קבעה.
״אם את לא עולה עליו עכשיו אני אעלה אותך״ איימתי והושטתי לה את הקסדה. רואים שהיא מיואשת אז היא לוקחת אותה מידי בלי להגיד דבר נוסף.
עזרתי לה לעלות ועליתי בעצמי. ״במה להחזיק?״ היא שאלה מבולבלת
חייכתי ״בי. אל תרגישי לא בנוח לחבק אותי״
הידיים שלה חיבקו חזק את בטני מאחורה ונסעתי
כול הנסיעה היא רק צועקת עליי ״אדםםםםםם!!! אתה נוסע כמו דביל!!! אתה שוכח שאתה לא לבד״ צחקתי, הו תאמיני לי נוני שאני מודע לזה שאת מאחורי.