המטרידן מהרכבת

פרק 14

נקודת מבט: נועם

אדם ואני נסענו לבית שלי, ״את אוהבת רק ג׳אז?״
״לא, אני שומעת מגוון. בעיקר הארי סטיילס״ אמרתי בחיוך. אני אוהבת אותו ממש. ״אתה אוהב רק רוק?״ החזרתי את השאלה שלו ״בעיקר רוק, אבל גם ראפ סבבה״.

ברמזור אדם התעסק בטלפון שלו ופתאום שיר של הארי הושמע באוטו. צחקתי ״למה דווקא את השיר הכי גרוע שלו??? אתה בכלל אוהב אותו?״ לקחתי את הטלפון שלו ושמתי שיר אחר. ״אמרתי לך אני אוהב כול מה שאת אוהבת״

היה לי כיף עם אדם היום, אני לא רוצה שהיום הזה יפסק. ״אז... לאן אתה הולך? יש בעיות בעבודה?״ אמרתי בשעשוע
״הייתי צריך להיות בעבודה לפני שעתיים וחצי. כשהתקשרת הייתי בעבודה ואמרתי לאבא שלי שאני אחזור בעוד חצי שעה אבל התוכנית השתנו״ החיוך שלי ירד אני לא אוהבת להטריח, למה הוא לא סירב כשביקשתי ממנו לבוא לקחת אותי. ״למה לא אמרת לי?״ ״אני העדפתי להיות איתך, עם כמה שזה ׳כיף׳ לעבוד בנתב״ג אני מעדיף לראות איתך סרט ולחנוק מישהו״ הוא אמר בשעשוע ואני גילגלתי עיניים ״רגעעע אתה אמרת שאתה עובד בנתב״ג? מה אתה עושה שם? מאבטח?״ צחקתי עליו וזה הצחיק אותו.

״לא, אבא שלי מנהל את נתב״ג״ הוא אמר ברוגע ״מהההה?! אבא שלך מנהל את מה????? אתה חייב לקחת אותי לעבודה שלך!!! זה כזה מגניב״ אמרתי בשוק ובהתלהבות. אדם עשה פרסה ובמקום לנסוע לבית שלי הוא נסע לכיוון ההפוך, ״לא התכוונתי היום!!! משוגע״

״אני יודע אבל אני רוצה שתהיה איתי״ למה הוא כן איתי כל כך? ״ואם אני לא רוצה?״ התגרתי בו ״אני לא שואל אותך״ אמר בחיוך מזויף
״אוקיי... אני אבוא איתך חופר!!! אבל אתה צריך להתחייב לי שאתה תקח אותי לסיור!!״ הוא צחק ״אני מבטיח״

____________________________________

הגענו לשדה ואדם הכניס אותנו לחניון תת קרקעי רק לעובדים.
הוא החנה את המכונית בחנייה שכתובה על השם שלו ׳אדם פררו׳
״אתה איטלקי?״ ״כן, ההורים שלי איטלקים.״ איטלקים תמיד היו ויהיו הטעם שלי ״אז אתה יודע לדבר איטלקית?״ הסתקרנתי. ״סי בלה״
״נו באמת כולם יודעים מה זה אומר סי בלה זה לא חוכמה״ אמרתי
״וואלה? אז מה זה אומר?״ הוא בוחן אותי ״כן יפה״ אמרתי בגאווה.

נכנסנו לתוך המשרדים ואדם עצר אותנו ״היי את יכולה לחכות פה? לא הרבה זמן אני מבטיח. אני רק צריך לדבר עם אבא שלי על משהו ואני אקח אותך למשרד שלי, אוקיי?״ למה הוא לחוץ? ״אוקיי״
״אם את צריכה משהו שולה פה בקבלה היא תביא לך״ הוא אמר בנחמדות ואני הנהנתי. זה חמוד שהוא דואג לי.
פתחתי את הספר הדיגיטלי שיש לי בטלפון והתחלתי לקרוא, הייתי ממש בסוף הספר וסיימתי אותו אחרי 15 דקות. נווווו איפה הוא?!?!

הייתי ממש צמאה, לאדם... סתם סתם סתם. הלכתי לשולה וביקשתי ממנה מים והיא הלכה להביא לי.
״מי את? אף פעם לא ראיתי אותך פה״ שולה שאלה אותי עם המים בידה ״כן, אני עם אדם״ חייכתי אליה ולקחתי את הכוס. פתאום ירד לי החיוך. מה אמרתי?! אני עם אדם??? כאילו התכוונתי שאדם הביא אותי לפה, לא שאנחנו ביחד!!!!! ״מוזר. הוא אף פעם לא הביא מישהי לפה״ אוקיי... זה מוזר לא חשבתי שאני מיוחדת או משהו. חשבתי שהוא מביא לפה את כול החברות שלו.

״וואלה? את יכולה לספר לי עליו עוד?״ נראה לי שהיא עובדת פה מלא זמן אז היא מכירה אותו טוב, לא?
״אני לא יודעת עליו הרבה, רק שהוא תמיד אדיש וקר לכולם״ אדם?? קר?! ואדיש?! מה???
״את בטוחה שאנחנו מדברים על אותו אדם?״ היא הסתכלה עליי מבולבלת ״כן אנחנו מדברות על אותו אדם. 196, עיניים אפורות ירוקות, שיער חום, שרירי?״ אה כן זה אותו אדם. אבל הוא לא רק ואדיש! לא איתי לפחות. ״מה עם האדם הזה?״ אדם הגיח מאחוריי ונעמד לידי ״אמרתי לשולה לספר לי עלייך, אתה יודע בשביל שאני אדע מי חוטף אותי וזה. והיא סיפרה לי כמה אתה מצחיק ומדהים אז לא הבנתי, חשבתי היא מדברת על אדם אחר״ אמרתי בציניות
הוא צחק ״כן. אני בטוח שזה מה שקרה״ הוא סימן לי עם הראש לבוא אחריו והוא התחיל להוביל אותי למשרד שלו. בטח המשרד שלו יותר גדול מחדר השינה שלי.